כביש צמח טבריה

כאשר ראו החלוצים כי קרקעות השפלה הסמוכות ליפו ובנותיה יקרות, עלו לעמק ולגליל התחתון והגיעו עד עמק כנרות. תקעו את אוהליהם במקום שבו נותנת הכנרת נשיקת פרידה לירדן המתפתל דרומה לעבר ים המלח.

באו לא.ד. גורדון ואמרו לו: "סבא, צריך כביש".

א.ד. גורדון, פנה מיד לפקידיו של הברון, לנציגו של הפאשה הטורקי וכמובן לרבנים הראשיים בטבריה - לרב הספרדי, לרב האשכנזי ולרב האורפלי. לא שכח א.ד. גורדון להזמין שנים שלושה ראשי שבטים מהאזור ואף את נציגי הדרוזים היושבים בצפון רמת הגולן. גם נציגי הכנסיות שבטבריה הוזמנו. התכנסו כולם בלשכתו של נציג הפאשה הטורקי, שתו קהווה לוהטת ואכלו מיני מעדן שצפו במי דבש ושושנים שהובאו ממאפיה סמוכה.

העלה א.ד. גורדון את הבעיה שלשמה כינס את כל המכובדים.

אמר האחד: "צריך לקרוא למודדים".
אמר השני: "צריך לרכוש אדמות".
אמר השלישי: "צריך לשלם דמי לא יחרץ לשודדים הגובים דמי מעבר".
נשאו הרבנים והכמרים את עיניהם לשמים: "הכול מאלוהים".

הוסיף הראשון: "צריך להביא עדר גמלים ואת נוהגיהם מהנגב הרחוק".
הוסיף השני: "צריך לארגן כמה להקות חמורים ופרדים, וסלים על גביהם".
הוסיף השלישי: "צריך למצוא פועלי אבן וסתתים".
אמרו הרבנים והכמרים: "שימו מבטחכם באל יתברך שמו".

אמר הראשון: "נביא קמח מהטחנה".
אמר השני: "נביא שמן מבתי הבד בגוש חלב ומבשלות מהכפרים שיכינו פיתות לפועלים".
אמר השלישי: "נביא עדר כבשים ועיזים שיתנו חלב".
אמרו הרבנים והכמרים : "ברוך הנותן פרנסה לעמו".

אמר הראשון:" צריך זפת מים המלח".
אמר השני: "צריך עצי בעירה וגפת לחימום הזפת".
אמר השלישי: "נגבה דמי מעבר ואגרת נסיעה".
אמרו הרבנים והכמרים: "צדקה תציל ממוות".

ראה א.ד. גורדון שהסעודה מתארכת והדיונים מכבידים, חמק מהחדר וחזר אל החלוצים שהמתינו לו בין עצי האקליפטוס באוהל הבד שנטע ליד חוות כינרת.

"היכן גדוד העבודה?" שאל.

חילק לפועלי גדוד העבודה מכושים, כשילים ופטישים. לקח עז שגדיה הופרד ממנה והושם מתווה יום ממנה. הלכה העז אל הגדי, הלכו המסמנים בעקבותיה ותקעו יתדות. משך הרועה את הגדי ואימו הולכת בעקבותיו. הרימו המסמנים רגליהם והמשיכו לסמן ביתדותיהם. הלכו החלוצים בעקבות המסמנים והחלו לסקל את הקרקע, לנפץ את הסלעים, ולפזר את שבבי האבן. הלכו הנערות ונתנו למנפצים ג'רות עם מי מעיין טריים.

לא עברו שבעה ימים וכביש נאה נמתח לטבריה עד צמח.

שלח א.ד. גורדון אגרות אל פקידיו של הברון, לנציגו של הפאשה הטורקי וכמובן לרבנים הראשיים בטבריה - לספרדי, לאשכנזי ולאורפלי והזמינם לבוא אליו במוצאי חג של שמחת תורה. לא שכח להזמין גם שלושה ראשי שבטים מהאזור, את נציגי הדרוזים היושבים בצפון רמת הגולן ואף את הכמרים מכנסיות העיר.

עלו המוזמנים על כרכרותיהם, על הגמלים המקושטים במרבדים, על הפרדים שריתמותיהם מצוירות ואף על החמורים ארוכי האוזניים. רכב נציגו של הפאשה על סוסו המעוטר בנוצות יען. ירדו בכביש המוביל מטבריה לצמח ובאו אל אוהלו של א.ד. גורדון.

הגיש להם מי ירדן שוצפים וקרים שהביאו הבנות בג'רות רטובות, פיתות טריות ושמן זית זך, תמרים ודבלים של סוף הקיץ.

אמרו לו: "על איזה כביש אתה מדבר? הרי הדרך סלולה זה מכבר!!!"