שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור, ושופט בית המשפט המחוזי מרכז,
עופר גרוסקופף, סבורים שיש להעדיף מומחים כלכליים מטעם הצדדים על פני מומחה מטעם בית המשפט. הם דיברו (יום ב', 14.3.16) בכינוס האגודה למשפט וכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.
בן-אור אמרה: "בית המשפט לא קובע איזו השקפה נכונה יותר, אלא בוחן את האופן שבו אותו מומחה הציג את הדברים: כיצד הוצגו העובדות וכיצד התמודד עם השאלות. לא פעם ולא פעמיים רואים מקרים מביכים על דוכן העדים, שרואים מומחה שמדבר אחרי שמישהו מימן את שכרו. זו הטיה מובנת; השאלה היא האם הוא מספיק פתוח להתמודד עם קשיים ועם עובדות המוצגות בפניו.
"למומחה מטעם בית המשפט יש יתרונות, כי הוא אינו מוטה, אבל אתה לא יודע מה השקפת עולמו, ואם אין מישהו שעומד מולו - השופט רואה מומחה אחד בעל השקפת עולם אחת. לעומת זאת, אם יש חוות דעת מנוגדות וחקירה נגדית, יש לבית המשפט ספקטרום רחב יותר ומבטיח יותר כדי שיוכל להגיע למסקנות מתקבלות על הדעת".
לא נועץ עיני עגל
גם גרוסקופף מעדיף כאמור מומחים של הצדדים על פני מומחה מטעם בית המשפט: "אני יודע שכל מומחה מציג את חוות הדעת שמתאימה לצד שלו, ואז אני יודע מה גבולות הגזרה ובודק על מה הם מסכימים. כשיש שני מומחים, אתה יכול להבין למה כל אחד הגיע למסקנה שלו, אתה יכול לעמת אותם עם הנחות המוצא ולראות אם יש בכך היגיון".
בן-אור הדגישה: "הכל מתחיל מהעובדות. זה הדבר החשוב ביותר. אם המומחה יצר תיאוריה מבריקה, אבל אז מתברר שהוא נטל את הנתונים מאיזשהו אתר אינטרנט זניח - ותאמינו לי שזה קורה - לא משנה עד כמה הוא הציג את דבריו בצורה מרשימה. אנחנו לא חיים מפיו של הכלכלן; זה לא שהוא בא לבית המשפט, אומר את דברו ובית המשפט נועץ בו עיני עגל ואומר: וואו".
גם גרוסקופף התייחס לאישיותו של המומחה. לדבריו, בעוד השופטים היו רוצים לחשוב שהכרעתם מנותקת לגמרי ממעמדם של המומחים ועורכי הדין, ועורכי הדין היו רוצים לחשוב שהכל תלוי בייצוג - "האמת כנראה נמצאת באמצע. אם יש לך יותר כסף, אתה מקבל ייצוג טוב יותר; זו המציאות".
בן-אור הסבירה כיצד מכריע בית המשפט בין חוות דעת סותרות: "אנחנו שופטים את חוות הדעת לפי ההיגיון שבתוכה, על-פי האופן בו היא מתיישבת עם העובדות, על-פי האומץ והכנות של המומחה לחזור בו אם הוכחו עובדות אחרות. השפה של מומחה בכלכלה יותר ברורה לשופט מאשר שפתו של רופא, כי ההתנהגות האנושית שהובילה את הצדדים לבית המשפט יותר קלה להבנה".
הסגת גבולו של השופט?
גרוסקופף התייחס לחוות דעת מסוג חדש, שעלו בעשור האחרון, "שבאות לומר האם התנהלות מסוימת הייתה הגיונית או לא הגיונית מבחינה כלכלית. חוות הדעת מהסוג הזה מעוררת את השאלה, האם אין זו הסגת גבולו של בית המשפט, והיא גם מעוררת דילמה בין התיאוריה הכלכלית לבין ההתנהגות בזמן אמת. רוב השופטים אומרים, שהם מוכנים לקבל חוות דעת כאלו, ואז בודקים אותן מול העובדות ומול ההיגיון שלהם".
בתשובה לשאלת News1 אמרו גרוסקופף ובן-אור, כי היו שמחים לשמוע מומחים שיש להם גם ידע תיאורטי וגם ידע מעשי, ויש כאלו. בן-אור הוסיפה, כי את הידע המעשי יקבל בדרך כלל בית המשפט מעדי הראיות, ואינו זקוק לו מהמומחים.
השניים גם הזהירו מפני בחינת החלטות כלכליות במבחן התוצאה, באומרם שיש לבחון אותן לפי סבירות ההתנהלות, תום הלב והמידע שבזמן אמת. בן-אור ציינה, כי בחינה בדיעבד תביא לכך שאיש לא יסכים להיות דירקטור, ואילו גרוסקופף המשיל זאת לבחינת החלטות המתקבלות בשדה הקרב.
