התעוזה תיתן לך את השלווה

משוררת חוזרת

כשקוראים בספרה של טלי וייס, שירים שקטים, חשים את הקולות ואת הרעשים מעבר למילים. בכותרת הספר יש הסוואה לתחושות שיופיעו בעת הקריאה בספר. ניסיונה של הכותבת להחביא את שקיפותה, כי רבה היא. כשביקשתי ממנה להתייחס לכמה שאלות העבירה אליי באותיות בלתי רגילות את תשובותיה. כולנו כותבים באותיות דויד בדרך כלל או דומותיה היא החזירה לי את המסמך באות שאיני מורגלת בה.

היא התייחסה אל החשיפה ברגישות רבה ויכולתי לקרוא בין השורות עד כמה שמחה ועד כמה חרדה המשוררת מפני המפגש עם הקורא. מפגש שנתפס בעיניה כה חשוב וכה מאתגר. כל מילה בתשובותיה נבחנה בקפידה, וגם לאחר מכן, הוסיפה לערוך ולברור את המסמך שנוצר בחתירה אל השלמות.

פגשתי אותה פעם אחת בבית הסופר בעת שהשיקה את ספרה, שירים שקטים, עם המשוררת טל איפרגן, שתיהן ישבו על הבמה וכל אחד חיבקה את ספר שיריה. כבר אז גיליתי את הניצוץ המשוררי שחבוי בה, ניצוץ ייחודי המקרין אושר למי שצופה בה. וכעת מתוך התשובות ניכר , טלי נעה בין צניעות לבין חשיפה. בין אמירה אחת לשנייה אני מגלה את המשוררת טלי וייס, שמשך שנים גיבשה לעצמה מהות פנימית. המשוררת עדיין ממשיכה להתלבט בקול שקט אודות מהותה כאדם יוצר, כמו כולנו.

טלי וייס, בת 33 מעמק יזרעאל, הוציאה לאור את ספר שיריה השני בשם "שירים שקטים" (גוונים). למשוררת טלי וייס תואר ראשון בתקשורת וניהול ותואר שני בכתיבה יוצרת.

שאלתי הראשונה לטלי עסקה בהתמהמהות רבת השנים לקראת חשיפה נוספת. מדוע המתינה כל כך הרבה זמן לאחר הפריצה הראשונה שלה. מהי אותה שתיקה ארוכה וממושכת. טלי זכתה בפרס יצירה בגיל 18 ורק באחרונה פרסמה את ספרה החדש. רציתי לשמוע מטלי מהי העמדה שלה אודות שתיקתה. ואלה הדברים:

"לאחר שיצא ספרי הראשון, הייתי די באופוריה שהלכה והתמסמסה עם השנים, כשהבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד בתחום הכתיבה בכלל והשירה בפרט. המשכתי לכתוב למגירה ואספתי מאות שירים. בדרך השלמתי תואר שני בכתיבה יוצרת, תואר שהעניק לי כלים נוספים להתבוננות וניתוח טקסטים. כשהרגשתי בשלה ומספיק אמיצה לחשוף את שיריי, החלטתי לאגד את השירים שאני הכי אוהבת ומתחברת אליהם. לכל אומן יש את היצירות היותר משמעותיות עבורו וכך גם אצלי: בחרתי את אותם השירים שמזכירים לי אנשים, חוויות ותובנות המשמעותיים לי ביותר. אני מאד אוהבת את הספר החדש, המאויר ע"י נבות פורת המוכשר. אני ממשיכה לכתוב, בתקווה להוציא עוד ספר שירה בשנה הבאה. מדובר בהוצאה כספית לא קטנה..."

אכן, כתיבה הזוכה לחשיפה בגיל כה צעיר מעוררת ציפייה גם מצד הקורא, ובהופעת הספר השני יש מעין השלמה של טלי עם הקוראים שלה, היא מגישה להם את יצירותיה החדשות בקול בוגר ומפוכח.

השיר נולד מתוך חלימה

כתיבתה של המשוררת לירית ומאוד עדינה. היא כותבת על הרגשותיה, על בנייתה כאישה וכאדם, הייתה לי ידיעה מוקדמת שחווית הכתיבה של טלי וייס היא חלומית ולכן, ביקשתי ממנה שתספר לי כיצד נולד שיר, וכיצד הוא קשור לזהותה?

"אני כותבת בצורה אינטואיטיבית ומאד ספונטנית, לרוב בלילות, כשסף העירות שלי הוא הנמוך ביותר. אני לא חושבת מה אכתוב, אלא השיר נולד מתוכי בבת אחת. השירים שלי אישיים מאד ולכן משורר ידוע כתב בתגובה לספרי: "השירים שלך הם דפים מיומן פרטי ואת מרשה לקרוא, לדפדף בו ולהכיר כמה מאלף הפרצופים." אני תופסת את הכתיבה כפעולה תרפויטית ולכן אין רגע מענג עבורי מכתיבת שיר.

כמובן שאחרי כמה שעות או ימים אני עשויה לזרוק אותו לפח, אבל הזמן שהקדשתי לכתיבתו הוא לעולם אינו זמן מבוזבז. הזהות שלי עדיין מתגבשת, ואני מאמינה שכל החיים אנחנו מצויים בתהליכי הכרה ומימוש של הפוטנציאל שבנו. אני מכנה את עצמי "משוררת", למרות שהוצאתי "רק" שני ספרים, מהסיבה שהכוונה מכוונת להגשמה ואני רוצה להיות משוררת במלוא מובן המילה. אציין שכתיבתי היא בקול נשי, אולם גם המין השני יכול להתחבר לכתיבה שלי. אני משתדלת תמיד להשאיר מקום לדמיון."

ושוב קפצה לי כותרת הספר כותרת הספר "שירים שקטים", מדוע בחרה בה?

"בחרתי בכותרת הזו כי אני מרגישה שהשירים מכוננים מרחב שָקֵט בתוך סערת הרגשות שחבויה מאחוריהם. אפשר גם לומר שצליליות השירים שלי היא נוגה ושקטה. כמו-כן, יש בכך אמירה - אני לא כותבת את השירים ה"בועטים", למשל אני לא כותבת בנושאים אקטואליים, פוליטיים וכו'. אני כותבת ברמה רגשית, אינטימית ומתייחסת לשפה כאילו היא מציירת תמונה רגשית. ניתן לכנות זאת: לראות את הקול.

שקיפות

שקיפות עצמית / טלי וייס

מַשֶּׁהוּ בָּהּ הִשְׁתָּנָה, הֲלִיכוֹתֶיהָ
לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, תְנוּעוֹתֶיהָ
חֲמַקְמַקּוֹת, מִסְתּוֹרִית הִיא פִּתְאֹם.
עֵינֶיהָ בּוֹהוֹת רַכּוֹת אֶל אֹפֶק לֹא נוֹדַע
שְׂפָתֶיהָ קְפוּצוֹת, יָדֶיהָ פְּשׁוּטוֹת
מֵעֵבֶר לְכָל הִיא שְׁקוּפָה.
שְׁקוּפָה הִיא בָּאֱמֶת שְׁקוּפָה
מַשֶּׁהוּ מִן הַקֶּסֶם הַזֶּה
מְבַעְבֵּעַ בְּתוֹךְ כָּל מִי שֶׁסְּבִיבָה
שׁוּב הִיא מְסוּגֶרֶת בְּעַצְמָהּ
הַפַּעַם בִּשְׁקִיפוּת מְלֵאָה.
מִסְתּוֹבֶבֶת עֵירֹמָה בָּרְחוֹב
נוֹשֵׂאת בְּיָדָהּ שַׁרְבִיט
מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ לְאָזְנוֹ שֶׁל קַבְּצָן
וּמַמְשִׁיכָה הָלְאָה כְּאִלּוּ שְׁמָהּ
אֵינוֹ שְׁמָהּ, זִכְרוֹנָהּ
אֵינוֹ זִכְרוֹנָהּ וַעֲתִידָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם.
אוֹמְרִים שֶׁאוּלַי הִיא הִשְׁתַּגְּעָה, אֲבָל
לָהּ יֵשׁ מִי שֶׁמְּחַכֶּה לָהּ.

ניכר שזהו שיר ארספואטי וביקשתי מהמשוררת לספר, האם השיר "שקיפות עצמית" משקף אמירה מסוימת שלה ככותבת וכיוצרת?

"אכן אני נוגעת בשיר בשקיפות ובהשתקפות, גם מההיבט של "יציאה אל האור". נדמה לכולנו שהמסכות שאנו עוטים על עצמנו, מסתירות אותנו מהסביבה, אולם זו רק אשליה. כולנו רואים ונראים, כולנו למעשה שקופים. צריך להשלים עם זה ולהיות מי שאנחנו באמת. הכי קל לברוח, אבל כמו שהדוברת בשיר מעיזה ללכת ערומה ברחוב, כך גם היוצר בתהליך היצירה מעז להביט על מערומיו ומערומי הסביבה במבט חד ותמים בד-בבד. כך לעיתים נולדת יצירה, מתוך המבט הזה, שהוא בעיקרו מבט פנימי."

משוררת אהבה

אי-אפשר להתעלם משירי האהבה בקובץ.. הם מאוד דומיננטיים, לצד שירי הזהות יש שירי אהבה רבים. האם כמשוררת של אהבה תוכל טלי וייס לאפיין את האהבה שבאה לידי ביטוי בספר?

"לרוב מדובר באהבה נכזבת, אהבה מפוספסת או אהבה שקשה להתמודד עם השלכותיה. נדיר למצוא אצלי שירים שמדברים על אהבה מאושרת, אולי בציניות...וזה לא בגלל שאיני מאמינה בקיומה של אהבה כזו. אני פשוט מביאה לידי ביטוי את היעדר מימוש הפנטזיות הכי עמוקות שלנו ואת המגבלות שאנו מציבים לעצמנו בדרך להשגת המטרה, גם כשהמטרה ממש קלה להשגה. בספר ישנו שער בשם "שירי חיזוק" בו אני מחדדת את החשיבות בהעצמה אישית. למשל השיר "התעוזה" (שיר רישומי...)."

התעוזה / טלי וייס

1.הַעִיזִי לִבְרֹא לְךָ עוֹלָם מִשֶּׁלָךְ שֶׁמְּדַבֵּר וּמְסַפֵּר רַק אוֹתָךְ בֵּין הַמִּדְבָּר לַשָּׁמַיִם נוּעִי בְּרֹגַע עַד שֶּׁיִיתָּמוּ כָּל הַכְּאֵבִים. הַעִיזִי לְהַמְצִיא אֶת עַצְמְךָ מֵחָדָשׁ בְּאַהֲבָה אֲמִתִּית לַחַיִּים. מִצְּאִי מַשְׁמָעוּת בַּפְרָטִים הַקְּטַנִּים. הַכֹּל תָּלוּי בָּךְ, בְּלִבֵּךְ. הַקְשִׁיבִי לַקּוֹל הַפְּנִימִי בְּתוֹכֵךְ, הַעִיזִי. תּוֹךְ כְּדֵי עֲשִׂיָהּ מִצְּאִי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַדְּבָרִים מִתְחַבְּרִים אֶל מַהוּת אַחַת שְׁלֵמָה. אַת הַיְחִידָה שֶׁיּוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה, לָכֵן

2. בְּאִם יֵשׁ בְּתוֹכְךָ דָּבָר הָרוֹצֶה לִפְרֹץ הַחוּצָה! הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁרוֹצָה לִהְיוֹת חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר, הוּא חֲלוֹם הַמָּצוּי בְּךָ. עָלֶיךָ לִמְצֹא אֶת הַתְּעֻזָּה וְלָתֵת לוֹ לָעוּף כְּצִפּוֹר. עָלֶיךָ לְחוּשׁ אוֹתוֹ בִּפְנִים וּלְהָבִין שֶׁהוּא, אַתָּה, כָּמוֹךָ, חֵלֶק חָשׁוּב וְנִכְבָּד בְּךָ. אָז אַל תַּחְסֹם אוֹתוֹ מִלָּצֵאת, אֶל תִּתֵּן לַכִּשְׁרוֹן וְלַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁבְּךָ לְהֵעָצֵר בְּקִיר גָּדוֹל שֶׁל פְּחָדִים וְזִכְרוֹנוֹת. הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁמָּצוּי בְּךָ, יִקַּח אוֹתְךָ מַעְלָה מַעְלָה אֶל הַמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי הַזֶּה שֶׁהוּא אַתָּה וְיִתֵּן לְךָ לְהַבִּיט עַל כָּל דָּבָר בְּצוּרָה שְׁלֵמָה, בְּעֵינַיִם הַחֲכָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ, בְּשִׁקּוּל דַּעְתְּךָ. אִם תַּקְשִׁיב לַקּוֹל הַזֶּה בִּפְנִים, הוּא לָעַד יִשָּׁאֵר שָׁם וְיֵלֵךְ וְיִצְעַק יַחַד אִתְּךָ.

הַתְּעֻזָּה תִּתֵּן לְךָ אֶת הַשַּׁלְוָה. הַשַּׁלְוָה אוֹתָהּ אַתָּה מְחַפֵּשׂ. הִיא תִּגְרֹם לְךָ לֵיהָנוֹת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְךָ וְזוֹ הַשְּׁאִיפָה הַפְּנִימִית הַכְּמוּסָה בְּיוֹתֵר וְלֹא רַק שֶׁלְּךָ. לְךָ הֶעָצְמָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְלָכֵן דַּע אֶת עוֹצְמָתְךָ.

ברוכה הבאה להיכל השירה בשנית, טלי וייס. את נסיכה אמיתית. כותבת עם המון כישרון, בשקט שלך מסתתרת סערה, והיא נגלית במלוא יופייה.