חבורה שכזאת

"בגלל" הוא מגזין ספרות מרשים עד מאוד, מושקע, מעוצב, צבעוני. הוא כובש במראהו, בנייר המשובח שלו, בכבוד הרב שהוא עושה למילה הכתובה בו, בכבוד הרב שהוא עושה לאלה שכתבו את המילים, ואף בגודלו הלא חסכני ובעצם היותו נתון לכל הרוצה בו אלקטרונית חינם אין כסף.

חוברות בגלל מחולקות למנויים, כשהן בתשלום בשתי צורות: כחוברת וכספר. העובדה שהמגזין מופיע גם כספר, בהדפסה נפרדת ובגודל אחר, אומרת למדני באשר ליחס ובאשר לרצון של עורכיו-מפיקיו לעשותו כמעט נצחי ולהביאו אל השימור של הספרייה הלאומית, כמו גם לאפשר שמירתו במדפי הספרים שבביתנו בממדים של ספר רגיל או בחנויות הספרים לאלה שנוטים לרכוש ספר, אך לא חוברת.

זוהי רשימה קצרה שבאה להביע התפעלות והערכה, ודי אולי אם אומר שהגיליון האחרון, ה-13 במספר, מכיל 150 עמודים, לוקחים בו חלק 66 כותבים וכן 39 אמנים חזותיים, כאשר המבוגר שבם הוא בן 91 שנים ואילו הצעיר ביותר בן 16 שנים בלבד - פרישת יריעה של גילאים שאין הרבה דוגמתה. לא אבוא לספר על היצירות המרובות על כל המנעד הרחב והסוגות או תת-הסוגות בו הן כתובות, שכוללות גם סיפורת וגם שירה וכאמור יצירות חזותיות לרוב.

אודה, בגיליון הראשון פרסמתי שירים משלי ואף נוכחתי בהשקה החגיגית שהתקיימה בבית הסופר בתל אביב, שלקחו בה חלק עורכיו ומפיקיו של המגזין, אנשים ברוכי כישרון ומלאי שמחת יצירה כולם, ונראה בהחלט על-פי כל הסימנים שהם הולכים יד ביד מבחינת הכישרונות שלהם, ומבחינת נתינת עצמם והשקעתם במגזין המפואר שהם מוציאם חדשים לבקרים מתחת ידיהם.

אותו גיליון ראשון שהיה הבטחה חסרת פשרות, כמסתבר, הרבה יותר מאשר הימור או רק שאיפה, הופיע בחודש יולי שנת 2012 - הישג ראוי לציון של התמדה, תוך שמירה על אותה רמת עריכה והפקה מיוחדות להם ברמתה ובקצבה - אחת לשלושה חודשים בעקביות - כאשר רק כתבי עת אחדים יציבים בעולמה של ספרות, ואילו מגזינים שונים צצים ונעלמים אחרי הופעה אחת או שתיים.

חשוב לציין, כי למגזין גם תערוכה וירטואלית של האתר, שכל היצירות הוויזואליות שמתפרסמות בו שמורות בנפרד ונתונות לצפייה לכל המעוניין בכך.

לבסוף אחטא אם לא אביא את שמות העמלים בקביעות על המגזין, על-פי מה שליקטתי מתוך הרשום בו: המועצה, העורכים והמעצבים הם אלי בר-יהלום, דיה, יוסי רוזנקו וציפי הראל, ואילו אוצרת התערוכה הווירטואלית היא ד"ר נורית צדרבוים. בשורה אחרונה אומר, כי זו הבטחה שקוימה במלואה ונראה שאף מעבר לכך, וזהו בהחלט סיפור של הצלחה שאי-אפשר לערער עליה.