המסלולים האפשריים של אירן לפצצה

הסכם וינה בין אירן למעצמות נועד למנוע מאירן להשיג נשק גרעיני, אך למרות שהוא מצמצם את הסיכוי לכך בטווח הזמן של העשור הקרוב, אין הוא מבטל לחלוטין את האפשרות שאירן תגיע לפצצה ואף מהווה נתיב חלופי בדרכה לפצצה ולכן מגביר את הסיכוי, שכך יקרה בעשור השני להסכם. על כן נראה, שהכותרת שבחר שר הביטחון הישראלי משה יעלון לספרו: "דרך ארוכה קצרה" הולמת את האסטרטגיה הגרעינית שאומצה על-ידי אירן כאשר חתמה על הסכם הגרעין.

עד לחתימת ההסכם היו לאירן שני מסלולים, שבאמצעותם יכולה הייתה להשיג נשק גרעיני. המסלול האחד, "פריצה לפצצה" - הפעלת כל יכולותיה, כדי לחצות את הסף הגרעיני. מאז תחילת פיתוחה של תוכנית הגרעין האירנית, הסבירות של תרחיש זה הייתה נמוכה מאוד. האירנים הסיקו לקחים מהניסיון העירקי והצפון-קוריאני ופיתחו אסטרטגיה, שבמסגרתה בחרו בדרך הבטוחה ביותר - לא הקצרה ביותר - לפצצה. תוכנית הגרעין האירנית התקדמה בעשור האחרון בזהירות, תוך תמרון בין אילוצים פוליטיים - פנימיים ובינלאומיים. רק במקרה של איום קיומי על המשטר או משבר בינלאומי, שייתפס כחלון הזדמנויות מועט סיכונים - אירן צפויה לסטות מגישתה הזהירה ולפרוץ לנשק גרעיני. הסכם הגרעין, אשר מאריך את זמן הפריצה לפצצה ממספר חודשים לשנה מעלה את רף הסיכונים עבור אירן, הגלום בתרחיש זה, אך הוא אינו מענה הולם לסכנת הפריצה לפצצה. לפי ההסכם, הפרות אירניות את תכתיביו תטופלנה במסגרת מולטילטרלית ותגרורנה את החזרת הסנקציות. אולם, ישימותה של אפשרות זו מוטלת בספק לנוכח נחישות אירנית לפרוץ לפצצה: סנקציות כלכליות, שמטבען נזקקות לזמן ממושך על-מנת להשפיע במידה ניכרת, הן נשק שיעילותו צפויה להיות מוגבלת, בפרט אם המשטר האירני יחוש איום מיידי לשרידותו. כן עלול מנגנון ענישה בינלאומי להתגלות כלא-יעיל בנסיבות, שהקהילה הבינלאומית תהיה עסוקה במשבר אחר. בנוסף, קיימת סכנה, כי ככל שאירן תמשיך לפתח את מערך המחקר הגרעיני שלה וצנטריפוגות מתקדמות ויעילות יותר, כן תגבר הסכנה שהמשטר האירני, אם יחוש מאוים או שנקרית בדרכו הזדמנות מעוטת-סיכונים יחסית, יבחר בפריצה לפצצה.

המסלול השני, "הזחילה לפצצה" - פעילות גרעינית חשאית, במקביל לפעילות המוצהרת, שתכליתה לקצר את המרחק מהסף הגרעיני, כך שניתן לחצותו במהירות תוך צמצום מהותי של סיכונים נלווים. למעשה, כך נהגה אירן לאורך שנים. משום שאסטרטגיה זו ממושכת ואיטית יותר מתרחיש הפריצה, הסכם הגרעין נותן לו מענה טוב יותר. עם זאת, מענה זה רחוק מלהיות אידיאלי. סביר שבמסגרת אסטרטגיה זו תנקוט אירן הפרות הדרגתיות, שבאמצעותן תבחן את ערנותה של הקהילה הבינלאומית וכן את סף וזמן התגובה שלה. הסכם הגרעין אינו מגדיר או קובע תגובה אוטומטית להפרות "שוליות", אלא מתנה ביקור של פקחי סבא"א באתרים לא-מוצהרים, החשודים בפעילות גרעינית; בהסכמה אירנית ובמנגנון האכיפה, המחייב, שלפחות מדינה אחת תפעל להשבת הסנקציות. או אז תעלה שאלת הנכונות האמריקנית לפעול לאכיפת ההסכם - גם לנוכח התנגדות צפויה, מצד רוסיה וסין. בזמן המשא-ומתן עם אירן, ארצות הברית טענה שהשבת הסנקציות ללא קונצנזוס תוביל לקריסתן בפועל, וקיים חשש שבעתיד תתממש הערכה זו.

מענה מוגבל

נראה אם כן, שההסכם נותן מענה מוגבל בלבד לשני ערוצי ההתגרענות הפוטנציאליים של אירן. חמור מכך, הוא מאפשר לה התקדמות בערוץ שלישי, משולב: "הליכה ודילוג לפצצה". אם בעשור הראשון להסכם ממשלת אירן תחליט שאינה מסתכנת בחציית הסף הגרעיני, היא תוכל לעשות זאת בעשור השני תוך נטילת סיכון מינימלי. אירן תוכל להרחיב בהדרגה את היקף תוכניתה הגרעינית, עד להסרת רוב המגבלות שהוטלו עליה לאחר חמש שנים נוספות. אז יצטמצם "לאפס" זמן הפריצה, כפי שטען הנשיא אובמה.

אם כך יקרה, הנכונות האמריקנית לעצור את אירן תהיה קריטית, ובפרט עצם יכולתה של ארצות הברית לממש את האופציה הצבאית בטווח זמן קצר מאוד. באחרונה טען הנשיא אובמה, כי הישגיה של האופציה הצבאית יהיו מוגבלים וכי הפעלתה תגרום מלחמה במזרח התיכון; האם בעשור השני להסכם תהיה אופציה זו, שייתכן שהפעלתה תהיה הדרך היחידה לנסות ולמנוע מאירן נשק גרעיני מאירן, אטרקטיבית יותר מאשר כיום? כלל לא בטוח. לתקיפת תוכנית הגרעין האירנית, שתתפתח במסגרת ההסכם ועל בסיס לגיטימציה בינלאומית, תידרשנה ראיות חד-משמעיות להפרות אירניות וכן לגיטימציה בינלאומית רחבה למהלך. איסוף הראיות וגיוס התמיכה הבינלאומית ידרשו זמן, שלא יעמוד לרשות הממשל האמריקני, אם יבקש לעצור את אירן בעת שזו תבחר "לדלג" לפצצה.

מענה הולם

נוכח אפשרות מאיימת זו, על ארצות הברית לפתח מענה הולם. ראשית, יש לשקם את אמינותה של האופציה הצבאית הכירורגית. גם אם את הממשל האמריקני מנחה הערכה, כי הפעלתה של אופציה זו תוביל למלחמה, כדאי לשקול שוב הכרזות בנוסח זה, שכן הן מחלישות את תוקפו של הסכם הגרעין - מה גם שאין אירן מעוניינת בהסלמה אזורית ובעימות צבאי ישיר עם ארצות הברית. בניגוד לתגובה העירקית והסורית לתקיפות מתקניהן הגרעיניים, אירן צפויה להגיב, אך כפי שהתנהלה עד כה בתחום הגרעין, ניתן להעריך שתגובתה תהיה מדודה וזהירה.

שנית, וכרכיב משלים לעסקת הגרעין עם אירן, יש לפעול בנחישות לעצירת תוכנית הטילים האירנית לפני השגתה של יכולת לזווד טילים בליסטים עם ראשי קרב גרעיניים. אם אירן תצליח לפתח פצצה גרעינית למרות תכתיביו של הסכם הגרעין, שיפורה של תוכנית הטילים שלה יהיה המכשול האחרון בדרך להפיכתה למעצמה גרעינית. ההסכם שנחתם בין המעצמות לאירן איננו מספק מענה לאיום שבתוכנית הטילים האירנית, אלא קובע, כי הסנקציות הקשורות אליה תוסרנה לאחר שמונה שנים. הגבלת תוכנית הטילים עשויה למנוע החלטה אירנית לחצות את הסף הגרעיני, שכן זו לא תוכל לתרגם את יכולתה הטכנולוגית בתחום הגרעין ליכולת צבאית מבצעית.

אשר לישראל, יכולתה לפעול כיום מול שלושה ערוצי ההתגרענות האירניים - מוגבלת. שעל כן, עליה לחתור לגיבושו של הסכם צד בינה לבין ארצות הברית, שיתמקד בתיאומן של תוכניות פעולה למקרה של הפרות אירניות את ההסכם ובהידוק שיתוף הפעולה המודיעיני ביניהן, אשר יסגור "חורים" בפיקוח על תוכנית הגרעין האירנית. יתר על כן, השבת האמינות של האופציה הצבאית הישראלית, לצד השבת הרלוונטיות של האופציה הצבאית האמריקנית, תחזק את האפקטיביות של הסכם הגרעין על שום ממד ההרתעה שיתלווה אליה, ולכן תצמצם את הסיכוי שייווצר צורך להפעיל אותן. כך ניתן יהיה להעלות את הסיכוי, שגם דרכה הארוכה של אירן לפצצה תיחסם.