"בוושינגטון ירשיעו רפובליקני גם על אכילת כריך"

לדעת פון-ספקובסקי, הסדרי הטיעון עם ארבעה מן הנאשמים בתיק בג'ורג'יה אינן מחזקות את עמדת התביעה. "ויליס טענה שמדובר בפשע רציני מאוד המאיים על הדמוקרטיה בארה"ב. RICO הוא חוק חמור מאוד שיכול להוביל למאסר עולם. ולְמה היא הסכימה בהסדרים האלה? למאסרים על תנאי, קנסות של כמה אלפי דולרים ומעמד של עבירה ראשונה, שזה אומר שבסוף תקופת המבחן – האישום יימחק כאילו מעולם לא הוגש.

"אם זה כל כך רציני, מדוע הסתפקה במכה קלה על היד? לכל נאשם היה עולה חצי מיליון דולר להתגונן והוא היה צפוי לשנים רבות בכלא, כך שלתביעה היה לכאורה מנוף לחץ, אז למה היא הסכימה למה שהסכימה?" אולי כדי שהם יעידו נגד טראמפ, אני מציע. "מה הם יכולים להעיד? שהוא האמין שהבחירות נגנבו?"

תיק המסמכים המסווגים רציני יותר מאשר התיק בג'ורג'יה, ממשיך פון-ספקובסקי, אבל התובע המיוחד ג'ק סמית בחר להאשים את טראמפ על-פי חוק הריגול – "שזה מוגזם מאוד". טענתו העיקרית של פון-ספקובסקי לגבי תיק זה היא שמדובר באכיפה בררנית, במיוחד בהשוואה לביידן שהתיק נגדו נסגר באותו שבוע בו שוחחנו:

"ועדת הביון של בית הנבחרים ערכה שימוע בשנה שעברה, ואחד ממנהלי הארכיון הלאומי – אליו צריכים לעבור כל המסמכים הנשיאותיים – העיד שהייתה להם בעיה כזאת עם כל ממשל מאז רייגן. כל הנשיאים לקחו מסמכים והקימו ספריות, ואחר כך פנו לארכיון ואמרו: מצאנו מסמכים".

ההבדל הוא, שטראמפ הכחיש שלקח מסמכים והם נמצאו בחיפוש של ה-FBI באחוזת מאר-א-לאגו.

פון-ספקובסקי: "דוברת בית הלבן שיקרה לגבי המסמכים כאשר אמרה שביידן נהג בשקיפות. התובע המיוחד אמר שהוא לקח במודע מסמכים [לאחר סיום כהונתו כסגן נשיא] והחזיק אותם, בדיוק מה שטראמפ מואשם בו, אבל אומר לא להעמיד אותו לדין משום שחבר המושבעים יהיה אוהד לזקן עם בעיות זיכרון. יש הבדל חשוב בין המקרים: הנשיא הוא הסמכות העליונה להסרת סיווג ויכול לעשות זאת; סגן הנשיא לא יכול".

פון-ספקובסקי מדגיש: "אל תקבל רושם מוטעה. אני לא אומר את זה כי אני תומך או לא תומך בטראמפ. הבעיה שלי היא ניצול לרעה של החוק מסיבות פוליטיות. אנחנו לא אמורים להיות מדינה בה אכיפת החוק פועלת כך". הוא גם דוחה את הטענה לפיה סמית הוא פרקליט מקצוען ובלתי-פוליטי. ראשית, אשתו היא מפיקת סרטים העומדת מאחורי סרט המשבח את מישל אובמה. שנית ועיקרית, "אין זו הפעם הראשונה שהוא מנצל לרעה את החוק. לפני כמה שנים, כאשר עבד במשרד המשפטים, הוא העמיד לדין את המושל הרפובליקני של וירג'יניה, רוברט מק'דונל, באשמת שחיתות. מק'דונל הורשע במחוזי, אבל בית המשפט העליון זיכה אותו פה אחד, וכל השופטים אמרו שסמית עיוות את החוק כדי להתאים אותו למקרה. אני לא מאמין שהוא עצמאי".

פון-ספקובסקי גם מצטט חוות דעת שהגיש אד מיז, שהיה שר המשפטים בממשל רייגן, לבית המשפט העליון כאשר סמית ביקש (ולא נענה) להכריע מיד בטענת החסינות של טראמפ. לשיטתו של מיז, מינויו של סמית היה בלתי חוקי, ואם גישתו תתקבל – ייתכן שכל פעולותיו ייפסלו. זוהי טענה חדשנית שטרם עמדה למבחן, אך לדעת פון-ספקובסקי היא בהחלט מבוססת:

"הבסיס הוא שעובדי מדינה צריכים להיות ממונים בידי הנשיא ומאושרים בידי הסנאט. כל פרקליטי המחוזות הפדרליים, ויש למעלה מ-90 כאלה, ממונים בצורה כזאת. כל התובעים המיוחדים הקודמים היו פרקליטי מחוזות. אבל השר מריק גרלנד מינה את סמית, שהוא כעת עורך דין פרטי, ונתן לו יותר כוח מאשר יש לפרקליט מחוז – וזה בלי אישור הסנאט".

לטענת פון-ספקובסקי, "אלו תביעות שמנצלות לרעה את החוק כדי להעמיד לדין על פעולות שאין פליליות. כאן נכנסים לתמונה המניעים המפלגתיים". כך הוא רואה גם את תיק סטורמי דניאלס: "זו אינה עבירה לשמור בסוד הסכם מחוץ לבית המשפט; זה מקובל בכל הסדר. התביעה טוענת שזו עבירה על חוק מימון הבחירות, אבל ועדת הבחירות הפדרלית – שהיא דו-מפלגתית – אמרה שזו לא הייתה עבירה, ואז תובע מחוזי אומר שזאת כן עבירה. זה בדיוק הניצול לרעה של החוק".

במישור המעשי, פון-ספקובסקי חושב שלטראמפ יש בעיה – לפחות בערכאות הדיוניות, בגלל שיטת המושבעים. "מחוז פולטון הוא מאוד דמוקרטי ויהיה מאוד מוטה מבחינה פוליטית. בוושינגטון זה עוד יותר גרוע. חברי המושבעים פה כל כך גרועים, עד שכאשר משרד המשפטים רוצה להעמיד לדין טרוריסטים – לא עושים את זה בוושינגטון מחשש שיזוכו, אלא עוברים את נהר הפוטומק לווירג'יניה.

"אם תיק ג'ורג'יה לא יידחק לשוליים [בגלל הטענות האתיות נגד ויליס], יש סיכוי גבוה שטראמפ יורשע בגלל המיקום והוא יצטרך לערער; חבר המושבעים שם ירשיע אותו בלי קשר לעובדות. אותו דבר נכון לגבי וושינגטון: 95% בעיר הצביעו בעד ביידן. אם אתה רפובליקני ומעמידים אותך לדין בוושינגטון, ירשיעו אותך גם על אכילת כריך. הסיכוי שלו יהיה בערעור בבית המשפט העליון".

הוא מסביר, כי גם בית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון לא יושיע את טראמפ. הדמוקרטים ששלטו בסנאט בימי ממשל ברק אובמה לא היו מרוצים מהרוב הרפובליקני בבית משפט זה ולכן הגדילו בשלושה את מספר השופטים בו, וכך יכול היה אובמה לשנות את הרוב. "יש 11 בתי משפט פדרליים לערעורים וזה שבוושינגטון הוא הכי פחות עמוס; לא היה שום צורך בשופטים נוספים. כך שגם הוא לא יהיה אוהד לטראמפ, ושוב המפלט האחרון שלו הוא בית המשפט העליון".

נניח שטראמפ יורשע וייבחר לנשיא, האם הוא יוכל לחון את עצמו? "אני חושב שלא, אם כי זה חסר תקדים ואין לזה תשובה ברורה". ולהורות למשרד המשפטים לסגור את התיקים הפדרליים נגדו? "לפי החוקה הנשיא הוא הסמכות העליונה ויכול לומר למשרד המשפטים מה שהוא רוצה". זה לא ניגוד עניינים? "זו שאלה אחרת מאשר חוסר חוקתיות".

האם טראמפ כשיר מבחינה נפשית להיות נשיא?

פון-ספקובסקי: "יש לו אישיות מאוד צבעונית, אבל הוא מעולם לא הפגין אף אחד מהתסמינים שאנחנו רואים אצל ביידן. יש לו אובדן זיכרון. הוא התחיל לספר על שיחות דמיוניות שניהל עם הנשיא פרנסואה מיטראן והקנצלר הלמוט קוהל כאשר היה בפעם הראשונה ב-G6 ב-2020 – וקוהל כבר מת שש שנים ומיטראן מת 20 שנה. במזרח התיכון מתחוללת מלחמה, יש לנו את הבעיה הקשה ביותר אי-פעם בגבול – והנשיא מראה סימנים של אובדן זיכרון קשה. טראמפ לא הראה סימנים דומים.

"אני לא אביע דעה מי צריך להיות הנשיא. יש לי הרבה דאגות, וכרגע הגדולה שבהם היא הסימנים המוקדמים. אני רוצה להיות זהיר. אני יודע ממשפחתי מהם הסימנים המוקדמים של אלצהיימר, ואני מקווה מאוד שאני טועה: אובדן זיכרון וכעס כאשר מישהו מעלה את זה. אינני רופא, אבל זה מאוד מדאיג כאשר אנחנו חיים בעולם של זמננו".

אלו המועמדים הטובים ביותר שיש לארה"ב להציע, מבין 330 מיליון תושביה?

פון-ספקובסקי: "חלק מהעניין הוא שאנחנו מאוד מפלגתיים. היו נקודות קריטיות בהיסטוריה שלנו, כמו מלחמת האזרחים, שהיינו מאוד מפולגים בנושאים מרכזיים. אנחנו באמת באחת מאותן נקודות משבר. המפלגתיות היא רק התסמין של דעות שונות מאוד. קח למשל את נושא ההגירה: זו אינה מפלגתיות, אלא חילוקי דעות בסיסיים בין מי שתומכים בגבול פתוח ואומרים שחוקי ההגירה גזעניים, לבין מי שאומרים שחייבים לאכוף אותם.

"איך מרפאים את המחלה? זו שאלה חשובה מאוד ואני לא יודע את התשובה. אני לא חושב שמפלגה שלישית היא הפתרון; היא מעולם לא הצליחה, אלא רק קלקלה לאחרים – לקחה מספיק קולות כדי שהמפלגה האחרת תנצח".

עד כמה אני צריך להיות מודאג למצב הדמוקרטיה האמריקנית, כאזרח מדינה שהיא בעלת ברית קרובה של ארה"ב?

פון-ספקובסקי: "אני המום מהאנטישמיות שאני רואה באוניברסיטאות האמריקניות, ומזה אתה צריך להיות מודאג. כאשר אני למדתי ב-MIT, לא היה כזה דבר. למוסדות אקדמיים פלשו מרכסיסטים ואחרים ששונאים את המערב, והם משפיעים על הסטודנטים; מרכסיזם כזה תמיד כולל מידה רבה של אנטישמיות. זה גורם לי לכעוס על ראשי האוניברסיטה שלי, שאינם עושים דבר.

"לגבי הדמוקרטיה האמריקנית – היא במצב טוב. אנחנו לא בדרך לרודנות או משהו דומה. אנחנו במלחמת תרבות פנימית, אנחנו חלוקי מאוד על נושאים חשובים מאוד וזה יימשך".