|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
אנדרטת השואה, אתונה
|
|
|
|
יום השואה הבינלאומי: אתונה (א')
|
|
|
|
הרב והארכיהגמון נגד הנאצים
|
|
יהדות יוון נפגעה בצורה אנושה בשואה, אך קהילת אתונה יצאה באבידות קלות יחסית - במידה רבה בזכות האומץ והתושייה של רב העיר והכומר שלה
|
|
הבתים והשווקים נשארו, היהודים נעלמו
|
|
איתמר לוין
|
|
כמה מעשירי הקהילה היהודית בסלוניקי הקימו בתים מפוארים שעודם ניצבים על תילם - אבל כעת הם בידיים יווניות * לאחר שהבעלים ויורשיהם נרצחו, נטלו העירייה והממשלה את הבניינים; כל שנותר מן העבר היהודי הוא שלטים * מבין עשרות בתי הכנסת ובתי הספר נותרו בודדים בלבד
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
שבעה קני מנורה אפופים בלהבות
|
|
איתמר לוין
|
|
אתרי השואה ב"ירושלים דבלקן": גטו הברון הירש, ביתו של הנער המציל ג'קיטו מאסטרו, תחנת הרכבת ממנה יצאו השילוחים לאושוויץ והאנדרטה בשולי כיכר החרות בה התחוללה "השבת השחורה"
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
בית כנסת אחד בלבד פועל באתונה - "בית שלום", וגם הוא רק בשבתות ובחגים. כמה מאות מטרים ממנו שוכנת האנדרטה לזכר השואה ביוון, נוגעת ללב בפשטותה, בפינה מוצלת שאיש כמעט אינו מכיר. בקצה השני של העיר, לא הרחק מגבעת האקרופוליס, פועל המוזאון היהודי של אתונה, המתעד את תולדות היהודים במדינה במשך 2,000 שנה. בסלוניקי, "ירושלים של הבלקן", המצב דומה: בית כנסת בודד הפועל באופן חלקי, שתי אנדרטאות שואה, מוזאון אחד. אך גורלן של שתי הקהילות בשואה היה שונה, כתמונת ראי של הגיאו-פוליטיקה השונה במדינה כולה.
איטליה פלשה ליוון באוקטובר 1940, אך כמו בכל מקום במלחמת העולם השנייה - גם כאן ביצועיה הצבאיים היו דלים וצבאה התקשה עד מאוד לממש את החלומות האימפריאליסטיים של בניטו מוסולוני. אדולף היטלר נחלץ לעזרה ומול הצבא הגרמני האדיר לא היה ליוונים האמיצים כל שמץ של סיכוי. גרמניה כבשה את יוון במאי 1941 וחילקה אותה לשלוש: איטליה שלטה בדרום, כולל באתונה; בולגריה, בעלת ברית נאמנה של גרמניה, קיבלה בתור פרס את תֶרַקְיָה ומקדוניה שבצפון; גרמניה עצמה שלטה במרכז המדינה ובעיר סלוניקי, ולאחר הפלתו של מוסוליני בספטמבר 1943 - כבשה גם את האזור האיטלקי.
בעת הכיבוש חיו ביוון 77,000 יהודים, מתוכם נרצחו 67,000-60,000. הרצח התנהל במספר שלבים: הגירוש מתְרַקְיָה ומקדוניה במרס 1943, בו גורשו 20,000 יהודים שכמעט כולם נרצחו; גירוש 56,000 יהודים מסלוניקי במרס-מאי 1943, מתוכם שרדו רק 2,000; והגירושים מיתר שטחי יוון במרס-אפריל 1943 ובקיץ 1944 (האחרונים - מהשטחים האיטלקיים אותם כבשו הגרמנים). ביוני-יולי 1944 גורשו גם 3,500 מיהודי קורפו ורודוס לאושוויץ, שם סבלו במיוחד בשל קשיי השפה והאקלים. ורק בודדים ניצלו. בסך-הכל נשלחו לאושוויץ 55,000 מיהודי יוון: 42,000 נרצחו מיד, 13,000 נשלחו ל"ניסויים רפואיים", לעבודה בזונדרקומנדו (שם מילאו תפקיד חשוב במרד בבּירקֶנַאוּ באוקטובר 1944) לעבודות כפייה ולתזמורת המחנה; רק 2,000 מהמגורשים שרדו.
באתונה חיו 3,500-3,000 יהודים ערב הכיבוש, וגורלם היה שונה משמעותית מזה של אחיהם ביתר חלקי המדינה ובמיוחד בסלוניקי. האיטלקים לא היו שותפים לגזענות הקנאית ולאנטישמיות הרצחנית של הגרמנים, ואפילו באיטליה עצמה לא נרדפו היהודים. כאשר הייתה אתונה תחת שלטון איטלקי, לא ננקטו צעדים כלשהם נגדם, מפקדי האזור התייחסו אליהם באדיבות ומנעו צעדים של הגסטפו נגדם.
אולם, לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים, כאשר חיו בה 10,000-8,000 יהודים (כולל פליטים), החלו הללו ליישם גם בה את הפתרון הסופי - אלא שהצלחתם הייתה חלקית בלבד, בשל האומץ שגילו הן מנהיגים יהודיים והן אישים יווניים. כ 800 מיהודי העיר נרצחו באושוויץ; אלפים ניצלו בסיועם של הכנסייה ושל תושבים מקומיים, בין היתר בעזרת מסמכים מזויפים ובמחבוא במוסדות נוצריים ובבתי יוונים.
|
|
הרב ברזילי מציל את בני קהילתו
|
|
|
|
|
הרב ברזילי. השמיד את הרשימות
|
|
|
תפקיד מרכזי בהצלת יהודי אתונה מילא הרב הראשי של העיר, הרב אליהו ברזילי, אשר גם מונה ביולי 1941 בידי הגסטפו לנשיא הקהילה. זמן מה לאחר מכן, בזזו מאה צעירים יוונים פשיסטיים ושמונה חיילים גרמנים את משרדי הקהילה ואת בית הכנסת הגדול; רק בעמל רב ובסיוע שוטרים איטלקים הצליח הרב למנוע את שריפת הבניין. הוא גם ניהל מו"מ עם הגסטפו וקיבל ממנו אישור לפיו הבוזזים נטלו בכוח מסמכים ופנקסים מארכיון הקהילה – מסמך שיתגלה כמכריע שנתיים מאוחר יותר. באביב 1943 פנה הרב ברזילי לוועדים היהודיים בערים שבשליטת האיטלקים ויידע אותם על גירוש יהודי סלוניקי.
מיד לאחר כיבוש אתונה בידי הגרמנים הגיעו לעיר דיטר ויסליצֶני, מעוזריו של אדולף אייכמן, וגנרל הס"ס יוֹרְגֶן שְטְרוּפּ, שדיכא באכזריות את מרד גטו ורשה חודשים אחדים לפני כן. ב-21 בספטמבר זימן ויסליצני את הרב ברזילי והורה לו להכין רשימות של כל יהודי אתונה הרשומים בקהילה, של היהודים בעלי אזרחות זרה, של יהודים איטלקים, של הפליטים שהגיעו מסלוניקי, של מי שסייעו ליהודים לברוח, של בעלי הרכוש מבין חברי הקהילה ועוד. הוא גם הורה לו להקים ועד חדש ומשטרה יהודית שתוציא לפועל את דרישות הגרמנים.
הרב ברזילי הבטיח שכך יעשה, אך מיהר למשרדי הקהילה והשמיד את הרשימות החדשות של חבריה ואת ספרי התעודות של הרבנות. מיד לאחר מכן זימן אסיפה דחופה בבית הכנסת, הסביר את המצב והאיץ בנוכחים לעזוב מיד את העיר ולהסתתר; המסר הועבר גם למי שלא נכחו במקום. אחרי פעולות אלו התייצב הרב בפני ויסליציני, שלף את האישור מ-1941 והסביר שבהעדר הרשימות המקוריות – אין הוא יכול למלא את הוראותיו; ויסליצני הורה לו להכין רשימות חדשות, אך כך נקנה זמן יקר.
פעיל המחתרת ברוך שיבי הציע לביים חטיפה של הרב ומשפחתו בידי אנשי מחתרת נוצרים ולהבריחם להרים. הרב ברזילי הבטיח לשקול, ובינתיים פנה לבכירי השלטון היווני – ראש הממשלה, מפקד המשטרה וראש הכנסייה – וביקש את עזרתם; הם היו חסרי אונים. ב-25-23 בספטמבר בוצעה ה"חטיפה" ובני משפחת ברזילי הועברו בחודשים הבאים בין מקומות מסתור שונים בהרים בחסות הפרטיזנים. כאשר נודע הדבר, החלו יהודים רבים אחרים לחפש מקומות מחבוא בעיר ודרכי מילוט ממנה. בסך-הכל הצליחו 3,000 יהודים להשיג תעודות מזויפות ולהתחבא בבתיהם של נוצרים, תוך סיוע רב של יוונים מקומיים. לאחר המלחמה חזר הרב ברזילי לאתונה ושימש במשרתו עד 1963.
|
|
המטרופוליט פפנדראו מסכן את חייו
|
|
|
|
|
המכתב הגלוי של פפנדראו [צילום: ארכיון התמונות, המוזיאון היהודי באתונה]
|
|
|
ידועה לשמצה שתיקתו של האפיפיור פיוס ה-12 בעת השואה, וברחבי אירופה היו כוהני דת נוצרים רבים – בדרגות שונות – שסייעו בפועל להשמדת היהודים. היו גם אחרים: החל מכמרים כפריים שהסתירו יהודים ועודדו את בני קהילותיהם לנהוג כמותם וכלה בהגמונים עירוניים ואף בארכיהגמונים מדינתיים שיצאו בגלוי נגד הרדיפות והגירושים. אחד הבולטים שבהם היה דָמַסְנִיקוּס פַּפַּנְדְרֶאוּ, המֶטְרוֹפּוׁליט (הארכיהגמון) היווני-אורתודוסי של אתונה ולאחר מכן של יוון כולה. ב-23 במרס 1943, כאשר הגיעו לאתונה הידיעות על גירוש יהודי סלוניקי, הוא פרסם מכתב פומבי לראש הממשלה, קונסטנטינוס לוֹגוֹטֶטוֹפּוּלוֹס, אותו כתב המשורר והמחזאי אַנְגֶלוֹס סיקֶלְיָאנוֹס. דמסניקוס פרסם את המכתב – עליו חתמו 29 אישי כלכלה ואקדמיה מובילים – למרות ששטרופ איים שיוציא אותו להורג. הוא קיבל את אות חסיד אומות העולם. אין ספק שלמכתבו של פפנדראו הייתה השפעה רבה על נכונותם של היוונים בכלל, ובאתונה וסביבתה בפרט, להציל יהודים. וכך נאמר באותו מכתב: - העם היווני הופתע בצדק והתמלא צער עמוק ללמוד ששלטונות הכיבוש הגרמניים החלו ליישם את תוכניתם לגרש בצורה הדרגתית את הקהילה היהודית בסלוניקי למקומות שמחוץ לגבולותינו הלאומיים, וכי הקבוצה הראשונה של מגורשים כבר נמצאת בדרכה לפולין. צערו של העם היווני עמוק במיוחד משום שעל-פי תנאי שביתת הנשק [בין יוון לגרמניה], שלטונות הכיבוש אמורים להתייחס בצורה שווה לכל אזרחי יוון, ללא הבדל גזע או דת.
יהודי יוון הוכיחו שהם לא רק תורמים בעלי ערך לצמיחתה הכלכלית של המדינה, אלא גם אזרחים שומרי חוק המבינים בצורה מלאה את חובותיהם כיוונים. הם הקריבו קורבנות למען הארץ היוונית ותמיד היו בחזית המאבק של האומה היוונית להגנת זכויותיה ההיסטוריות הבלתי ניתנות לערעור. אופיה שומר החוק של הקהילה היהודית ביוון מפריך מראש כל האשמה לפיה היא קשורה למעשים או פעולות העלולות לסכן ולו במעט את שלומן של רשויות הכיבוש הצבאיות.
במצפוננו הלאומי, כל ילדיה של אימא יוון מהווים אחדות שאינה ניתנת לחלוקה: כולם חברים שווים בגוף הלאומי, בלא קשר להבדלי דת או אמונה. דתנו הקדושה אינה מכירה בעליונות או בנחיתות המבוססות על גזע או דת, ככתוב: "אין יהודי או יווני" (האיגרת אל הגלטים 3, 28), ולכן מגנה כל ניסיון להפלות או ליצור הבדלים גזעיים או דתיים. אמונתנו המשותפת, הן בימי תהילה והן בימים של חוסר מזל לאומי, יצרה קשרים בלתי ניתנים לניתוק בין כל האזרחים היוונים, ללא יוצא מן הכלל, בלא קשר לגזע.
מובן שאנו מודעים לעימות העמוק בין גרמניה החדשה לקהילה היהודית, ואיננו מתיימרים להיות מגֵניה או שופטיה של היהדות העולמית במרחב הגדול של הפוליטיקה והכלכלה העולמיות. היום אנחנו מתעניינים ומודאגים מאוד באשר לגורלם של 60,000 מעמיתינו האזרחים שהם יהודים. זמן רב חיינו יחדיו בעבדות ובחירות, ולמדנו להעריך את רגשותיהם, את גישתם האחווית, את פעילותם הכלכלית ומעל לכל – את הפטריוטיזם המושלם שלהם. ראיה לפטריוטיזם זה נמצאת במספר הניכר של הקורבנות שספגה הקהילה היהודית היוונית, ללא חרטה וללא היסוס, על מזבח החובה כאשר ארצנו הייתה בסכנה.
אדוני ראש הממשלה, אנו בטוחים שמחשבותיה ורגשותיה של הממשלה בנושא זה עולות בקנה אחד עם אלו של שאר האומה היוונית. אנחנו גם בטוחים שכבר נקטת בצעדים הנחוצים ופנית לשלטונות הכיבוש, כדי למחות על הצער החמור וחסר התועלת של גירוש חברים בקהילה היהודית של יוון.
אנחנו מקווים שהבהרת לבעלי הסמכות, שיחס קשה שכזה ליהודים בעלי אזרחויות אחרות ביוון, הופך צעדים אלו לבלתי מוצדקים עוד יותר ולפיכך לבלתי מוסריים לחלוטין. אם דרישות ביטחון מצדיקות זאת, אנו סבורים שניתן להציע חלופות. ניתן לנקוט אמצעים אחרים, כגון לכלוא את הגברים (לא כולל ילדים וזקנים) במקום ייעודי בטריטוריה יוונית בפיקוחם של שלטונות הכיבוש, ובכך להבטיח את הביטחון בפני כל סכנה נטענת ולמנוע מהקהילה היהודית את הגירוש המתקרב. יתרה מזאת: אנו מבקשים לציין, כי אם יתבקשו – יתר היוונים יסכימו לערוב ללא היסוס לטובת אחיהם.
אנו מקווים שעם הזמן יבינו שלטונות הכיבוש את חוסר התועלת שברדיפת היהודים היוונים, שהם בין הגורמים רודפי השלום והיצרניים ביותר בארץ. אבל אם יתעקשו על מדיניות גירוש זו, אנו מאמינים שהממשלה – כנושאת הסמכות הפוליטית ככל שכזאת נותרה בארץ – תנקוט עמדה ברורה נגד אירועים אלה ותגרום לזרים [הגרמנים] לשאת במלוא האחריות לעשיית אי-צדק משווע זה [ללא סיוע יווני].
בל ישכח איש, כי כל הפעולות הנעשות בזמנים קשים אלה, אפילו אלה שבניגוד לרצוננו וכוחנו, ייבדקו בידי האומה ביום מן הימים ויהיו נתונים לחקירה היסטורית. באותו יום דין, אחריות המנהיגים תרבץ במלוא הכבוד על מצפון הארץ, אם כיום המנהיגים לא ימחו בצורה ברורה בשמה של האומה נגד צעדים בלתי צודקים כמו הגירוש של יהודי יוון, שהוא עלבון לאחדותה ולכבודה של האומה.
|
|
|
בית הכנסת "בית שלום", אתונה
|
|
|
|
| תאריך:
|
26/01/2024
|
|
|
עודכן:
|
26/01/2024
|
|
איתמר לוין
|
|
+שלושה אתונאים וגורלם
|
|
07:25 26/01/24 | איתמר לוין | לרשימה המלאה |
המוזאון היהודי המרשים באתונה מתאר את סיפוריהם של כמה מקורבנות השואה וניצוליה ביוון; לפניכם קורותיהם של שלושה מהם, בני אתונה
|
|
|
|
|
|
נעלי העץ של אלוורטוס גטניו, ברגן-בלזן [צילום: ארכיון התמונות, המוזיאון היהודי באתונה]
|
|
|
|
|
|
הרב והארכיהגמון נגד הנאצים
|
|
עצור וזכור- לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ויום השורד.
|
|
|
|
|
יום השואה הבינלאומי השנה שונה מקודמיו. לראשונה מאז השמדת העם היהודי ורצח ששת המיליונים, שוב רצחו, טבחו, אנסו, שחטו, ערפו, קברו חיים, עקרו והתעללו ביהודים, רק שהפעם את הנאצים הגרמניים החליפו נאצים מוסלמים שביצעו את הפשע הנתעב על אדמת מדינת ישראל החופשית, ביתו של העם היהודי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כולנו ערים מול חשיבות ההסברה בכל מישור ובכל מקום. אפילו פרסום עובדות חִיּוּבִיּוֹת חיוני, כפי שאומרים פרסומאים: "עשית ולא פרסמת - כאילו לא עשית". הדברים נכונים גם במחדל, באי-עשיה, כאשר היא משרתת את מטרותיך .
|
|
|
|
|
חברי הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה סיירו (יום ג', 14.11.23) במלונות בירושלים, הקולטים את שורדי השואה מפוני מלחמת "חרבות ברזל", רובם תושבי המושבה שלומי, ומקצתם משדרות. בסיור התברר כי סניפי הביטוח הלאומי סגורים לקבלת קהל מאז פרוץ המלחמה, וניתן לקבל מענה בטלפון או דרך האתר, מה שמקשה על אזרחים ותיקים לקבל שירות.
|
|
|
|
|
