צופי לונדון את קירשנבאום עברו אתמול לערוץ עשר בשעה שבע וחיכתה להם הפתעה: גיא פינס. הם שמעו שמועות שזה אמור לקרות אחרי החגים, אבל אף אחד לא האמין שאחרי החגים אי פעם יגיע. את המהדורה שלו פתח פינס בחיוך זחוח. קל לטעון את החיוך הזה במשמעויות יתר, אבל זה לא הוגן. הוא הרי תמיד פותח את המהדורה שלו בחיוך זחוח. אבל הפעם הייתה לו סיבה טובה: בתום תקופת ניסיון מוצלחת מעבר להרי ה-22:00, פינס מגיע סוף סוף למשבצת הראויה לו לפני החדשות. לונדון וקירשנבאום הוגלו אל הקרחון של 18:00 ונאלצו לוותר על תפקידם הוותיק כמופע החימום של יעקב ומיקי.
אותם צופים קבועים של לונד' את קירש' חטפו הלם קל שלא לומר הקיאו קצת בפה למראה חדשות הבידור הקלילות שחיללו להם את שבע בערב. אבל אם הם נשמו עמוק ונתנו לזה צ'אנס, הם הבינו שהשד לא נורא.
המהדורה נפתחה בידיעה על האודישן של יונית לוי לתפקיד מגישה בסי-אן-אן, סקופ מרעיש, חשוב ומאוד לא צהוב - בעולם שבו גיא פינס פועל. אחרי זה עברו לאייטם על יאיר נתניהו ובת זוגו החדשה, סיפור ראוי לכל הדעות, בהנחה שהוא מדויק ולא בלוף יחצ"ני.
הלונדונים וקירשנבאומים יכלו להרגיש בנוח מול הבילוי היומי החדש שלהם כשתקף אותם רגע הביזאר הקיצוני של הערב - כתבת צבע על חיי הזוגיות המאושרים של רון ("הקוף") קופמן וחגית ברונסקי. הקוף ישב בסלון ביתו ועישן בעצבנות. נראה שהוא צריך את הכתבה הזאת כמו שהוא צריך כתם חשוד בריאה. בת זוגו, לעומת זאת, פיזזה בין החדרים והתעקשה להראות לצופים כל בדל במאפרה שמונחת ליד מיטתם המשותפת. רק חומר הקריאה שלצד האסלה נותר על רצפת חדר העריכה.
ברונסקי היא עיתונאית שמסקרת את חיי העשירים בתוכנית "לילה כלכלי" באותו ערוץ של פינס. אני חייב להודות שבאותו הרגע לא הבנתי אם היא המסקרת או המסוקרת. האופן שבו עגבה על המצלמה בנוירוטיות ויצאה מגדרה לספר על חייה המשותפים עם הקוף, לא היה שונה מהדרך שבה היא משדרת מטעימת יינות או השקת צימר צמרת. עיניה יצאו ממקומן כשסיפרה על חייה לצד בן זוגה המגודל כאילו היה קולקציית תכשיטים חדשה לאלפיון העליון. קופמן מצידו ישב בצד והשתומם. לא היה קשה להזדהות אתו.
אלה החומרים שאליהם יצטרכו להתרגל צופי לונדון וקירשנבאום בשבע בערב. הם עשויים לחשוב שזה נמוך, צהוב, רכילותי, טראשי וכל מלה מקטינה אחרת. כל עוד זה עשוי טוב, שוצף, חכם ולא מתאמץ, זו מנה ראשונה מצוינת לקראת החדשות הכבדות. אין פה שום חילול קודש, צריך להתרגל. בסוף מתרגלים להכל.
