אם יש ג'וקים תבנה ארמון

הנשיא הטורקי טאיפ ארדואן בנה לעצמו ארמון מפואר ובו 1150 חדרים בעלות של 650 מיליון דולר - סכום שבטורקיה מאפשר קנייה של 6000 יחידות דיור.

הארמון הוקם על שמורת טבע, מה שקומם את מפלגות האופוזיציה שתקפו את ארדואן על כך במערכת הבחירות האחרונה. אך ארדואן בשלו, ולמרות הביקורת הציבורית, הוא עבר להתגורר בארמון באוגוסט 2014, כשנבחר לנשיא. הוא מתרץ את הבזבוז המשווע בכך שבארמון הישן יש מקקים ואין זה הולם את מעמדו של ראש ממשלה או נשיא.

אם הפתרון לבעיית מקקים הוא בניית ארמון, סביר להניח שלמחאה של האופוזיציה בטורקיה יצטרפו גם חברות המייצרות ומשווקות חומרי הדברה...



התוקפנות ועונשה

קצין בכיר בצה"ל התייחס לסיבוב הבא של העימות עם חיזבאללה באומרו כי:

"מציאות הירי מהכפרים נגמרה. הפעם נפנה אותם. המטרה של צה"ל היא לגבות מחיר יקר כבר בהתחלה באמצעות תקיפה מסיבית נגד אלפי מטרות בפחות משבוע ימים. נבהיר להם שהם צריכים להתפנות ומהר, כי אנו לא רוצים אלפי הרוגים".

תגובתו של חסן נסראללה לא איחרה לבוא, ובה איים כי חיזבאללה במלחמה הבאה יגרש מיליוני ישראלים מבתיהם. הוא גם ניסה להרגיע את תומכיו באומרו: "אל תקשיבו לאיומים האלה (של הקצין הישראלי). אני יודע שהללו לא ישפיעו עליכם, היות שהם חלק מנשק ההרתעה שבו משתמש האויב נגד ההתנגדות".

להלן מעט מן התגובות בעולם הערבי של המתנגדים לדרכו של חיזבאללה ומנהיגו ("אל-שרק אל-אווסט" 6.6.15):

• הוי חסן נסראללה! הרם את קולך וצעק! כי על דיבורים אין מטילים מכס, כפי שאומר הפתגם הערבי.

תשקר עד שהטיפשים יאמינו לך. עשה מה שאדוניך מצווים לעשות. ואם תצליח, אולי תזכה לקבל דרכון אירני ותוכל לחיות בקום הפרסית. העם הערבי שונא אותך. אז מדוע אתה צועק בערבית? צעק בפרסית!

• נסראללה אינו מפחד, כי הוא חי במרתף עמוק עמוק, מוגן ובטוח. אבל תושבי דרום-לבנון דווקא כן חוששים מפינוי. המפונים לא יזכו לקבלת פנים מצד הלבנונים או הסורים. ואילו התקליט השחוק של 100 אלף טילים אינו מתיישב עם יכולתה של ישראל להתגונן. זהו סטטוס קוו מאז 1979.

• מתי יבין נסראללה כי ישראל אינה אויב של לבנון? עד מתי יקריב את עמו למען אומה שלא מגיע לה כלום מלבד מכות?

• שיתוף הפעולה והשלום בין חיזבאללה וישראל עדיפים. העוינות והקטל בין שני הצדדים יכולים להימשך לנצח. אך ההבנה ושיתוף הפעולה הכלכלי והחברתי בין שני הצדדים - עדיף. שני הכוחות יכולים לשתף פעולה בפרויקטים אסטרטגיים גדולים. כך אפשר להפוך את מאבק הדמים באזור, את הסכסוכים, את מלחמות הדמים ואת ההרס והחורבן - לשיתוף פעולה תרבותי שיניב יציבות ושלום.

על מה החגיגות

נשיא סודן עומר אלבשיר חוגג בימים אלה את תחילת הקדנציה השישית לשלטונו הנמשך כחצי יובל. אלבשיר זכה שוב להיות נשיא בבחירות מזויפות שבהן אחוז המצביעים היה הנמוך ביותר ב-25 השנים האחרונות.

בתקופת שלטונו חוותה סודן כשלונות בתחומים רבים:

• טבח על-רקע גזעני בדרפור בדרום מערב סודן, שבמהלכו נרצחו או הוגלו 300 אלף מוסלמים בשל צבע עורם הכהה. את הטבח ביצעו ביריוני המשטר המקבילים ל"שביחה" של משטר אסד בסוריה. הביריונים של עומר אלבשיר נקראים "ג'ין ג'וייד" שמשמעו ג'יני על סוס במגמה להפחיד.

• בתקופת שלטונו של אלבשיר התנהלה מלחמת אזרחים בין מוסלמים בצפון ונוצרים בדרום שבה נהרגו מאות אלפי בני אדם ובסופה חולקה סודן לשתי מדינות.

• כלכלתה של סודן נמצאת במצב מתמיד של התדרדרות. וכך, למרות האדמה הפורייה ושפע המים במדינה, העם בסודן נזקק לסיוע בינלאומי באספקת מזון. בימים אלה עוגנות אוניות של ארצות-הברית בנמל פורט סודן ופורקות 47 אלף טון חיטה בסכום של 74 מיליון דולר כסיוע אמריקני.

• למרות כל זה הושלמה הקמתו של ארמון נשיאותי מפואר בבירה חרטום על גדת הנילוס הכחול. סין מימנה את הקמת הארמון במלווה שיוחזר עד 2027.

• בתקופת שלטונו של אלבשיר היגרו 8 מיליון סודנים בגלל מצוקה כלכלית. 2 מיליון מהם חיים במחנות בצ'אד ובמרכז אפריקה.

החגיגות לתחילת כהונתו הנוכחית של אלבשיר עלו מאות מיליוני דולר. רחובות הבירה קושטו באלפי דגלים, והבירה חרטום נוקתה באופן חסר תקדים - נושא שהפך ללעג ולקלס ברשתות החברתיות בסודן.

החגיגות הוחרמו על-ידי ראשי מדינות-ערב, שכמה מהם שלחו אליהן נציגים בדרג נמוך. גם נציגיהם של האיחוד האירופי ושל ארה"ב החרימו את החגיגות.



גברים עם חיג'אב

לדבריה של הסופרת המצרית נואל אלסעדאווי, "אם האיסלאמיסטים דורשים מנשים להתעטף בחיג'אב, אני קוראת גם לגברים ללכת בחיג'אב, כי גם לגברים יש פיתויים מצד הנשים, השולחות אל הגברים מבטים מגרים".

דבריה שעוררו תגובות בעד ונגד נאמרו בראיון בטלוויזיה. נואל הוסיפה כי "המוסר הוא תולדה של חינוך ולא של ביגוד וקנאות דתית", וכי "החיג'אב הוא למורת רוחן של מרבית הנשים, אך הן נאלצות לעטות אותו על גופן בכפייה ומתוך פחד".