הצגה מאוד בלתי רגילה - הן בתכנה והן באמצעי הביצוע הכה יצירתיים ומקיפים תחומי אמנות נוספים לתיאטרון. אין זו יצירה שנועדה לכל אחד. כי אדם זקוק לשפע פתיחות ודימיון, על-מנת לזרום עם העלילה, ולחוש את תחושותיו של הגוסס על ערש הדווי. והכל - בביצוע מדהים מהבחינה החזותית הכה פורצת גבולות, מהמשחק המרשים, ומהדרור שהבימאי הבינלאומי יפים קוצ'ר איפשר ליוצרים על-מנת להמחיש בעזרתו את הסיפור המחולק לשלושה חלקים.

את מסעותיו המתרחשים בדימיונו של הגוסס, מבצעים שלושה שחקנים. כל אחד מהם נוגע בתקופת חיים אחרת. כמו ראיית החיים בהילוך חוזר. מדוע בחר ברונו שולץ, היהודי הפולני שסבל מהשואה ובגיל 50 נרצח ע"י קצין גרמני שרב עם הפטרון שלו, ראש הגסטפו בעירו שהבטיח לשמור על חייו, רק כדי להרוג את היהודי של הנאצי עמו הוא רב - מדוע בחר בצורת סיפור כזו: מההווה - לעוף לעבר מחוזות העבר, אל רגעי האושר, עם הדמויות בחייו אותם אהב? גישה כזו למעשה הסיטה אותו מהזוועות שסבבו אותו עצמו, להן עשה הסבה לתיאור תחושותיו של אדם העומד לפני מסירת נפשו לבוראו. כך הפך את הלימון ללימונדה. כך השפיע, (מבלי שידע על כך כשכבר היה שוכן עפר), על הסופר העברי דויד גרוסמן, בכתיבת ספריו.

רודיה קוזלובסקי, שחקן רב יכולות ועתיר נסיון בתפקידים מאוד מגוונים - קלאסיים ודרמטיים, שמשחק רק בתפקידים שתואמים את הרמה התואמת לדרישותיו, הוא הגיבור בתחילת המחזה. האיפור, כיסוי חלקי הפנים שלו, כמו של השחקנים האחרים בתפקיד הגיבור, השימוש בחלקי גוף שאינם טבעיים אלא נוצרו בידי מעצבת הבובות הכה כשרונית ורבת דמיון ז'ניה קפיצקי, שרכשה את מיומנותה בלימודיה בסן פטרבורג - השימוש הזה תורם לעושר הוויזואלי הבלתי רגיל בהצגה, ומדהים את הצופים כל העת בהרכבו ובהפתעות שהוא מפתיע בהן את הצופים. כך גם ממלאים את תפקיד הגיבור לחלופין בתקופות שונות בחייו - אודי בן דוד הוותיק מבין חמשת השחקנים המוכשרים, וכן בר פלד הצעיר יותר, שאף היה מעורב בעיבוד הסיפורים למחזה. כולם, בוגרי בית צבי בעברם.

שני המלווים את הזקן במסעותיו לעבר האופק, הם מיכאל גמליאל - שחקן בעל כשרון ועושר הבעה, אותו נראה בימים אלה בהצגת "הכתובה" בתיאטרון הספריה בר"ג. וכן איתי בלייברג החביב. בנוסף, ממלאה תפקיד של כמה דמויות, בתוכן את אמו של הגיבור בילדותו יעל צ'חנובר, שלכשהיה שואל אותה: היכן אבא? - הייתה עונה לו: נסע לבית הבראה. כשלמעשה, נטש אותם ונעלם. דמותו הענקית של מנהל בית הספר בילדותו, גם היא צירוף מלאכת מחשבת של עבודת הבובנאית קפיצקי, ומעצבת התלבושות <. היא מזכירה לכולם את היראה שהייתה מטילה דמות זאת על כולנו בילדותנו...מה שמהווה סיבה נוספת לחייך לעבר זכרונות העבר האישיים של כולם.

את המוזיקה המקורית היפהפיה חיבר אנטון קוצ'ר, בנו של הבימאי, שאף היא מהווה מעין דמות נוספת בקצב והשמחה שהיא משרה על הצופים. כל זאת, תוך תנועה שמעניקה לטקסטים נופך נוסף, בתוך התפאורה רבת הפנים המשנה פניה תוך שינוי מיקומה, אותה עיצב בוריס קפריולוב.

מסע הפרידה מהזקן מעלה חיוכים ומאיר באור חיובי את המבט לעבר, בלי הצל הכבד של המוות האורב בפתח. ואם הצופה מסוגל לזרום עם התמונות רבות הדמיון, הוא זוכה להארה, שלכמותה זכה דוד גרוסמן, ושכה השפיעה על כתיבתו.

זוהי הצגתו השנייה של הבימאי יפים קוצ'ר בישראל. הראשונה - "אגף 6" זכתה בפרס הפרינג' הישראלי לשנת 2012. בה בעת, גם ללא הכתרתו בפרסים, תיאטרון תמונע נמנה על המובילים בתיאטרוני הפרינג' בישראל - בנועזותו, בפתיחותו, ובעצם היותו תיאטרון המנכיח אמנות ללא גבולות, עם פתיחות רעיונית, ללא צנזורה וחף מהחלטות בעלות אופי מסחרי. בתמונע - הכל למען האמנות. וזהו הרווח הנקי של הצופה הישראלי.