אנשי כפר גנים

ספרו של אהרון שדר, שילדותו עברה עליו בפתח-תקוה ברובע "כפר-גנים", שופך אור נגוהות על אורח חייהם של מתישבי פתח-תקוה הראשונים.

כתיבתו של המחבר מתובלת בהומור דק ועסיסי, כך שדבר זה הופך את קריאת הספר למהנה ומלֵאת חויות נעימות. דרך החויות שמעניק לנו המחבר, ניתן להציץ אל עולמם של אנשי עמל ויזע שהניחו את היסוד הראשוני והחשוב של המדינה שבדרך.

המחבר מגיש באירוניה עוקצנית ומשובבת - לב את התכונות הטבועות אשר מאפינות לפי ראות עיניו את תושבי הרובע כפר גנים, אשר לרוב הם מתאפינים ביד קמוצה בכל הנוגיע לצד החומרי, אף כי בחלוף השנים הפכו לעשירים, אך קמצנותם הפכה כגזרה משמים וכמעין פתק שהודבק על-ידי ריבון העולמים באנשים אלה, כי דלפונים יחיו עדי כלות ימיהם עלי-ארץ. אצטט מעמוד 12 "אלא שאסור כי יהנה מנכסיו ונגזר עליו כי על-אף עושרו ימשיך לחות חיי דלות".

קמצנות זו של אנשי כפר-גנים מתוארת בספר במלא חריפותה, במקרה כזה שהמחבר חושף מלפנינו, כי מסופר שם באדם שגידל טבק בחצרו. כשלא מצא קונים החליט להקצות חלק מהטבק לתצרוכת עצמית, וכדי לחסוך מן הגפרורים, היה מבקש להדליק את הסיגרים שלו מאחרים. דבר זה משתקף בעמוד 16 "היה מצמיד לשפתיו, ומחפש מי שיש בפיו סיגריה דולקת, או גפרורים בכיסו, כדי לסייע לו בהדלקה".

כבדהו וחשדהו

בהומור דק מתאר המחבר, בקטע הקשור ל"קצב" שברובע, ויחסו עם הכלבים המסתובבים ליד חנותו וכן עם החתולים אשר אהבו לפקוד עתים את חנותו, כמו-כן היחסים בין שני מיני החיות. המחבר כותב כי לא עברה ידידות בין המינים והיחסים היו של "כבדהו וחשדהו". כמו-כן המחבר מתאר את מצבם הכלכלי הקשה של המתישבים הראשונים של הרובע, וכי "התרנגולות הובאו לשחיטה רק שהן חולות ועמדו למות". וכך כותב המחבר בעמוד 28 "התרנגולות הובאו לשחיטה רק כאשר עמדו על סף פגירה".

המחבר מתאר איזו חדירה של פורעים ערבים לתוך שטח הרובע. פורעים אלה נסו כל עוד נפשם בם לשמע היריה מרובה הצייד המיושן של שומר הכפר, אך המחבר מוסיף את תיאורו בעמוד 57 וכותב, הנה הציטוט "כאשר נשמעו מטחי היריות הסתגרו התושבים בבתים, היו גבורים נועזים שהסתתרו מתחת למיטות ונשארו שם זמן רב.

אי-אפשר שלא לגחך למקרא הקטע בספר זה הנקרא ה"פרה והתחתונים"עמודים 78-80. מדובר שם באותו איכר ושמו "דוד" שפרה הייתה בחצרו מצומקת-דדים, אשר ברחה אי-פעם מחצרו, והוא, כאשר תחתונים אך לגופו, דלק אחרי פרתו הסוררת. כשהוא נושם ונושף השיגה, ותוך כדי ריצה נשרו תחתוניו, אך הוא לא ויתר והמשיך לדלוק אחריה ואף קרב לעוברות אורח, נשים דתיות. הן פזרו לכל עבר למראה המחזה המוזר שנגלה אל מולם.

לבסוף הצליח האיכר אכן להשיג את פרתו ולהשיבה אל חצרו. בדרכו חזרה חיפש איכר זה את תחתוניו וְאַיִן נעלמו פתאם מֵעַיִן. בכל הקשור לדיור המוגן, עם כל הבעיות הקשורות בו, ניתן למצֹא לכך ביטוי בולט בספר בעמודים (94-104). בגלל התנאים הנחותים, דיירי הבית עוזבים והדירות נשארות ריקות ללא דיירים, וכי מי יסכים לגור בבית שצריך לטפס אליו בסֻלם עשוי מעץ.

רופא בהמות

בקטע הנקרא "רופאים" עמודים (115-118) נוגע המחבר בעניין נשים הרות המבקשות לדעת מפי הרופא מעין הערכה למין העובר, אם זכר או נקבה, לעתים שוגה הרופא בהערכתו. לכשבאות היו נשים שילדו, ומעלות לפניו את טענותיהן לגבי הערכתו הלא נכונה בכל הקשור למין הילוד, פוטר היה אותן כלאחר יד בתשובה המעוררת גיחוך באומרו, "כי מוטב להן בהריונות עתידיים להתיעץ עם רופא בהמות" . אביא צִטוט לכך מעמוד 115 היה הרופא עונה "כי מוטב שתפננה לרופא בהמות.

בפרק "הנחש" עמודים (144-150) ניתנת לנו האפשרות להציץ לעולם הילדות של המחבר בטבע.

בהיותו ילד היה נתקל ביצורים שונים אשר חיים בסביבתו כגון נחשים, עקרבים, ועכבישים. התיאורים בפרק זה הם כל כך אותנטיים וציוריים כמו אותה חויה שהוא מתאר. בעת שובו מבית-הספר אותם ימים, ובנושאו את הילקוט אִתו, והנה הוא רואה חמור אל מולו ומיד זיהה אותו כחמורו של החנוני שחנותו בסמוך לבית בו הוא מתגורר עם הוריו.אכן החליט לרכוב עליו ולהשיבו אל בעליו והוא כותב בעמוד 145. "העולם נראה אחרת ממרומי החמור".

אסכם ואומר שניתנת לנו אומנם האפשרות בספר זה להציץ אל עולם הראשונים שנגוז, אשר רישומיו נותרו עם טעם ערב, כיין המשומר, ובתוספת ההומור הקולח של המחבר, דבר זה מוסיף אכן עונג רב ויחודי.