|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נקמנות, הטלת אימה וטיוח: כך מכנים משפטנים בכירים את החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו משום שהחזיק במסמכים סודיים. העיתונות, בינתיים, שותקת ● אביעד הכהן: "מנקודת מבטו של בלאו זו הייתה חובתו, ולא רק זכותו"
|
|
יהודה וינשטיין. היועץ המשפטי לממשלה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
החלטתה של פרקליטות המדינה להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו, כפוף ל שימוע, יחד עם הסדר הטיעון שאליו הגיעה עם ענת קם, מסיטים במידה רבה את משקלה של הפרשה ומשנים את טבעה. מהרגע שבו הוחלט להעמיד לדין עיתונאי המסקר את מערכת הביטחון בעבירה של "החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך", הופכת ההדלפה הגדולה, אולי הגדולה ביותר בתולדות מערכת הביטחון הישראלית, מפרשת ענת קם לפרשת אורי בלאו. סעיף 113(ג) לחוק העונשין מורה בפשטות כי "מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים". אף שהחוק היבש רואה בעצם ההחזקה של ידיעה סודית עבירה חמורה, נדירים מאוד המקרים שבהם מופעל סעיף זה כלפי עיתונאים, ובוודאי עיתונאים המסקרים את זרועות הביטחון, שמעצם עיסוקם באים במגע ומקבלים לידיהם מסמכים בדרגות סיווג שונות. המקרה של בלאו, כך מסתמן, יהיה לאבן דרך בתולדות יחסה של מערכת הביטחון הישראלית לעיתונאים המסקרים אותה. "זו החלטה מאוד מצערת ולטעמי בלתי מוצדקת", אומר פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה) ונשיא מועצת העיתונות לשעבר, ביחס להחלטת להעמיד לדין את בלאו. לטעמו של קרמניצר, העיקרון הראוי הוא שעיתונאי המחזיק ברשותו חומר סודי במטרה לעשות בו שימוש במסגרת תפקידו וכפוף לאישור הצנזורה אינו עובר עבירה פלילית. "עיתונאי כזה", הוא אומר, "עושה מה שמצופה מעיתונאי לעשות, וכל גישה אחרת היא היתממות או אי-הבנה של האופן שבו עיתונות בענייני ביטחון עובדת וחייבת לעבוד". בהודעתה אתמול הרחיבה פרקליטות המדינה לגבי התנהלותו הבעייתית, לגרסתה, של בלאו, בכל הקשור להפרת ההסכם הראשוני עם השב"כ ושהותו מחוץ לגבולות ישראל במשך תקופה ארוכה. בהודעה ציינה הפרקליטות כי היועץ המשפטי לממשלה הגיע למסקנה כי "מקרה זה הינו חריג, חמור וקיצוני מבחינת היקף ההדלפה והנזק שנגרם והיה עלול להיגרם כתוצאה ממנה, וכך גם מבחינת התנהלותו של בלאו במהלך כל השתלשלות הפרשה". לדברי קרמניצר, טענה זו חמורה בפני עצמה. "המדינה אינה מחנך שמפעיל את החוק הפלילי למטרת לימוד לקח למי שלא התנהג כראוי", הוא אומר. "אפשר להעביר את זה לבירור אתי, אפשר לנקוט כל מיני צעדים, אבל אני לא רואה קשר בין ההתנהלות שלו לבין השאלה אם עבר עבירה. זו נראית לי התנהגות נקמנית, בלתי ראויה, בלתי הולמת את מטרת הסעיף הזה, שנועד להגן על בטחון המדינה ולא נועד להגן על התנהלות הוגנת וכיבוד הסכמים של עיתונאי. זה ממש שיקול זר, ואני מופתע שהמדינה משתמשת בנימוק הזה כנימוק רשמי להצדקת ההעמדה לדין". |
|
אביעד הכהן: "מנקודת מבטו של בלאו זו הייתה חובתו, ולא רק זכותו"
|
|
גם לדעת ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי-משפט והפרשן המשפטי של "ישראל היום", ההחלטה להעמיד את בלאו לדין פלילי מוטעית. "ברמה העקרונית", אומר הכהן, "אני מתנגד לשימוש בכלים הפליליים כדי להשיג מטרות שפוגעות בחופש הביטוי. מעבירות של הסתה ועד לעיתונאים. זו לא שלילה מוחלטת, אבל בעיקרון, ההליך הפלילי אינו יעיל במקרה כזה, וגם לא נכון לדעתי מבחינה ערכית". הכהן מדגיש כי ביחס למקרה של בלאו, המכשיר הפלילי אינו מתאים משום ש"מטרת הפרסום לא הייתה פגיעה בבטחון המדינה, אלא מילוי שליחותו העיתונאית. מנקודת מבטו של בלאו זו הייתה חובתו, ולא רק זכותו". לדברי הכהן, ההצדקה שניתנה להעמדה לדין קשורה פחות לבלאו ויותר "למען יראו וייראו". "אני לא אומר שהעבירה הזו בחוק העונשין מיותרת", מבהיר הכהן, "אבל בין זה לבין העמדה לדין פלילי המרחק רב, ויש דרכים אחרות להתמודד עם התופעה. התחושה שלי היא שבמקום להתמודד עם הבעיה האמיתית של עצם דליפת המידע, תופסים פה איזה שעיר לעזאזל, ובאמצעותו כאילו ירצו את ההמונים". הפרקליטות טוענת שבלאו הפר הסכם. "יכול להיות שמבחינה אתית אורי בלאו עשה פה דברים שלא ייעשו, אבל גם אם זה כך, עדיין יש מישורים אתיים שאפשר לטפל בזה, ובוודאי שהדין הפלילי אינו המכשיר הנכון".
|
|
דבורה חן: "האכיפה אינה עקבית ואינה שוויונית"
|
|
מנגד טוענת עו"ד דבורה חן, לשעבר מנהלת המחלקה לעניינים פליליים-ביטחוניים ועניינים מיוחדים בפרקליטות מחוז תל אביב, כי הבעייתיות במקרה זה אינה בהעמדתו של בלאו לדין, אלא ביחס הסלקטיבי של אוכפי החוק למבצעי העבירה. "להשקפתי, האכיפה בנושאים האלה אינה עקבית ואינה שוויונית. אין נורמות קשיחות שמחייבות את כולם ומופעלות בצורה שוויונית. אכיפה זו מעבירה לציבור בכלל ולעיתונאים בפרט מסר מבלבל. לאנשים לא לגמרי ברורים גבולות המותר והאסור. למערכת הצדק ואכיפת החוק חשובה גם מראית פני הצדק, וכאשר האכיפה נראית סלקטיבית, יש בזה טעם לפגם". באשר לעצם ההעמדה לדין של בלאו אומרת חן: "מבחינה משפטית טכנית, על-פי מה שפורסם בעיתונות, מתקיימת האפשרות להעמיד את בלאו לדין, כי הניסוח של העבירה בספר החוקים הוא מאוד ברור ורחב. נכון הוא שלפי מיטב זכרוני לא ננקטו בעבר נגד עיתונאים הליכים משפטיים בהקשר זה, למרות שהיה ברור שהחזיקו בידם מידע סודי. יחד עם זאת, במקרה זה, הדברים התנהלו בצורה קצת אחרת מלכתחילה. על-פי מה שפורסם, היה הסדר כלשהו עם השב"כ, ולטענתם בלאו הפר את ההסדר ועזב את הארץ". יחד עם זאת, בלאו הגיש את כתבותיו לצנזורה לפני הפרסום. "זה לא יכול לשמש הגנה, כי עבירה פלילית היא עבירה פלילית. יש חוק במדינת ישראל, והחוק הזה חל על עיתונאים כמו על כל שאר אזרחי המדינה. העובדה שהעביר לצנזורה עדיין לא מאפשרת לאדם להחזיק ערימות של חומר סודי בביתו ללא אמצעי הגנה ואבטחה והוא יכול לעשות בהן ככל העולה על רוחו, בין אם במתכוון ובין אם לא במתכוון".
|
|
יהושע רזניק: "קיים כיום משטר אחר מבחינת שיקול דעת הפרקליטות"
|
|
לדברי רזניק, עצם ההחלטה להעמיד את בלאו לדין נובעת משינוי גישה בסיסי בפרקליטות המדינה. "אנחנו נמצאים היום במשטר אחר מבחינת שיקול דעת הפרקליטות", הוא אומר. "התחושה שלי היא שמזמנה של עדנה ארבל התפיסה היא הרבה יותר תביעתית ולוחמנית בעניינים מסוימים. הגישה היא של הפעלת פחות שיקול דעת ויותר היצמדות לחוק. יש לי תחושה שבימים שאני הייתי בפרקליטות לא היו מגישים כתב אישום נגד העיתונאי, אלא היו מהססים". משה לדור אמר בראיון שהעניק לאחרונה כך: "מצדי, אחרי שהעיתונאי רואה את המסמך הראשון מדיסק כזה, שייקח גפרור וישרוף אותו". לאור העמדתו לדין של בלאו, מה המלצתך לעיתונאים שמסקרים את מערכת הביטחון? "לשמור על החוק". וכשמגיע מקור לעיתונאי ומעוניין להעביר לו מידע בעל חשיבות לציבור, מה עליו לעשות? "כמו ששומאכר לוקח על עצמו אחריות כשהוא לוקח סיבוב ב-400 קמ"ש, גם העיתונאי צריך לקחת אחריות מסוימת". בתשובה לשאלה דומה, אומר אביעד הכהן כי יש ויכוח לגבי חובתו של עיתונאי. "יכול להיות", הוא אומר, "שדווקא בטחון המדינה מחייב את הפרסום של הדברים. זו שאלה שעלתה במלוא חריפותה לאחר מלחמת יום הכיפורים. עיתונאים אינם מעל החוק, אבל במקרים מסוימים יכול להיות שהחובה של העיתונאי להגן על בטחון המדינה מחייבת פרסום חומר שמבחינה פורמלית יש בו עבירה. כל עיתונאי צריך לעשות את ההחלטה גם מתוך ההבנה שאולי יצטרך לשאת בתוצאות".
|
|
מרדכי קרמניצר: "הפעלת החוק הפלילי – זרה ובלתי עניינית"
|
|
פרופ' קרמניצר מדגיש כי אף שהחוק חל העיתונאים כמו על יתר אזרחי המדינה, יש לשים לב לסעיף 113(ה) בחוק העונשין, הקובע כך: "תהא זו הגנה טובה לאדם הנאשם בעבירה על-פי סעיף קטן (ג) שלא עשה דבר שלא כדין להשיג ידיעה באשר היא ידיעה סודית, ושהשיגה, אספה, הכינה, רשמה או החזיקה בתום לב ולמטרה סבירה". לדעת קרמניצר, המקרה של בלאו חוסה תחת הגנה זו. הוא מזכיר כי בראיון שהעניק לאחרונה פרקליט המדינה משה לדור לעמיתו של בלאו בעיתון הארץ, גידי וייץ, התרעם פרקליט המדינה על אופן ההחזקה הבלתי בטוח של החומרים. "גם בהנחה שזה נכון עובדתית", אומר קרמניצר, "אני לא חושב שזה גורע מההגנה שיש בסעיף 113(ה). המדינה יכולה בהסכמה עם מועצת העיתונות להגיע להבנות על איך חומרים כאלה צריכים להיות מוחזקים, אבל הפעלת החוק הפלילי בהקשר זה, אם אכן זה השיקול, נראית לי זרה ובלתי עניינית". עו"ד חן רואה את הדברים אחרת. "אם היו חושבים שעיתונאי זכאי לעשות את הדברים האלה, היו כותבים זאת ברחל בתך הקטנה", היא אומרת ומדגישה כי "עד היום, ככל הידוע לי, לא הוכרה בפסיקה עבודה עיתונאית כהגנה שעומדת בתנאי הסעיף הזה. יכול להיות שבתיק הזה ייקבע תקדים. אינני יודעת". לדבריה, הפועל היוצא של פירוש סעיף זה כמקנה הגנה לעיתונאי הוא ש"כל מי שיש לו תעודת עיתונאי יוכל להחזיק בביתו את כל הארכיון של המטה הכללי, ללא התחשבות ברגישותו ובסודיותו". גם עו"ד יהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, אינו סבור כי סעיף 113(ה) יוכל להגן על בלאו. "תום הלב הוא מושג בעייתי", אומר רזניק. לדבריו, מרגע שעיתונאי יודע שהמסמך שהוא מקבל לידיו סודי, נפגע ממילא תום הלב. "אני לא רואה איך ההגנה הזו משתכללת ונכנסת לתוקף", הוא אומר ביחס למקרה של בלאו. "תום הלב פה מוכרח להתפרש במובן המצומצם ביותר. אם יש פה איזושהי עצימת עיניים, היא בוודאי לא תום לב. זה כמו בשח, אין לו פה לדעתי פתח מילוט".
|
|
משה נגבי: "בלאו הוא מודל של עיתונאי שמכבד את הצנזורה הביטחונית"
|
|
מחרה מחזיק אחר קרמניצר הפרשן המשפטי של קול-ישראל, משה נגבי. "לא רק אורי בלאו צריך להיות מודאג, אלא כל העיתונות החוקרת במדינת ישראל, ובסופו של דבר גם כל הציבור", הוא אומר. "נכון שמבחינת החוק היבש, לצערנו הרב משום שהחוק במדינת ישראל הוא בלתי דמוקרטי בעליל, עצם העובדה שעיתונאי מחזיק מסמך מסווג – זו עבירה. אבל יועץ משפטי לממשלה אמור לשקול לא רק אם נעברה עבירה, אלא אם יש עניין ציבורי להעמיד לדין. במקרה הזה העניין הציבורי הוא הפוך – לא להעמיד לדין. זה לחם חוקו של עיתונאי חוקר להחזיק מסמכים מסווגים, כיוון שבדרך כלל מסמכים מסווגים הם מה שהשלטון רוצה להסתיר, ותפקידו של העיתונאי החוקר הוא לחשוף את מה שהשלטון מעוניין להסתיר".
בדרך כלל הסעיף אכן אינו מופעל נגד עיתונאים. מדוע לדעתך מקרה זה שונה?
"מתקבל הרושם שבמקרה הזה רוצים להלך אימים על עיתונאים חוקרים ולהזהירם מפני התעסקות עם מערכות ביטחוניות. כי הרי במערכות ביטחוניות כל המסמכים הם סודיים באופן אוטומטי. בעצם אומרים להם: 'רבותי, אל תתקרבו למערכת הביטחון'. זו פגיעה בעיתונות החוקרת ובציבור, שלא יקבל אינפורמציה על מערכת הביטחון". נגבי מציין כדוגמה את פרשת בועז הרפז. על-פי הגישה שמציגה הפרקליטות ביחס לבלאו, היה קשה עוד יותר לפרסם מידע על מעלליו של הרפז, אומר נגבי, וקורא לשינוי הסעיף בחוק כך שאחזקת מסמך סודי לא תיחשב עבירה אלא אם כן הוכח שנפגע בטחון המדינה, או שהייתה ודאות קרובה לפגיעה בבטחון המדינה, או כוונה לפגיעה כזו. לדעת נגבי, התנהלותו של בלאו – הן העברת הכתבות לבחינת הצנזורה והן אי-העברה של המסמכים המודלפים לעיתונאים זרים – דווקא מעידה על זהירותו מפני פגיעה בבטחון המדינה. "בלאו הוא מודל של עיתונאי שמכבד את הצנזורה הביטחונית", הוא אומר.
|
|
מאז הודעת הפרקליטות על זימונו של בלאו ל שימוע לפני העמדה לדין, התקשורת הישראלית לא יצאה מגדרה. הדיווחים היו יבשים במקרה הטוב, ונגועים ברמזים לשמחה לאיד במקרה הגרוע. "אם העיתונות עוברת על זה לסדר היום ואינה מבקרת את ההחלטה הזו, זה סימן רע מאוד לעיתונות", אומר פרופ' קרמניצר. "אולי זה קשור לכך שבלאו אינו חלק מהברנז'ה של העיתונאים שמכסים את הביטחון או שעיתונאים רוצים לשמור על יחסים טובים עם המערכות הרלוונטיות, אבל אלה תירוצים לא משכנעים לכך שעיתונאים לא מגינים על חופש העיתונות". "הייתי מצפה שהעיתונות תבין שזה איום על העיתונות החופשית והחוקרת במדינת ישראל", מוסיף נגבי. "אם העיתונות לא תגן על עצמה, מי יגן עליה?".
|
|
| תאריך:
|
27/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
27/03/2011
|
|
אורן פרסיקו
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מטאטא
|
27/03/11 10:44
|
|
|
|
2
|
|
אורי בן
|
27/03/11 11:09
|
|
|
|
3
|
|
בושה ל News1
|
27/03/11 12:18
|
|
|
|
4
|
|
רוני מכפר שלם
|
27/03/11 12:33
|
|
|
|
5
|
|
קוסם
|
27/03/11 13:10
|
|
|
|
6
|
|
פנחס
|
27/03/11 16:15
|
|
|
|
7
|
|
נ"ל
|
27/03/11 18:21
|
|
|
|
8
|
|
בלאו ינצל בשימוע
|
27/03/11 18:27
|
|
|
|
9
|
|
זכות הבגידה !
|
27/03/11 18:45
|
|
|
|
10
|
|
מועלם דרזי
|
27/03/11 18:51
|
|
|
|
11
|
|
ישמעאל
|
27/03/11 20:16
|
|
|
|
12
|
|
"במסגרת תפקידו"
|
27/03/11 20:28
|
|
|
|
13
|
|
קרן יער
|
27/03/11 20:54
|
|
|
|
14
|
|
דרוש גילוי נאות
|
27/03/11 21:37
|
|
|
|
15
|
|
ד"ר, ולא לחרטא.
|
27/03/11 22:54
|
|
|
|
16
|
|
עודד ז
|
27/03/11 22:54
|
|
|
|
17
|
|
בבית המשפט
|
28/03/11 00:56
|
|
|
|
18
|
|
קורןנאוה טבריה
|
28/03/11 05:57
|
|
|
|
19
|
|
נטע ק.
|
28/03/11 08:53
|
|
|
|
20
|
|
נטע ק.
|
28/03/11 09:27
|
|
|
|
21
|
|
סתם אחד
|
28/03/11 10:12
|
|
|
|
פורום: העין השביעית
|
כתוב הודעה
|
|
|
|
פורום: פרשת קם-בלאו
|
כתוב הודעה
|
|
למעלה מעשור מסתובב עו"ד יורם שפטל ומוכר שוב ושוב את אותה סחורה: משפט דמיאניוק היה משפט ראווה, והוא לבדו חילץ את הנאשם מחבל התלייה. הבעיה היא, שמדובר לא רק בסחורה משומשת, אלא בסחורה רקובה מיסודה. למה? - כי היא שקר וכזב.
|
|
|
|
|
למחרת (23.4.2011) פסק הדין במשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב-שנאשם באונס ושיבוש הליכים משפטיים ונדון ל-7 שנים בכלא עם קלון, העיתונות מלאה בניתוח הנושא על כל צדדיו: ידיעות מקדיש לנושא את עמוד השער ו-12 עמודים בחדשות וכן עמוד שער ו-10 עמודים במוסף 24 שעות. הארץ מקדיש חצי עמוד שער ובאופן חד פעמי כותרת באדום, ושישה עמודי חדשות, ישראל היום- עמוד השער ושמונה עמודים.
|
|
|
|
|
האפיזודה של ארמון סרגיי. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התחייב בפני ממשלת רוסיה כי ערב ביקורו המדיני במוסקבה יועבר מתחם סרגיי רשמית סופית לידיים רוסיות. בפורים עוד עסקו פקידי משרד החקלאות בפינוי הארמון שעד כה היה מקום מושבם, זאת לאחר שהרוסים איימו לבטל את ביקורו המדיני של נתניהו אם לא תיענה תביעתם. נתניהו נעתר לדרישה, ובדיון חירום ממשלתי סוכם על פינוי מיידי של המתחם. במשרד החוץ אומרים כי ההחלטה לפנות את הארמון ערב נסיעתו של ראש הממשלה התקבלה כדי להימנע מאירועים מביכים במהלך הביקור במוסקבה.
|
|
|
|
|
כותרת הדיון שהתנהל שלשום בוועדת העלייה והקליטה הבטיחה שהחדר יהפוך לזירת קרב בין ימין לשמאל, אבל המשתתפים הפתיעו: העימות התנהל רובו ככולו בין החברים השונים מסיעת קדימה.
|
|
|
|
|
עם כל הכבוד להפקה המושקעת של הקואליציה הבינלאומית נגד קדאפי, ויש כבוד, הצילומים של טילי הטומהוק ומטוסי הטורנדו המגיחים מבסיסי נאט"ו להפצצות בטריפולי הם משניים לעומת ההתפתחויות בסוריה. כן, השבוע נפל דבר בסוריה. בדרעא, עיר בת 100 אלף תושבים בדרום המדינה, נפל מחסום הפחד. וזה הדבר העיקרי. כי כמו שכל דיקטטור מתחיל יודע, הפחד הוא כלי השלטון המרכזי. בדרעא פינה הפחד את מקומו לזעם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
ביידן מחצין אינטליגנציה רגשית גדולה (אביגיל..), אך בגלל מחדלו גואה במשמרתו האנטישמיות בקמפוסים  כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הרב הכריז למעשה, שכל עולם הערכים של האזרחים הלא חרדים הוא חסר משמעות מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
מעקב אחר חלק מתוכניות החדשות של ערוץ 12 הוא בבחינת "דע את האויב" הערוץ הוא הארסי ביותר בביקורתו המעוותת נגד ממשלת ישראל וראשה ולדעתי משמש בידי האופוזיציה הפנימית והחיצונית למדינת...
|
|
|
|
|
דרור גרין
ובאמת, אם נתבונן בהיסטוריה האנושית נגלה שחסרי האמפתיה שבחרו באנוכיות וברוע, הם פסיכופתים ששלטונם הוביל לאסונות גדולים ולהשתלטות הרוע, ומן הצד השני מי שבחר באמפתיה, בשיתוף, בסובלנות...
|
|
|
|
|
שירה אדרי
בשנת 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט (1929), הרבה לפני "הכיבוש", נשים וילדות יהודיות רבות נאנסו על-ידי הפורעים הערבים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
