"עוד לא תמו כל פלאייך..."

לפני ארבעים וחמש שנים, בשנת 1961, יצא לאור בספריית פועלים, תל אביב, הכרך הראשון של זיכרונותיו של איליה אהרנבורג, (או ארנבורג), "אנשים, שנים, החיים". המתרגם היה אליהו פורת ז"ל [1906-1966].

שנה לאחר מכן, בשנת 1962, יצא לאור הכרך השני. הכרך השלישי שכתב אהרנבורג, שהכיל את החלקים החמישי, השישי והשביעי, ונדפס ברוסית ובלשונות העולם הגדולות, לא יצא לאור מעולם בעברית. הוצאת ספריית פועלים ועורכיה דאז, (דוד הנגבי ועזריאל אוכמני), לא הסבירו לקוראים בשום הזדמנות ובשום מקום, מדוע הוחלט שלא להוציא את הכרך השלישי.

אליהו פורת היה ממייסדי קיבוץ עין החורש שבעמק חפר. הוא עלה ארצה בשנת 1930, ונתן מכוחו לענפי המשק: הוא עבד בבניין, בעגלונות ושנים ארוכות במטעי הקיבוץ. בסוף שנות החמישים החמירה מחלת ליבו, והוא נאלץ לפרוש מהחקלאות, ולעבור לעבודה קלה יותר, כביכול, עבודת התרגום. ספר לזכרו, הכולל את כל רשימותיו הרבות, דבריו ההומוריסטיים, וזיכרונות משלו ועליו, "אדם ונוף בקיבוץ", יצא בשנת 1968, בהוצאת קיבוץ עין החורש וספריית פועלים.

בשנותיו האחרונות הוא תירגם ספרים רבים מכמה לשונות. נציין רק את "התפילה על קתרינה הורוביץ", מגרמנית, משל ארנושט לוסטיג; "הרצוג", מאנגלית, מאת סול בלו; "ר' תנחום", מאת יחיאל הופר, מיידיש; "יום בחייו של איוואן דניסוביץ" לסולז'ניצין, מרוסית. ולהנאתו, ולא לשם פרסום, תרגם גם מחזות שונים עבור החוג הדרמאטי של הקיבוץ, ואת ההומורסקות של סטיפן ליקוק האנגלי-קנדי, תרגם תוך כדי כתיבת הפיליטונים שלו עצמו.

בין המחזות שתירגם היו משל אלכסנדר קורנייצ'וק, מקסים גורקי, קליפורד אודטס, מולייר ואחרים. הבמאים שעבדו עם החוג על מחזות אלה היו רפאל צבי, ניסן נתיב, אריה להולה ואחרים. ואלה הם רק מקצת עבודותיו בתרגום. הרוצה לקרוא את כלל עבודתו ילך לספריות ויראה בקטלוגים המפורטים.

תרגומיו מרוסית, על-פי זיכרונות בניו, נעשו בשתי דרכים: ראשונה, שהיה עובד על-פי הספר הרוסי שהגיע אל הוצאת ספריית פועלים. ושנייה, שהיה מתרגם ישירות, מתוך הגיליונות החדשים של ה"נובי מיר", שהיו מגיעים אליו הישר ממוסקבה. את שלושת כרכי זיכרונותיו של איליה אהרנבורג תירגם בסוף שנות החמישים ובראשית שנות הששים. אך בשום מקום לא נזכר ולא נודע שהוא החל גם בתרגום הכרך השלישי של "אנשים, שנים, החיים". הדבר לא נזכר לא בספר לזכרו, שנערך באהבה ובשקידה על-ידי יעקב הורביץ ודוד הנגבי, ולא ברשומות שהותיר אחריו. איש במשפחתו לא ידע על תרגומו ה"אבוד".

והנה לאחרונה, ארבעים שנה לאחר מותו, נתגלה בארכיון המרכזי של 'השומר הצעיר', 'יד יערי', בגבעת חביבה חלק מכתב-היד של תרגום הכרך השלישי. הדפים התגלו לגמרי במקרה, תודות לערנותה של תלמה נשיא, מעובדות הארכיון. בימים אלה הועברו המכלים שבהם מסמכיו של יעקב מאיוס ז"ל, היושב-ראש הנצחי של הוועד למען השלום, מספריית גבעת חביבה אל הארכיון, ונערך בהם מיון ראשוני.

בין ניירותיו של מאיוס נתגלה פרק זיכרונות שלו: "דרכינו נפרדות בלוד", זהו ציטוט מדברי נתן אלתרמן, כלומר אלתרמן לא הסכים לפעילותו של שלונסקי בוועד למען השלום, ואמר שהוא מסכים בהרבה דברים עם שלונסקי, אך בלוד [כלומר, בנתב"ג], בדרך למטוס למוסקבה, נפרדות דרכיהם. זהו פרק אחד מתוך ספר זיכרונות מתוכנן, שלא יצא לאור. בפרק הזה, המוקדש ליחסיו של אברהם שלונסקי עם תנועת השלום, מוזכר גם איליה אהרנבורג, ויחסיו עם אברהם שלונסקי. אגב, כאן למדתי לראשונה שהם היו קרובי משפחה רחוקים!!

בין הדברים שמאיוס ציין לתומו היו שורות אחדות על החלק השלישי לזיכרונותיו של אהרנבורג, שלא יצא לאור, אך תורגם בידי אליהו פורת. על-פי מאיוס, חלק מכתב היד הזה, של הכרך השלישי, היה שמור בארכיון של תנועת השלום, קרי: במסמכיו של יעקב מאיוס עצמו. את הפרק של מאיוס הבאתי לדפוס בגיליון של עיתון 77, יולי אוגוסט 2006.

תלמה נשיא אכן בדקה ומצאה את חלקו של כתב היד, שני פרקים קצרים בלבד, מתוך החלק החמישי, בתוך הכרך השלישי, מתוקתקים במכונת כתיבה, מוכנים לדפוס, ומתוקנים בידי אליהו פורת. וכך, באיזו גחמה של שר השכחה המיטיב, בדיוק ארבעים שנה לאחר פטירתו של אליהו פורת, נמצא כתב היד "האבוד", של זיכרונותיו המרתקים של איליה אהרנבורג, "קולה של רוסיה" לשעבר, יהודי, סופר ואיש העולם הגדול, שרב הנסתר על הגלוי בפרשיות חייו הצבעוניים. את הפרקים הקצרים הללו הביא בגדפוס, לראשונה מאז תורגמו, כתב העת "מטען", בעריכת יוסי גרנובסקי. אכן ממש כנאמר בשיר: "עוד לא תמו כל פלאייך..."

ועוד אוסיף בעניין איליה אהרנבורג: ב"יד ושם" ישנו חדר מיוחד המכיל את כתביו, ובהם אלה ששימשו אותו ל"ספר השחור", ספר העדות והקינה על יהדות בריה"מ שנשמדה בפלישה הנאצית, שכתבו יחד עם הסופר וסילי גרוסמן. האוסף, משום מה, אינו מפורסם בציבור. והרי כאן הזדמנות לפרסמו. האוסף הועבר לארץ בידי בתו של אהרנבורג, שנפטרה בינתיים. וכך, שוב, באיזו גחמה של שר ההיסטוריה, חלקים מעיזבונו של יהודי מתבולל ומתנכר זה, נמצאים היום בירושלים.

ועוד אנקדוטה: מנהל הוצאת ספריית פועלים, אברהם קנטור, מצא בתיקים הישנים של "אנשים, שנים, החיים", בין שאר פתקים וחשבונות, מציאה מפתיעה. מכתב קצר, בצרפתית, מאיליה אהרנבורג אל ספריית פועלים. המכתב, שנדפס במכונת כתיבה, יצא ממוסקבה באוקטובר 1964. איליה אהרנבורג מבקש בו ממנהל ההוצאה שישלח אליו את עותקי המהדורה המתורגמת של ספרו.

המכתב חתום בידי אהרנבורג, ונוספו לו הערות משל אנשי ההוצאה, שהעותקים לאהרנבורג נשלחו ב-6 לנובמבר 1964. אהרנבורג הצליח לכתוב מכתב בקשה קצר זה מבלי להזכיר את המילים: עברית, ישראל, תל אביב או ספריית פועלים... מתבולל ואנטי ציוני היה ונשאר עד מותו!

"הכרך שאבד פעמיים..."

בסופם של שני הכרכים של "אנשים, שנים, החיים", כאילו ניחש וידע את גורל הכרך השלישי של המהדורה העברית! - מביא איליה אהרנבורג עצמו את הדברים הבאים: (בעמוד 420, ספר רביעי, אנו קוראים בסוגריים):

"בעשרים ואחד ביוני 1941 סיימתי את הפרק התשיעי של החלק האחרון; היה עליי להוסיף עוד שבעה פרקים קצרים. פרצה המלחמה. בזמן הפינוי ממוסקבה אבד כתב-היד של החלק השלישי. לא יכולתי לחזור לכתיבת הרומאן, וכבר גמרתי בדעתי לא להשלימו. ואולם בדצמבר הודיעו לי כי אחד מעובדי הדפוס, שבו נדפס כתב-העת 'זנאמיה' מצא את ניירות פזורים של כתב-היד.

בשלהי ינואר, בעת ההפוגה בחזית, השלמתי את הפרקים האחרונים, והרומן יצא לאור ב-1942. הוא תורגם מיד לאנגלית, ואם לדון לפי רשימה בעיתון, שנשמרה אצלי במקרה, היה אפשר לראות ברכבת התחתית בלונדון, בזמן ההתקפות מן האוויר, בני אדם רבים, גברים ונשים שקועים בקריאת ספרי."

אהרנבורג הוסיף לספרו תוספות שונות במשך השנים. הגרסה שתורגמה כאן לעברית היא עדיין גרסה מצונזרת, משנות השישים הראשונות. בשנות התשעים התפרסמה ברוסיה גרסתו המלאה, הלא מצונזרת, של הספר.