"במעגלי אור" פותח לנו צוהר לקבוצת יוצרים, שיריהם פותחים לנו חלון אל העולם הרוחש, אל עולמם. מדובר בחבורה מגוונת מאד, ושיריהם חושפים לפנינו לבטים והגיגים. דרך שיריהם אנו רואים אותם צופים בעולם הנשקף, מנסים להגיע אל העולם הפנימי, אל האמת הפנימית.
היום אנו חיים בעולם של רשתות חברתיות, והחיבור הראשוני אכן היה שם - אבל מרגע שנוצר הקשר, הלך והתעצם, עד כי הפכו יוצריו לקבוצה מגובשת בשם "אות ועוד": הקשר ביניהם הפך להיות חיבור של ממש.
אנו עדים למסעות אישיים של משוררים ומשוררות בעקבות חייהם, בעקבות דרכם, ונמצא בקובץ שורות עדינות, שבהן אנו חשים שחל תהליך של השתנוּת, של מַעבר בין מצבים. תמצאו כאן גם שורות המתארות פינות נידחות, דמויות שאיש לא שם לב אליהן, לבטים שנחבאו בחדרי חדרים.
עידית ברק, שמוכרת לרבים בפייסבוק בזכות פזמונים שהולחנו על-ידי אלי זמיר, מביאה לנו באוסף זה כמה שירים עדינים שנוגעים בשולי הדברים. השיר "נעל" מתאר קשר רוחני בין נעל מושלכת לנערה שנותרה מרוחקת מן הלב".
"ראיתי נעל בודדה/ מושלכת ברחוב/ שוכבת על צידה
זו הייתה פעם/ נעל בית מחממת/ היא מזכירה לי
נערה שראיתי ברחוב/ גם לה היה פעם/ בית חם ואוהב/ כמוהו
היא מושלכת/ מרוחקת מן הלב".
טלי גבעוני לוקחת אותנו לפינה חברתית די נשכחת, חייו של אדם זקן בדד, בדירה שבה החשמל הפסיק לפעול:
"בגרם המדרגות הרעוע
אפשר למעוד וליפול
שם כבר שבוע
החשמל הפסיק לפעול
שם חיים בשפל המדרגה
איש כמעט בן תשעים"
אותו ישיש גר עם הנכדה שלו, שניהם עזובים, וסיום השיר מצמרר:
"ועכשיו הם דופקים
את הראש
בקיר".
השירים של טלי הולכים על בהונות, מנסים למצוא דרך לצאת מן השגרה:
"באתי אל עצמי
לביקור מופלא
ביקור בלי כרטיס" - כך בשירה "באתי אל עצמי".
אשר דיין מתלבט ומתחבט בעולם כה מביך, באיזו דרך יבחר, האם אכן הוא בוחר בדרך הנכונה:
"יש מדרגות דוממות ויש מדרגות נעות
לא יודעת אם בחרתי במדרגות הנכונות
לא יודע אם עליתי במדרגות הרעועות"
אבל השיר מתאר את הלמות פעמי הזמן, את ההתרגשות שיש בעולמו, ובעודו תוהה אם הוא במדרגות הרעועות, יש סימן של יציבות:
"ואני עולה במדרגות הקבועות"....
תהיות ושאלות יש גם לשָׁני כָּסִיף, לאן חייה צועדים, מה צופנת השנה שתבוא:
"הנה בשער מתגלגלת לה שנה אצורה
תוהה
מה מסתתר מאחורי הפרגוד
מאחורי התפאורה של הדבש
והתפוח שלה"
והיא מקווה שגם לאדם יש חלק בקביעת גורלו:
"ואולי אם נמצא את הצעדים
שיפעימו מחדש את העורק
הזורם אל הרחוב האבוד
אולי אם נמצא שבילים
עלומים..".
תחיה צדורוב יודעת, שהדרך למלא את ההוויה שלה, היא לשוטט במגרות הזיכרונות:
"הזיכרונות הם מגרות קטנות בספריית המוח שלי
הם שמורים אצלי בכספת מאז לידתי"...
וככל שהשיר מספר את חיפושיה ולבטיה - כך היא מתמלאת ולומדת לדעת, שהמטען הרוחני הוא הקשר למה שהיה, למה שחייבים לנצור בלב, זה מה שמחזיק את האדם:
"אדם ללא זיכרונות ריק לו בלב ובנשמה
לא יודע איך לפזר מתוכו את השממה".
בשיר אחר שלה היא מבקשת נוכחות של אמונה וחותמת הכול במכתם"
"כותבת אותה מעבר למילים
היא האור ההשראה...
היא איתי כל החיים".
והנה נפתחת דלת לשמור את מה שנאגר בלב, להפוך הכול לעולם של יצירה.
רינת מצליח שהצליחה כל כך ברקימת אגדות על-כנפי הדמיון, מחפשת ציפור קסומה, שתיתן לה סודות של מבע וביטוי:
"הניעי את כנפייך
לחשי לי את רזי קסמך
הניחי לי נוצה, קולמוס לכתיבה".
וככל שהיא מבקשת את השירים הטמונים בלבה היא יודעת, שזכתה בַּכוח ליצור, לברוא עולם חדש משלה:
"ואדע כי בראתי את יקום הנפש
במילותיי".
כמוה מבינה אירית סלע, כי ביצירה טמון סוד ההוויה:
"בתוך השיר בסיפור
בציור ובפיסול...
אחביא את סודי
ומהבריות אסתירו
מעצמי".
בקובץ יש כמה שירים לילדים, שירים מנסים להעביר תובנות אנושיות דרך עולם בעלי החיים, כמו בשיר של חניתה רוזן על אותו בואשון, שמחפש ססגוניות וניחוחות טובים, וזוכה להבין את לקחי החיים מאמו המבשרת לו: "זה אתה הוא בעל הריח".
וכמוה סיגל מגן המספרת על שאיפות שמנסות לחצות את הגבולות. השיר שלה על אותו חמור, שניסה לעוף, מספר את סיפורם של אלה שלא הסכינו להכיר במגבלותיהם: "אך אבוי לפתע/ השתטח על הכביש/ כשחמור רוצה לעוף/ לפעמים זה עסק ביש".
"במעגלי אור" הוא קליידוסקופ של אורות, קובץ של מבטים שונים, אוסף של שורות עדינות. הקובץ הזה מעניק לנו יוצרים המבקשים לגלות לנו את מבטם הפתוח, משקיפים מן החלון אל חייהם, אל עולמם, לעתים מנסים להתמזג עם נפלאות הבריאה, עם הלבטים, עם הצדדים השוליים בפינות הבלתי נראות, גם כשיש כאב, חשש מאובדן.
האמונה בכוח השיר, בכוח היצירה מובילה שירים רבים, והיטיבה לומר זאת חניתה רוזן:
"כך השיר נושא ידיו למעלה
ומתרונן מול עינים שוקקות
יעבור לפניי ואחבקהו
עד יפסע עייף ויישכח".
יש בקובץ זה הרבה שורות מרגשות, והקובץ כולו ערוך בטעם טוב, והכול הודות לידה המלטפת והטובה של יהודית מליק שירן. החיבור שלה ליצירות הוא חיבור רוחני, רגשי: "כך הרגשתי כשנגעתי ביצירות של חברי הקבוצה...הדבר דומה לסוג של תהליך אישי שבו פגשתי את עצמי כל פעם מחדש...מתבוננת וצופה בעושר העולמות הפנימיים". אוסף מרתק ושובה לב.
סקירת הספר "במעגלי אור", הוצאת בת אור, 2016, בעריכת יהודית מליק שירן, 240 עמודים.
