על אהבה ואינטימיות צריך לעבוד, בלי קיצורים. יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה, כמובן שעדיף להתאמץ ולהשקיע בהליכה משותפת לאורך זמן מאשר להתנהל על מי מנוחות ולסמוך על כל מיני פטנטים ובסוף לגלות שרק הפכנו את הדרך לקשה הרבה יותר.
אמנם אין באפשרותנו לקבוע את אורך ותוואי הדרך, אך יש לנו את האפשרות, החובה והזכות לקבוע מה תהיה האווירה. מסלול החיים, שסופו גם לא נראה באופק, מתפתל כשביל עפר מאובק. תפקידנו להפריח את השממה, לזרוע מנות קטנות של האהבה שינצנצו, ילבלבו ויפרחו. להגניב ולהשתיל פה ושם במהלך היום סימנים אוהבים - פתק קטן בסנדוויץ' של הבוקר, על הכרית, במכונית, בתוך הלפטופ. שוקולד מהתחנה המרכזית סתם כי חשבת עליו/ה. קריצה אוהבת פה ושם, נשיקה מרחוק, סימן אוהב שרק אתם מבינים - ולהפוך את הדרך לנעימה הרבה יותר.
בפרשתנו "כי תבא" מוכיח משה את עם ישראל על כך שבמצבים מסוימים גם הניסים הגדולים שהם ראו במו עיניהם לא הצליחו לעשות עליהם את הרושם הנכון, כי ניסים לא רואים דרך העיניים אלא דרך הלב. מי שלבו אטום לא יצליח לראות שום דבר, ומי שלומד לשים לב פתאום יגלה באיזה עולם מופלא הוא חי.
הערך של הסימנים שאנו בוחרים לשלב מדי פעם בדרך לא נובע מהתוצאה הסופית, אלא מהמאמץ ומהמחשבה שאנו משקיעים בהם. ברוב המקרים כאשר אנחנו רוצים לפנק את בן/בת הזוג אנו משתדלים לשמור על "סודיות" עד כמה שאפשר, אך חשוב מדי פעם שהכל יעשה בשקיפות מלאה. הפינוקים עצמם ישמרו בסוד, אבל בן/בת הזוג יראו פתאום גם את מה שמתרחש בדרך כלל מאחורי הקלעים. אל תהססו לטלפן לברר או להתייעץ עם חברים, לצאת למכולת השכונתית או לשבת על המחשב ולהזמין מתנות מהאינטרנט ממש מולו/ה.
כך נתאמן שנינו בלשים לב - להשקיע למען בן/בת הזוג שילמד להעריך ולקלוט את מה שאנו עושים בשביל להנעים לו את הדרך.
