פרולוג: גם המלומדים ביותר
נסוגו על ספסלי הבושה
התיישבו לדבר, כאילו, להיחבא.
אבל,הנה גם אמיצים
את כנפיהם פרשו מול שערי הלב היהודי
נעמדו לפנים וצעקו
"מי לה' אליי"
מי לה' אליי" כך אמר משה רבינו
לעומת הערב רב ועובדי עגל הזהב,
וכך אמר הכהן הלוחם
מתיתיהו המכבי לעומת היוונים והמתיוונים בחנוכה.
כך אומר אני למלך פרס דהיום ולציר הרשע שלו,
ציר הרשע החולף דרך סוריה, לבנון, חיזבאללה, חמאס, אש"ף, פת"ח, הג'יהאד, הרשות הערבית שהוקמה בידי ציר הרשע הישראלי, החולף דרך ישראלים שונאי יהדות ושונאי לאומיות יהודית,
ושונאי ההתנחלות והמתנחלים. קץ החושך בא.
שיר: בבוקר ההוא
שכאילו לא רצה לעלות
והיום פחד
כאילו השמש לא רצתה לזרוח.
שלא תראה את האסון המתקרב
הציפורים השתתקו בקיניהן
חשו במשהו רע מאוד
את אלפי האנחות
ובבת אחת את הניירות של ה"מתחכמים"
עטפו לשונות אש
ברקים ורעמים
חורטים עגמומיות בגופך
כלבים חולי כלבת
רוצים שוב לקרוע
כמו בשר את אדמתך
ברקים ורעמים
חורטים עגמומיות בגופך
כלבים חולי כלבת
רוצים שוב לקרוע
כמו בשר את אדמתך
מולדתי האהובה
איזה כישוף מכביד עלייך כמה אשליה
בחורייך הנבחרים בנדר
לחיות בני חורין לעד
מולדת אהובה שלי...
קריינות: היכן אתם בחורים?
למה? ואיך אפשר לשכוח?
זוהי תלונה שמביא זעמו על השפתיים.
שיר: אותו הבוקר
כאילו השחר לא רצה להגיש
לבוקר צבעים
כאילו השמש סירבה להאיר
שלא נראה את הדם על הגופות של משפחת פוגל
שבזעקות צעקו "שמע ישראל!"
נזכור את היום ההוא
את המולדת האהובה
עד מתי יקננו בקיני עורבים שחורים
מנהיגים בוגדניים
- "שמע ישראל!" - קריאת הקרב של היהודים המסתערים אל האויב
ברקים ורעמים
חורטים עגמומיות בגופך
כלבים חולי כלבת
רוצים שוב לקרוע
כמו בשר את אדמתך
אך ארצנו הקדושה, פוריה ומהוללת
כמה אני אוהב אותך
הגיבורים מבקשים מאיתנו שלא נאכיל אותם
בעוד מנה של כניעה בפני הרשע
מולדת שלי...
קריינות: התמודדנו, נאבקנו, ניצחנו
בשיא הדעת, כן, התייצבנו
והיה אז שהתנפלו עלינו הברברים
וכל המתיוונים הקטנים וחסרי הנשמה
כדי לגרש אותנו
את מי החיינו שוב? היכן אתם בחורים?
מדוע וכיצד אתם יכולים להיות נשכחים?
זאת הטענה שעולה בכעס על השפתיים
עד מתי יקננו בקיני עורבים שחורים
מנהיגים בוגדניים
שיר: כמה אני אוהב אותך מולדתי
כמה אני אוהב אותך מולדתי
כמה אני אוהב אותך מולדתי
כמה אני אוהב אותך מולדתי !!!!!
מהקצף המסמא ומכלובי ימית, מהזעקה החנוקה של נערי ונערות בתי הכנסת בנווה-דקלים, מגג בית הכנסת בכפר-דרום, מחוות גלעד וחומש הדרוסות, מהמכות העזות ופיצוח ראשים וברכים בעמונה, מדם ההרוגים וההרוגות בפיגועים ובטרור בלתי פוסק, מאלפי הטילים בצפון ובדרום, מהרס חיינו בארס הכפירה וההפקרות, ממורשת הגיבורים שמסרו חייהם על העם והארץ, מזעקת העניים והנדכאים, מהערים הנכבשות תחת רגלי פולשים כהים, תיוולד מחדש התנועה אשר תקרא בקול גדול: מי לה' אלי? ויאספו אליה כל החיל אשר נגע ה' בלבבם. "ותבוא בהם רוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" (יחזקאל לז, י).
