יש משהו באביב, מאוד רומנטי ומבטיח. משהו בריח של האוויר ובאווירה. מאידך-גיסא, לא יודעת למה, אבל אני לא ממש אוהבת את ארוחות החג המשפחתיות האלה, הטקסיות. אוהבת את הארוחות המשפחתיות הספונטניות כשאנחנו יוצרים אותן לבד. כמובן שכיהודייה שורשית טובה, מקפידה אני לעשות את כל הנחוץ, אבל משהו בלב, המפגש המשפחתי הזה, יש בו משהו שמה שמרכז אותנו בביחד הזה, זה הסדר. זה הטקס. זה ולא החשק. כולנו חגיגיים. כולנו מצוחצחים. מוכנים ומזומנים לטקס. כולנו מחייכים. כולנו משתדלים. ובכל זאת, משהו בתוכי פנימה - אחר. אולי זו רק תחושה שלי. משהו בי.
