הזדמנות אסטרטגית לישראל בתוך המערכה ואחריה

בישיבת ועדת חוץ וביטחון ב-20 באוקטובר, הציג השר יואב גלנט את יעדי המערכה, ובראשם חיסול חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות. יעדים נוספים הם הסרת אחריות מוחלטת של ישראל מרצועת עזה ועליה ויצירת משטר ביטחוני חדש באזור. הוא פירט: "זו מערכה של שלושה שלבים סדורים. אנו נמצאים בשלב הראשון, שבו מתקיימת מערכה צבאית, באש ובהמשך בתמרון, שתכליתם השמדת פעילים ופגיעה בתשתיות לשם מיטוט והשמדת חמאס. השלב השני יהיה שלב ביניים של המשך הלחימה בעצימות נמוכה יותר וחיסול כיסי התנגדות. השלב השלישי יהיה יצירת מציאות ביטחונית חדשה לאזרחי ישראל ותושבי העוטף".

מכאן עולה, כי התמיכה הבינלאומית והאזורית בישראל מהווה תנאי חיוני לעמידה במטרות המערכה, גם בשל ההערכה שהיא צפויה להימשך חודשים רבים והצלחתה תימדד בשלב השלישי – יצירת משטר חדש ברצועת עזה, תוך הסרת האחריות מישראל על החיים בה. לכך תידרש לא רק תמיכה בינלאומית ואזורית, אלא מעורבות ואף השתלבות בינלאומית פעילה בכינון משטר חדש ברצועה ובשיקומה.

אסון 7 באוקטובר מהווה אתגר אסטרטגי גם במובן השלכותיו הנלוות והמאוחרות, שעם כולן ישראל תתקשה להתמודד לבדה:

• סיכון גובר למלחמה רב-זירתית, בעוד ישראל מותשת ממערכה מתמשכת בעזה ומתקשה לחזור לתפקוד רגיל.

• צורכי בניין הכוח, אבטחת יישובי הספר והשלמת המלאים הצבאיים.

• שיקום מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית.

• מינוף מחדש של הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה במסגרת המאמץ לכונן ארכיטקטורה אזורית שתכלול גם את המערכת הפלשתינית.

• חופש פעולה צבאי-מבצעי, לשימור ההישג מול חמאס.

• ניצחון מעשי ורעיוני על ציר ההתנגדות, מאירן דרך חיזבאללה עד חמאס.

• איתנות כלכלית – קושי לאושש את המשק הישראלי ולהביא את נתוני הצמיחה לממדים שנרשמו לפני המלחמה ואף למעלה מזה.

• חוסן חברתי: הסולידריות שניכרת כעת בחברה הישראלית אינה בסיסית אלא מצבית (המתיחות החריפה והשסעים בחברה הישראלית לא התפוגגו) ויידרשו שיקום החברה והאמון הציבורי בצה"ל, בהנהגת המדינה ובעתידה.

על-מנת שיקל על ישראל להתגבר על אתגרים מורכבים אלה, כל אחד לחוד ועל אחת כמה וכמה על כולם יחדיו, חיוני שתעמוד לצידה קואליציה מערבית ואזורית בהובלתה של ארה"ב. המדינות החברות בקואליציה הבינלאומית-אזורית הפוטנציאלית מציגות לישראל מספר דרישות ותנאים. בראש ובראשונה, ישראל נדרשת לגלות נכונות לקדם שיח והסדר מדיני עם הפלשתינים לאחר המלחמה. בנוסף, ישראל נתבעת להקפיד על כללי המשפט הבינלאומי בלחימה, למנוע קריסה הומניטרית ברצועת עזה ולפעול לבלימת סיכוני הסלמה אזוריים.

התניות אלה משקפות את הלחצים הפוליטיים המופעלים על אותן הנהגות בזירות הפנים ואת הציפיות מישראל, כחלק מהמחנה הדמוקרטי הגלובלי המתייצב בעת הנוכחית נגד רוסיה וסין. הנשיא ג'ו ביידן ומנהיגים נוספים במערב הדגישו בפומבי את נושא המעטפת המדינית. עבורם, המעשה המדיני גובר בחשיבותו על המעשה הצבאי, או לפחות חייב להשתלב עימו כדי לפתור משברים אזוריים. לקראת שנת הבחירות לנשיאות, חיוני לביידן לשמר את המומנטום לעיצוב ארכיטקטורה אזורית מתונה במזרח התיכון, בשעה שהמלחמה מאתגרת מבית את המשטרים הערבים המתונים.

בעוד חלק ניכר מהסוגיות הקשורות בדרישות זוכות להיענות חיובית עקרונית מצד ישראל, הרי שבנוגע לדרישה לקדם הסדר מדיני בזירה הפלשתינית מתקשה ממשלת ישראל להפגין נכונות. הדרישה לפעול להשבת הרשות הפלשתינית לשליטה ברצועת עזה אף מעוררת התנגדות נחרצת. אולם נושא התהליך המדיני ישראלי-פלשתיני הוא נקודה ארכימדית לגיבוש הקואליציה. ולכן, לא זו בלבד שבלי אימוץ גישה חיובית לגבי התהליך המדיני תתקשה ישראל להשיג את מטרות המלחמה, אלא היא אף עלולה להחמיץ הזדמנות אסטרטגית היסטורית לשקם את עצמה ואת מעמדה, ולעצב מחדש את פני המזרח התיכון כשהיא מהווה בו חוליה מרכזית ובעלת השפעה.

כדי לחלץ את מדינת ישראל מהמצוקה, ייטב אם ממשלת ישראל תגלה אחריות היסטורית וראייה מפוכחת את הסביבה האסטרטגית, ותעלה שתי יוזמות. האחת: כינון ועידה אזורית (בריאד או בקהיר) בחסות ארה"ב ובתמיכת מדינות מערביות, שלצד התנעת מו"מ מדיני להסדר בסכסוך הישראלי-פלשתיני (שאין לדעת כיצד יסתיים) תעסוק מיידית בפירוז ובכינון מנגנון ניהולי ברצועת עזה, בהרחבת הנורמליזציה ובנקיטת צעדים לבלימת הציר האירני.

השנייה: שילוב הדרגתי של הרשות הפלשתינית ברצועת עזה. תחילה יש לשלב מנגנונים אזרחיים של הרשות (הוועדה האזרחית) בניהול פונקציונלי של צורכי האוכלוסייה האזרחית ברצועה, לאור הוואקום שייווצר עקב מיטוט שלטון חמאס. בשלב השני, הרשות תידרש להציג רפורמות שביכולתה לממש, במסגרת מאמץ להציג לקואליציה בהובלת ארה"ב את כוונתה ויכולתה לשלוט ולייצב את הרצועה. בד-בבד, המתאם הביטחוני האמריקני, יחד עם מצרים, יעסוק בהקמת יחידות משטרה וביטחון פנים שישליטו חוק וסדר ברצועה.

תפקיד חשוב של הקואליציה המערבית-אזורית יהיה מניעת צמיחה מחודשת של חמאס והענקת חסות לכינון שלטון יציב ברצועה, וכן החלשת הציר האירני. כישלון להשתלב כציר מרכזי בקואליציה מסתמנת זו - עוד בזמן המלחמה - יקשה על ישראל להשיג את מטרות הלחימה וגם להתאושש ולבצר את מעמדה בהמשך. מנגד, מימוש ההזדמנות לכונן ציר זה יבצר את מעמדה הבינלאומי והאזורי של ישראל, יאפשר להרחיב ולהעמיק את תהליך הנורמליזציה, יחזק את היחסים המיוחדים עם ארה"ב וגם את החוסן הלאומי ואת אמון הציבור במוסדות השלטון.