אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני!
גלות אריתריאה, ט' באלול תש"ו
"התנאים כאן לא רעים ביותר. אפשר לחיות. כ-250 איש מתחככים אחד בשני בין גדרות תייל וחיים... כנראה שמתרגלים לכך. יקירתי! נותקתי מכל היקר לי, לפעמים זה כואב ומציק, אך לפעמים הרי זה משמש מקור שמחה ועידוד: הנה אני כאן כבול ומשותק, אך חלק גדול מחיי, מנפשי, מהויתי ממשיך לחיות, לגדול אי שם בחוץ... רק בחלקי אני במאסר. מה שהקמתי, מה שיצרתי - קיים וחי וגדל. בני..." (עמ' 12).
שמיר גורש על-ידי הבריטים בהתאם לצו שהתיר לנציב העליון הבריטי לגרש כל אדם שייחשב סכנה לשלום הציבור או להגנה על הארץ. שמיר נכלא לשלושה חודשים, אך הצליח לברוח מהמחנה על-ידי חפירת תעלה. רק כעבור שנה יצא מאפריקה והגיע לצרפת - שם למד צרפתית, דבר שעמד לו בתקופת המאמצים הדיפלומטיים של הצרפתים למנוע את הפצצת הכור בעירק, עת כיהן כשר החוץ. שמיר הכיר את אשתו שולמית ב-1941, וכשמלאה שנה להולדת בנו, יאיר, נכלא באפריקה. מאוחר יותר, הצטרפה שולמית לשורות הלח"י בתפקיד המקשרת של בעלה במחתרת.
אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני!
גלות אסמרה, ט' בחשוון תש"ז 3.11.46
"יקירתי! יום גדול היה לי שלשום. הגיעוני סוף סוף שני מכתבים מי"ב ומי"ד בתשרי ש.ז באחד מהם הייתה תמונת הבן... במכתבי האחרון כבר כתבתי את שם משפחתי הפולני הישן, אך מעתה נשוב להשתמש בשם שמיר, גם משום כך שהוא עברי וגם משום התכן הכלול במילה זו. ל"שמיר" שני פירושים בעברית, פירוש אחד: קוץ, ופירוש שני: אבן יקרה וחזקה שעליה פלדה תישבר. קוץ דוקר ועוקץ, תלוי כלפי מי..." (עמ' 44).