|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
אחד משיאי העונה בבית צבי [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
יצרים - הצגה שלא תשאיר אתכם שווי נפש
|
|
השחקן והבימאי גיל וינברג, בעיבודו ובימויו את המחזה "יצרים" (extremities) מ-1982 מאת ויליאם מסטרוסימון, יצר מחזה חדש ושונה מהסרט בו שיחקה פארה פוסט. מחזה מטלטל, מלא ארוטיות, יצרים, אלימות ומין, בכמויות שלא רואים כל יום. לקראת הסוף, הוא מעניק לקהל שתי אפשרויות של סיום המחזה. אבל מה שלא תבחרו - תקבלו הלם
|
|
לבית חווה מבודדת בה גרות שלוש בחורות צעירות, מגיע בחור שבתואנות שונות מבקש להכנס. אנו נחשפים למתרחש רק לאחר הזוועה שאירעה שם, כשהוא ניסה לאנוס והתעלל במרג'ורי, שהייתה לבדה בבית באותה עת. זו בחירתו של וינברג, ובכך, ריכך את תגובת הקהל כלפי הפושע הסדיסט. מה שהקהל רואה, זה את הבחור כפות, עיניו מכוסות והוא ממשיך להתעלל מילולית במרג'ורי, ומודיע לה שאין לה שום הוכחה כדי לתבוע אותו למשפט. וגם אם כן תתבע, והוא ייאסר - כשישתחרר, יחזור כדי לשחוט אותה.
במהלך משחק החתול והעכבר, בו הפכה הקורבן מרג'ורי למתעללת קצת באנס תוך התעללויות רגשיות שהוא גורם לה, חוזרת הביתה טרי (מורן רוזן), שמסרבת לעזור למרג'ורי לממש את תוכניתה לחסל אותו. גם פטרישיה (שלי קירה המתוחכמת והמצוינת) שחוזרת, ומנסה בעזרת הידע המשפטי שלה, לשכנע את מרג' לנקוט בצעד אחר, להודיע למשטרה. המתח גובר, כשמרג' (מורן זפרני החושנית, מלאת הטמפרמנט והנחושה) וראול מנסים להגיע לחקר האמת.
הוא משקר ללא הרף, וזוהר גלבוע עושה זאת בהמון רגש ופורט על נימי הרגש של כל הבחורות, אך ברגע של חולשה מצידן, הוא חושף את פרצופו האמיתי של הסוטה. ואז פונה נציגת התביעה של בית המשפט לקהל, (בתאל משיאן המעולה, שמתחלפת בתפקיד מרג'ורי עם מורן), ושואלת איזה סוף ייבחר. גיל וינברג דאג לשני סופים.
את קטע האונס, או הניסיון לאונס וההתעללות, העביר גיל וינברג כמעט לסוף. בסצינה זו מתגלים שני השחקנים ככאלה שהשמים הם הגבול עבורם. היא, מלאת הקסם והחושניות, ובגלל זה חשק בה והגיע לחווה, והוא - סוטה חולני כמוהו פוגשים רק בסיפורי זוועות בעיתונים. אני צפיתי בסיום בו בחר רוב הקהל - להעמיד את הבחור לדין, ולא לחסלו במקום. הוא קיבל 31 שנות מאסר, ולה נקבעו 19 שנות מאסר. אך שניהם השתחררו לאחר 4 שנים. מה שקרה לאחר שחרורו ויעצור את נשימתכם- תוכלו לצפות בהצגה, שתעלה למשך עוד שבוע, ובימים הקרובים כנראה, יוצג הסיום השני מבין השניים. אבוא לראות גם אותו.
חובה לציין את חיצוניותן היפה של השחקניות, מעבר לכשרונן הברור ויכולותיהן הדרמטיות, מלבד הערה קטנה למורן רוזן - שראוי לה להקפיד על הגיה ברורה, גם כשהיא צועקת, כדי שלא נחמיץ את הטקסט שלה. זוהר גלבוע מבריק גם הוא בתפקיד, ויחד, בתפאורה המסוגננת של איה בן אשר, התאורה של דולב ציגל, והתלבושות שעיצב (גם) גיל ווינברג - אפשר לרשום הצגה זו כאחד משיאי העונה, בבית צבי ובכלל. הצגה שלא תשאיר אתכם שווי נפש.
|
| תאריך:
|
26/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
26/05/2011
|
|
עליס בליטנטל
|
|
יצרים - הצגה שלא תשאיר אתכם שווי נפש
|
|
מותו הפתאומי של רן פרחי בתחילת מאי הכה בתדהמה את מכריו וחבריו הרבים. פרחי, פעיל חסר מנוח מטעם עצמו לקידום ערכי הציונות, טיפח קשרים עמוקים עם שורה ארוכה של אנשי תקשורת ואמנות, פעילים פוליטיים ואנשי התיישבות וחקלאות; אפשר לומר שמפעל חייו הקצרים היה טיפוח הרשת הזו, ועידוד יצירתה של אליטה ציונית אלטרנטיבית גובשת. מכל ידידיו אלה הוא הצליח להסתיר את ייסורי הגוף והנפש הקשים שפקדו אותו מאז נפגע לפני שנתיים בעמוד השדרה בתאונת דרכים. הוא היה מוכר להם כאיש תוסס, פעלתן וצחקן, השולף יוזמות שאפתניות חדשות לבקרים. לפני שבועיים מת באורח טראגי, והוא בן 38. הוא הובא למנוחות ביום ראשון שעבר בבית העלמין ביהוד, עיר מגוריו.
|
|
|
|
|
המלפפון הוא אחד הירקות הנפוצים ביותר בישראל. אין כמעט סלט אשר המלפפון לא תופס בו מקום של כבוד. מאיפה הוא הגיע אל שולחננו? האם מקום הולדתו כשל העגבניה? מדוע במרכולים ובמחלקות הירקות והפירות נמצא אותם ביחד כמו צמד-חמד? האם מקור מוצאם הוא אחד?
|
|
|
|
|
התוכנית הראשונה של "נבחרת ישראל בטלוויזיה” לא הייתה מושלמת. היא בטח גם לא ממלאת את הציפיות שיש לכל מיני מבקרי טלוויזיה שתהיה גם סאטירית, גם נושכת וגם בועטת כשהיא מצליחה להושיב מול המרקע את הילד בן השמונה יחד עם ההורים שלו. יש עוד הרבה מה לשפר ב”נבחרת ישראל בטלוויזיה”, בעיקר את רעשי הרקע, אבל על-אף הבעיות והחריקות, נדמה שבפעם הראשונה מזה שמונה שנים ניתן לזהות ניצנים של אלטרנטיבה ראויה לארץ נהדרת הוותיקה והשבעה. ואלטרנטיבה, תשאלו כל צרכן ישראלי ממוצע, היא לא דבר של מה בכך במחוזותינו.
|
|
|
|
|
ג'ורג' ברנרד שו כתב את המחזה "פיגמליון", כנראה עבור אהובתו השחקנית סטלה פטריק. המחזה עלה ב-1913. שו התעקש שלא להפוך את המחזה למיוזיקל עד יום מותו ורק לאחר מכן אישרו מנהלי העיזבון להלחין אותו. המלחינים המפורסמים של התקופה, לא התלהבו לאתגר ורק צמד היוצרים היהודים אלן ג'יי לרנר והמלחין פרדריק לאו נרתמו למשימה וכך נוצר "גבירתי הנאווה".
|
|
|
|
|
הודעתו של מנהל רשות המים לשעבר, פרופ' אורי שני, שמשבר המים מאחורינו עלולה לנטוע אצל חלק מבעלי הגינות את התחושה שניתן לחזור להרגלי ההשקיה הנדיבים שהכרנו מהעבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ציפי לידר
מי אמר שחומש ויקרא הוא טכני בלבד? שיקום! החומש עשיר במסרים מרתקים, מפתיעים, מעניינים ומרעננים  הידעתם ששמירה בתורה היא גם ציפייה? ומה הקשר לפרשתנו? על כל אלה ועוד במאמר שלפניכם
|
|
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 336/61, אדולף אייכמן נגד היועץ המשפטי לממשלה. השופטים יצחק אולשן, שמעון אגרנט, משה זילברג, יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. 29 במאי 1962
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
אמנת החמאס מצטטת את מוחמד: "לא תגיע עת הגאולה עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, עד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ויאמרו האבנים והעצים: הוי מוסלמי! הוי ע...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
