כמו בכל חמש שנים, יתברר שהנשק הגרעיני רק מתרחב

גורם נוסף המאיץ את האי-יציבות האסטרטגית בעולם הוא קריסת הארכיטקטורה של הסכמי בקרת נשק שנחתמו בין ארצות הברית לברית המועצות ורוסיה בעקבות פרישת ארצות הברית מהאמנה נגד טילים בליסטיים (ABM), ההסכם לפירוק נשק גרעיני לטווח בינוני (INF), והסכם השמים הפתוחים (Open Skies). מהלכים אלה של ארצות הברית הונחו על-ידי תחושה שהדבקות בהסכמים על-רקע הפרות שלהם על-ידי רוסיה, אינה משרתת את האינטרסים הלאומיים האמריקניים.

חוסר האמון בכוונות הצד שכנגד, וכפועל יוצא המאמץ לתקן את מה שנתפס כנחיתות אסטרטגית הוביל בשנים, האחרונות את ארצות הברית, רוסיה וסין למרוץ חימוש גרעיני וגם קונבנציונאלי. פרויקט הגרעין האירני, שטהרן טוענת בעקשנות שהוא מיועד לצרכי שלום בלבד, בניגוד לעדויות רבות המנוגדות לכך, מהווה אף הוא אבן נגף בדרך להשגת קונצנזוס במסגרת ועידת הסקר, הגם שבשנים עברו הייתה במסגרת ועידת הסקר התעלמות רבתי מהסוגיה. צפוי כי בוועידה הקרובה יעלו על הפרק מספר נושאים, שעלולים להקשות על השגת קונצנזוס.

השגת קונצנזוס. על-רקע הכישלון להשיג קונצנזוס בוועידת הסקר שנערכה ב-2015, ייעשה מאמץ לגבש הסכמות שיהיו בבחינת המכנה המשותף הנמוך שעליו יוכלו להסכים המדינות החברות באמנה. אין ספק שהכישלונות החוזרים ונשנים להגיע למסמך מסכם פוגע בתוקף ובאמינות של ה-NPT.

תוכנית הפעולה. כחלק מהמאמץ ליישם את סעיף 6 באמנה, הקורא למדינות הגרעיניות לפעול לפירוקן מנשק גרעיני, אומצו בוועידות קודמות תוכניות פעולה שכללו יעדים ספציפיים. אולם, במוקד המחלוקת בין המדינות הגרעיניות למדינות הלא-גרעיניות עומדת השאלה האם הצעדים עליהם סוכם בוועידות קודמות מחייבים פוליטית, והאם תוקפם אמור להישמר בחלוף הזמן. ארצות הברית (וגם רוסיה) גורסת שההחלטות בעניין זה היו טובות לשעתן וכי השינוי בנסיבות עושה אותן לבלתי רלוונטיות. לדעת משקיפים, אפשר שבחינת החלטות עבר שהן עדיין רלוונטיות, תהיה דרך להתגבר על חילוקי דעות לגבי תוכנית פעולה שתסוכם בסיום הוועידה הקרובה.

סעיף 6 באמנה. הדיון בסעיף זה היווה סלע מחלוקת עיקרי בכל ועידות הסקר שהתקיימו עד כה. בראיית המדינות הלא-גרעיניות, המדינות הגרעיניות אינן עושות די כדי לעמוד במחויבות שנטלו על עצמן לפעול להפסקת מרוץ החימוש הגרעיני מוקדם ככל האפשר ולפעול לפירוק נשק גרעיני.

יוזכר שהדיונים יתנהלו הפעם על-רקע מודרניזציה של נשק גרעיני, המתבצעת בארצות הברית, רוסיה וסין. סין פועלת להגדלת הארסנל הגרעיני ואף ארצות הברית שוקלת לעשות כן. לכך יש להוסיף את העובדה שארצות הברית וסין טרם אשררו את אמנת האיסור על ניסויים גרעיניים (CTBT). ארצות הברית ורוסיה, בניסיון להדוף טענות בדבר העדר התקדמות, צפויות להצביע בעד הארכת האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי (NEW START), ולאשרר את הצהרת רייגן-גורבצ'וב (1985), שלפיה לא ניתן לנצח במלחמה גרעינית ולכן חובה שלא לנהלה (הנשיא דונלד טראמפ סירב לעשות זאת), כפי שסיכמו הנשיאים ג'ו ביידן וולדימיר פוטין.

כן צפויות ארצות הברית ורוסיה להודיע, כי הן מסכימות לחדש את השיחות בדבר יציבות אסטרטגית, שהיו משותקות זמן רב. במאמץ להסיט את הדיון מהצורך בהמשך קיצוץ הארסנל הגרעיני, תעמוד ארצות הברית על הצורך למקד את המאמץ בצעדים/אמצעים התורמים להקטין את הסיכונים כתוצאה משימוש אפשרי בנשק גרעיני.

האמנה לאיסור הנשק הגרעיני (TPNW). האכזבה מקצב יישום סעיף 6 הוביל חלק גדול מהמדינות הלא-גרעיניות לנסח אמנה האוסרת נשק גרעיני כצעד בדרך לחיסולו. האמנה, שעליה חתמו 86 מדינות ואשר נכנסה לתוקף בספטמבר 2021, תקיים את ועידתה הראשונה בתחילת 2022. חמש המדינות הגרעיניות מתנגדות לאמנה זו, בטענה שהיא חותרת תחת ה-NPT ואין בה כדי להשלים אותה. יש להניח שמסמך הסיכום יכלול התייחסות לאמנה. רוסיה למשל, ובניגוד לארצות הברית, מתנגדת להזכיר אותה.

פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. סוגית האזור המפורז מנשק גרעיני במזרח התיכון היא נושא קבוע על סדר יומה של ועידת הסקר ומוקד לחילוקי דעות בין מדינות ערב ובראשן מצרים לבין ארצות הברית, שבעטיה הסתיימה ועידת 2015 בלי מסמך סיכום. מוערך, כי בעקבות החלטת העצרת הכללית של האו"ם מ-2018, שעל פיה הוקם מנגנון של ועידות שנתיות - האחרונה התקיימה בדצמבר 2021 - לניסוח אמנה בעניין זה, כעת ירכזו מדינות ערב מאמצים בניסוח פסקה רלוונטית. האם תסתפק מצרים באזכור עובדתי בלבד או שמא תרצה ללכת מעבר לכך?

AUKUS (אוסטרליה, בריטניה, ארצות הברית). את הסכם ההגנה שנחתם בספטמבר 2021 בין אוסטרליה, בריטניה וארצות הברית יש לראות בהקשר של ההיערכות האמריקנית במרחב ההינדו-פאסיפיק להתמודדות עם האתגר שמציבה סין. הביקורת על מהלך זה התמקדה בכך שהוא יצר תקדים שיעודד מדינות נוספות להיכנס לתחום הצוללות המונעות בדלק גרעיני (אירן כבר הודיעה על כוונתה לעשות כן). צפוי שארצות הברית תהיה יעד לביקורת בגין סטנדרט כפול, שכן בעודה מתנגדת לתפוצה גרעינית, היא מספקת דלק גרעיני וטכנולוגיה גרעינית לבעלות בריתה.

אירן. בניגוד לקוריאה הצפונית, שאיננה חברה ב-NPT ולפיכך אינה יכולה לשבור קונצנזוס בוועידת הסקר, אירן חתומה על האמנה ולפיכך ביכולתה למנוע השגת קונצנזוס אם יתקבלו סיכומים הנוגדים את עמדתה. הערכת משקיפים היא, כי גם אם בדיון תימתח ביקורת על התנהלות אירן בשיחות בנוגע להסכם הגרעין, המתקיימות בווינה, וגם בגין הפרותיה את הסכם הגרעין, יימצא ניסוח מסכם שיתקבל על דעת טהרן.

אנרגיה גרעינית לצרכי שלום. משבר האקלים והצורך למצוא אלטרנטיבה לפחם ונפט, שב והעלה את רעיון האנרגיה הגרעינית כתחליף ראוי. מוערך שהקמת תחנות כוח גרעיניות (נושא שאינו פשוט כלל ועיקר עקב שורת אתגרים כספיים, טכנולוגיים ובטיחותיים הכרוכים בו) ימקד עניין. בין היתר, בדיונים בוועידת הסקר יבואו לידי ביטוי המחלוקת בשורות האיחוד האירופי בין צרפת, התומכת באנרגיה גרעינית, לבין גרמניה המתנגדת לכך, וגם ניסיון למצוא נוסח מסכם שיניח את דעת שתיהן.

ישראל. כמו בכל הוועידות הקודמות, שמה של ישראל יעלה קרוב לוודאי בהקשר של הדיון באזור המפורז במזרח התיכון. המשתתפים צפויים לקרוא לישראל להצטרף לאמנה ולהעמיד את מתקניה הגרעיניים בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בניסיון להסיט תשומת לב מהביקורת על התנהלותה, אירן עלולה להצביע על המוסר הכפול בהתייחסות אליה בהשוואה להתעלמות מישראל.

לסיכום, רצון טוב ומאמץ למנוע כישלון נוסף יאפשרו לגבש בסיום וועידת הסקר נוסח פשרה מסכם. ועדיין נותרה פתוחה השאלה, האם הודעת הסיכום אכן תתרום לקידום יעדיה של האמנה למניעת תפוצה גרעינית בעולם ולקדם את השימוש באנרגיה הגרעינית לצרכי שלום.