|
לשפר את השיטה [צילום: הדס פרוש, פלאש 90]
|
|
|
|
דרוש: בית דין פנימי לכנסת
|
איתמר לוין
|
הכנסת צריכה ללכת בעקבות גופים ציבוריים אחרים ולהקים בית דין פנימי, שיכריע בענייני נוהל ומשמעת. כך תפחת העילה להתערבות בג"ץ בחקיקה, והטיפול האתי בחבריה יהיה מקצועי ולא פוליטי
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
הדיון על ביטול חוקים בידי בג"ץ מאופיין, כמקובל במחוזותינו, בהרבה להט פוליטי ופופוליסטי ובמעט דיון ענייני ומקצועי. כמעט תמיד הפוליטיקאים מכאן ומכאן קופצים אחרי פסק דין כזה או אחר, ולכל אחד מהצדדים יש תנא דמסייע קבוע מבין בכירי המשפטנים בארצנו הקטנה. פה ושם יש הצעות ממשיות, כמו פסקת ההתגברות, אבל אין דיון רציני ומקיף בנושא.
מחשבה שקולה מובילה למסקנה, כי לבית המשפט העליון חייבת להיות סמכות לפסול חוקים, וכי יש להחזיר למקומו את האיזון שהופר בינו לבין הכנסת. הסמכות נחוצה כדי למנוע דיקטטורה של הרוב במסווה של חוקתיות. בלי סמכות כזאת, שום דבר לא יוכל למנוע מרוב בכנסת - ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית - לפגוע קשות בזכויות המיעוט. ואני מדבר הן על המיעוט הפוליטי והן על מיעוטים באוכלוסייה - או אפילו על חלקים ניכרים ממנה.
רוב רגיל יכול לבטל את האפשרות להגיש הצעות אי-אמון. רוב מיוחס יוכל לקבוע שהבחירות ייערכו פעם בעשר שנים. מספיק רוב של שניים נגד אחד כדי להלאים את הדירות של כולנו, כדי לאסור על מי ששמו "מוחמד" להצביע בבחירות וכדי למנוע מנשים להיות לוחמות בצה"ל. אני בכוונה מקצין את הדוגמאות, אבל בלי קו הגנה בדמותו של בית המשפט העליון - כל זה בהחלט ייתכן. וקו הגנה צריך להיות מוכן לאירועי קיצון, וממילא גם להתמודדות עם אירועים שגרתיים יותר.
מצד שני, האיזון הופר משום שהמילה האחרונה היא של בית המשפט העליון - וזהו מצב בעייתי במשטר דמוקרטי. אבן היסוד של משטר שכזה היא שהשלטון מסור בידי העם באמצעות נציגיו הנבחרים. שופטי בית המשפט העליון נבחרים בצורה עקיפה בלבד: בוועדה לבחירת שופטים יושבים ארבעה פוליטיקאים (שניתן לומר שהם נבחרים ישירות בידי הציבור), שני נציגים של לשכת עורכי הדין (הנבחרים בעקיפין בידי 70,000 איש בלבד) ושלושה שופטים (שנבחרו בעצמם באותה דרך). לכן, כאשר בית המשפט העליון פוסל חוק - צריכה להינתן לכנסת ההזדמנות לומר את המילה האחרונה, כנציגתו הישירה של הציבור.
שיהיה ברור: אני לא מציע לשנות את שיטת בחירת השופטים. יש לה חסרונות משלה, אבל היתרונות עולים עליהם לאין ערוך. מי שפוזל לעבר הבחירה הפוליטית בארה"ב, אינו יודע מה הוא סח. ראשית, מדובר במערכת שנבנתה במאה ה-18 לצרכיה המיוחדים של אותה מדינה, שקמה מתוך מלחמת עצמאות חיצונית קשה וחילוקי דעות פנימיים קשים לא פחות. המערכת הזאת נותרה מאובנת במשך כמעט 250 שנה, והיא לא דוגמה מתאימה למאה ה-21.
שנית, דרך בחירת השופטים בארה"ב מביאה לכך שנבחרים מי שמתאימים למבנה הפוליטי הנקודתי, ולא בהכרח הטובים ביותר. כך גם מעוצבת פסיקתו של ביהמ"ש העליון למשך שנים רבות (אין שם גיל פרישה מנדטורי); ראו הבחירות לנשיאות ב-2000, שהוכרעו לפי הקו הפוליטי של השופטים. יתרה מזאת: הבחירה הפוליטית מביאה לכך שייתכנו מצבים של מבוי סתום, המונעים מינוי שופטים - בכל הערכאות - במשך חודשים וגם שנים. והגרוע מכל: השופטים מאושרים בידי סנאטורים שחלקם הגדול מקבלים שוחד גלוי מקבוצות לחץ, בדמות תרומות לקמפיינים שלהם; ראו כיצד הקונגרס אינו יכול לעשות דבר נגד החזקת הנשק העולה באלפי קורבנות בשנה.
לכן, ההצעה שלי מבוססת על שיפור המערכת הקיימת ולא על הריסתה. היא כוללת שלושה מרכיבים: דיון מוקדם במסגרת הכנסת לפני ההליכה לבג"ץ, שינוי בנהלים בבג"ץ עצמו וקביעת הדרך בה הכנסת תוכל לאשרר חוק שבוטל. במסגרת הכנסת אני מדבר על הקמת בית דין פנימי (ראו מאמר נפרד).
בנוגע לבג"ץ, ההצעה שלי היא להרחיב מראש את ההרכבים ואת אפשרות הערעור. כאשר הטענה נגד חוק אינה נוגעת לאופן בו אושר אלא למהותו, ידון בג"ץ בעתירה בהרכב של חמישה שופטים. על פסק הדין ניתן יהיה לערער בזכות בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים.
ולגבי פסקת ההתגברות: כדי למנוע מחד עריצות של הרוב ומאידך להחזיר לכנסת את זכות המילה האחרונה, תוכל הכנסת לשוב ולאשרר חוק שבוטל בידי בג"ץ. האשרור יינתן בקריאה אחת במליאה, ללא צורך בשלוש קריאות ובדיון בוועדה. יידרש רוב של לפחות 65 חברי כנסת, כולל לפחות חמישה מחברי האופוזיציה. בהצבעה זו לא תהיה משמעת קואליציונית והיא תהיה חשאית. החלטה כזאת תהיה סופית ולא ניתן יהיה לעתור נגדה לבג"ץ.
דומה שצעדים אלו ישיבו את האיזון למקומו הראוי, ימנעו תופעות שליליות בדמות חוקים שיפגעו בזכויות יסוד, יבטיחו את מעמדה של הכנסת וייצרו מערכת כוללת ההולמת מדינה יהודית ודמוקרטית.