השופטים: מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל, בית המשפט המחוזי, ירושלים

המועד: יום שלישי, 31.05.2011, שעה 09:30

הנושא: משפט אולמרט

הנוכחות המוגברת של אמצעי התקשורת עם פתיחת עדותו של אהוד אולמרט, מעכבת בחמש דקות את כניסתו של ההרכב בראשותה של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים. בהפסקות שיינתנו לאורך היום, יפגינו ארד וחבריה דיוק יחסי ויאחרו בדקות ספורות בלבד. גם עורכי הדין יודעים זאת ומקפידים להתייצב באולם בשעה שנקבעה.

עוד לפני שאולמרט עולה לדוכן העדים, מבקש סניגורו, אלי זהר, את סבלנותם של השופטים. הוא אומר, כי אולמרט יפתח בתיאור פעילותו הציבורית ויענה בפירוט רב על כל הראיות שהוצגו נגדו, ולכן עדותו תהיה ממושכת. בספסלי ההגנה מדברים על 8-6 ישיבות של החקירה הראשית בלבד.

מיד כאשר אולמרט מתחיל להעיד, מסתבר שהוא באמת התכונן לעדות ארוכה מאוד. המשפטים הראשונים שלו מספרים על הולדתו בנחלת ז'בוטינסקי בבנימינה ועל העתיקות שהתגלו במצודת שוני הסמוכה. כעבור שתי דקות, פונה ארד לזהר: "אולי כדאי שתנחה את העד". הערתה אינה מועילה, ואחרי עוד עשר דקות היא חוזרת עליה: "הכל מעניין, אבל בכל זאת".

כמו שופט כדורגל שלא הוציא צהוב

זהר משיב: "הכל ייכנס לתמונה אחת ברורה ורחבה". ארד מתעקשת: "אני לא רואה בדיוק את הקשר הישיר". אבל זהר עקשן לא פחות: "קשה יהיה בכל פרק לראות את הקשר הישיר, אבל הוא קיים". וכאן מגיעה הנקודה בה מאבדת ארד את השליטה על עדותו של אולמרט - כאשר היא משיבה לזהר: "OK". בדומה לשופט כדורגל הנמנע מלהוציא כרטיס צהוב אחרי "כיסוח" רציני בדקה העשירית ובכך מאבד את יראת הכבוד של השחקנים, כך גם שופט בבית המשפט: מה שלא ייעשה בתוך עשר דקות, יהיה אבוד בהמשך.

אולמרט מצידו מוסיף פנייה ישירה לשופטים: "אני נאבק כאן על חיי", הוא אומר. עדי התביעה ציירו אותו באופן מסוים, והוא מרגיש חובה להציג את תמונתו האמיתית. צבן, היושב הכי קרוב לאולמרט ובהמשך נראה כאילו הוא "מסתחבק" איתו, מעיר בקו קליל שיאפיין אותו בהמשך היום: "רובם דווקא נשמעו כמעריצים שלך". אבל בפועל, השופטים הרימו ידיים.

אולמרט, העומד קרוב מאוד לדוכן השופטים, מישיר מבטו אליהם כמעט לכל אורך עדותו וגם פונה אליהם ישירות, כאילו אינו מיוצג בידי כמה מעורכי הדין הטובים בארץ. גם על זה השופטים עוברים לסדר היום.

אגב: מדי פעם אפשר לחשוב שאנחנו מאזינים בכלל למשה קצב. כאמור, אולמרט שב ואומר שהוא נלחם על חייו ושעליו לפרוק מועקה של שלוש שנים, לאחר שעדי התביעה הציגו אותו באור שגוי. אלא שבניגוד לקצב, אולמרט נהנה מתמיכה תקשורתית לא מבוטלת, כתב והתראיין. יחצ"ניו ("נאלצתי לשכור יועצי תקשורת בכספי הפרטי", התלונן בנקודה אחת) הגיבו בזמן אמת ובתוקפנות על כל פיפס, וגם הם קיבלו חשיפה משמעותית ואפילו אוהדת.

סובל מעדיף להתעסק בניירות שלו

רוב עדותו של אולמרט נשמעת כנאום של פוליטיקאי ולא כעדות של נאשם. לאורך היום הוא מדבר באריכות על הישגיו כשר הבריאות, על פגישותיו עם מזכיר המדינה ג'יימס בייקר, על הסכם אוסלו, על יחסיו עם מנחם בגין ויצחק שמיר (הם קראו לו "אייוד"), על פעולותיו כראש עיריית ירושלים - ואלו רק מקצת הנושאים שפרס במשך כחמש שעות (נטו) של יום העדות הראשון.

בנקודה מסוימת המחזה הופך לאבסורדי. כאשר אולמרט מדבר בהשתפכות רבה על ירושלים ומתחיל לתאר את מפעליו בה, צבן משתף פעולה ומזכיר פרט מסוים בנוגע לכביש בגין בו מתגאה אולמרט. דווקא זהר מנסה להחזיר את מרשו למסלול, אך נכשל. כבר אמרנו: זהו פוליטיקאי שנואם, ובלא כל מגבלת זמן.

עושה רושם, שאת ההחלטה הנכונה ביותר קיבל סובל - השופט שלא פצה את פיו במהלך כל הדיון. לאורך חלקים ניכרים של היום, סובל עוסק ברשימותיו - ומותר להניח שהן לא היו קשורות למשפט אולמרט, שכן כמעט ולא היו נקודות שמצדיקות רישום שכזה, ומן הסתם הוא אינו רושם לעצמו את קורות החיים של אולמרט.

מיקוח לא מכובד על 45 דקות


ארד מצידה עושה עוד כמה ניסיונות נואשים להשתלט בחזרה על מהלך המשפט. בשעה 1:20, אחרי כמעט ארבע שעות של דיון, ארד פונה לאולמרט: "מר אולמרט, אני מצטערת שאני מפריעה לאדוני, אבל אני רוצה להחזיר אותו". אך ההחזרה הזאת איננה לנושאים הנדונים במשפט, אלא לנקודה עליה דיבר אולמרט לפני שלקח עוד פנייה הצידה - על הריסת בתים במזרח ירושלים כאשר שימש כראש העירייה.

בהמשך מספר אולמרט כיצד הלך מדי ערב לארבעה-חמישה אירועים של אנשים שבכלל לא הכיר, רק משום שהם ביקשו והוא רצה לכבדם. ארד מנסה לפנות לזהר: "סליחה שאני מפריעה, אבל כדאי שאדוני יכוון". לשווא. זהו גם גורלו של נסיונה להבין מדוע אולמרט מתעקש לדבר על העמדתו לדין בפרשת החשבוניות בליכוד. זהר משיב, שהפרשה הזאת עיצבה את דרך טיפולו של אולמרט בכספים לאחר מכן. ארד מתירה לו להמשיך.

בשעה 3:05 מבקשת ארד מזהר להתקדם. על מידת ההשפעה של בקשתה ניתן ללמוד מן העובדה, שכעבור 35 דקות היא תמהה על כיוון העדות ושואלת את זהר: "לאן נגיע?" זהר משיב, שהוא מנסה להראות כיצד תיפקד אולמרט תחת ריבוי משרותיו בממשלת שרון. הפעם - שש שעות מאוחר מדי - ארד מתעקשת: "הוא כבר הסביר את זה", היא אומרת ומצטטת כמעט במדויק את שאמר אולמרט שעה-שעתיים קודם לכן. "זה היה היום, ולכן אני עדיין זוכרת". זהר מוותר, אבל מתברר שנצחונה של ארד הוא קצר מועד, כי כעבור חמש דקות בלבד מבקש זהר להמשיך את העדות בדיון הבא.

גם כאן השופטים לא ממש עומדים על שלהם, למרות שיש עוד 45 דקות לסיום היום. זהר מסביר שהוא הגיע לראש הפרק העוסק בתקופת כהונתו של אולמרט כראש הממשלה ובחקירות נגדו, ולכן מעדיף שהעדות תישמע בצורה רצופה. אחרי מיקוח לא ממש מכובד, מוסכם שיום הדיונים הבא יתחיל רבע שעה קודם, כדי להחזיר לפחות חלק מהזמן שאבד.

השורה התחתונה: אין ספק, שנאשם מן השורה לא היה זוכה אפילו לקמצוץ מן הסבלנות שהפגינו ארד וחבריה כלפי אולמרט. הוא הגיע לפרט הרלוונטי הראשון (היכרותו עם משה טלנסקי) לאחר שלוש שעות, ובסיומו של היום כולו - אולי 20% ממה שאמר היה בעל רלוונטיות כלשהי לתיק. במבחן השוויון בפני החוק, ארד (הן כנשיאה והן כראש ההרכב) כשלה בצורה קשה.

יעילות: 4

מזג שיפוטי: 7