להבהיר לנסראללה שהוא שוגה בהערכת-חסר

ואולם, גם חיזבאללה איננו מעוניין להגיע למערכה צבאית רחבה, הגם שייתכן שמספר ימי קרב ישרתו את מאמציו לבצר את דימויו כמגן לבנון ויחזקו את מעמדו הנחלש בלבנון. זאת, מבלי להסתכן בתגובה ישראלית שתוביל למלחמה. לכן, האירועים האחרונים מהווים עבורו הזדמנות לשפר את דימוי עמידתו האיתנה הן מול ישראל והן מול הציבור הלבנוני.

מול ישראל, מטרתו של חיזבאללה כפולה. ברמה האסטרטגית, הוא מעוניין לשפר באופן מצרפי את מאזן ההרתעה מול צה"ל לטובתו, כפי שנסראללה הבהיר בנאומו האחרון. היה זה חלק מהמערכה התודעתית השיטתית שאותה הוא מנהל מול ישראל, ובו התרברב, כי מאז מלחמת לבנון השנייה כושר ההרתעה של חיזבאללה מתחזק בעוד זה של ישראל מתכרסם. ברמת השטח, חיזבאללה פועל להרחיב את אחיזתו בגבול, בין השאר כדי לייצר לעצמו נקודת פתיחה טובה יותר אם יחליט לממש את תוכניותיו לחדור לתחום ישראל באמצעות כוח רדואן – כוח הקומנדו של הארגון. תרחיש זה הומחש בפני קהל גדול של עיתונאים בתרגיל פומבי של פעילי חיזבאללה, שנערך במאי האחרון.

במקביל, נסראללה מבקש לנצל את מה שנתפס בעיניו כחולשה ישראלית לחיזוק מעמדו של חיזבאללה כ"מגן לבנון" מול מתנגדיו מבית: האופוזיציה במערכת הפוליטית והציבור הרחב. הארגון נתון מזה זמן ממושך לביקורת מתרחבת בלבנון, הן בגין אחריותו למשבר הכלכלי הקשה במדינה, והן עקב חלקו ביצירת הקיפאון הפוליטי, כשהוא מתעקש שמועמדו לנשיא – סולימן פרנג'יה הבן – ייבחר לתפקיד, למרות שאין הוא זוכה בתמיכה הנדרשת בפרלמנט. בעיני רבים בלבנון, התעקשות זו של נסראללה היא המונעת בחירת נשיא חדש, שיקדם מהלכים לשיפור המצב במדינה.

אתגר נוסף לארגון מהוות הקריאות המתרחבות מצד מבקריו במערכת הפנימית לוותר על מעמדו כמיליציה עצמאית ולהתפרק מנשקו. בנאומו ב-12 ביולי נדרש נסראללה לכך וטען, כי נשק ההתנגדות נועד רק להגן על לבנון, ותקיפתה של אחזקת נשק זה תשרת את האויב.

במגעים עם גורמים בינלאומיים, שניסו לפתור את סוגיית האוהל בהר דב, העלה הצד הלבנוני את קיומן של חריגות ישראליות לתחום לבנון, הדורשות תיקון, בדגש על החריגה המרכזית - ובשפתו "כיבוש" הכפר רג'ר, שהקו הכחול חוצה אותו. בתוך כך, הגורמים הלבנונים העלו את הצורך להשיג הסכמה גם על סימונו של כל הגבול היבשתי בין ישראל ללבנון ואף חשפו זאת בפומבי. ראש הממשלה מסר, שלבנון הודיעה לאו"ם על כוונתה לקדם סימון מלא של הגבול היבשתי. שר החוץ הלבנוני הבהיר, כי ההצעה לסימון הגבול היא רצינית, הגם שאין מדובר בנורמליזציה עם ישראל. כן פורסם במקביל על הגעתו לאזור של השליח אמריקני עמוס הוכשטיין, שניהל את המו"מ על ההסכם לסימון הגבול בים.

מבחינת חיזבאללה, האפשרות לנהל מו"מ על סימון הגבול היבשתי כולו מייצרת דילמה. כניסה למו"מ מדיני עם ישראל מנוגדת בתכלית לתפיסותיו, כמו גם לגישתה של פטרוניתו אירן, לגבי הלגיטימיות של קיומה של ישראל בכלל ולמו"מ עימה בפרט. לפיכך, לעת עתה נסראללה, אשר איננו מעוניין להצטייר כגורם הסרבני ולחשוף את הפער בין עמדתו לזו של מקבלי ההחלטות האחרים בלבנון, המעדיפים מו"מ על פני עימות צבאי, מאפשר לכאורה את קידומו של המו"מ כשהוא משמש כ"שומר כשרות", כפי שעשה בפרשת אסדת הגז.

נסראללה עדיין מקשר במפגיע בין הסגת האוהל שנותר באזור הר דב לבין דרישה לבנונית לנסיגת ישראל מהכפר רג'ר. בנאומו ב-12 ביולי ביקש נסראללה להבהיר, כי אין מדובר בשיחות לקביעת הגבול, שהרי לדבריו הגבול קבוע עוד מלפני הקמתה של מדינת ישראל, אלא במהלך שנועד להשיב ללבנון אדמות שנכבשו מידיה. וממילא, סיכויי השלמתו של מו"מ מדיני בין ישראל ללבנון נמוכים נוכח חילוקי הדעות העמוקים בין שני הצדדים ביחס ל-13 נקודות לאורך הגבול, ובידי חיזבאללה נותרת היכולת לסכלו בכל שלב שיבחר.

נסיבות אלה מייצרות דילמה, המוכרת מהעבר, גם לישראל: בראש ובראשונה כיצד לעצור את הכרסום בדימוי ההרתעה שלה בעיני חיזבאללה, להבהיר לנסראללה את מחיר המשך ההתגרויות והפעילות הצבאית שהוא מתכנן נגדה לאורך הגבול הלבנוני ובסוריה, ולייצב את המצב הביטחוני מבלי להידרדר למלחמה.

ישראל צריכה לאמץ מדיניות המשלבת בין המהלך המדיני למעשה הצבאי. נכון עשתה ישראל שבניסיון לפתור את פרשת האוהלים בהר דב, היא פנתה תחילה לערוצים הדיפלומטיים על-מנת לחשוף את מעשיו של חיזבאללה ולזכות בלגיטימציה בינלאומית, ועליה לשמור על מעורבות בינלאומית בהרגעת חיזבאללה ובמניעת עימות צבאי העלול לגרום פגיעה הרסנית בלבנון ופגיעה גם בישראל.

לכן, על ישראל להודיע על הסכמה לקחת חלק במו"מ מדיני עם הצד הלבנוני, כדי לפתור את המחלוקות לאורך הגבול ולסמן גבול קבוע ומוסכם. במקביל, על ישראל להמשיך ולהשלים את בניית המכשול לאורך הגבול ולא להסתפק בצעדי האזהרה שנקטה עד כה כדי לסמן שהגיעה לגבול סבלנותה, דוגמת הפעלת אמצעי אל-הרג שהרחיקו אנשי חיזבאללה שהתקרבו לגדר או חצו אותה (ב-12 וב-15 ביולי). על צה"ל להכין קשת תגובות צבאיות נקודתיות (כולל פעולות שאינן פומביות) כדי להבהיר לחיזבאללה, כי ישראל נכונה להעצים את תגובותיה וכי נסראללה שוגה בהערכת-חסר של עוצמתה הצבאית ויכולתה לגבות ממנו מחיר כבד. מובן שפעילות כזו אינה נטולת סיכונים להסלמה וצה"ל צריך להיערך לכך.