מה למנהיגות יהודית ולדלית אל-כרמל?

באתר החדשות של חלבי רוגשים העניינים הפוליטיים והחברתיים של העדה הדרוזית, ובעיקר בעברית. הדברים הגלויים מדברים בעד עצמם. עוצמות התסכול ותחושת האין-אונים ניבטות ממאמרי הדעה, מתגובות הטוקבקיסטים. חלקן הגדול לא קשורות ישירות לפוליטיקה הארצית, אלא למצב הפנימי של החברה הדרוזית בישראל, המצויה במשבר זהות, משבר דתי, חברתי וכלכלי מתמשך.

חלבי לא מהסס להפנות את החצים פנימה, ולתלות את הכביסה המלוכלכת לעין כול. "איך ייתכן שאני, יו"ר סניף שאמור להצביע בדלית אל-כרמל, רשום משום מה בקלפי של חיפה? מישהו ניסה בצורה גסה להשפיע על הבחירות בסניף שלנו ועל התוצאות בסופו של יום. למה חברי מרכז מכהנים לא ידעו מתי יש בחירות? למה כל הניסיונות האלה לשבש את העניינים?"

חלבי מכיר את קרא מקרוב, מאז שסניף הליכוד בדלית אל-כרמל מרד באריק שרון ויצא נגד תוכנית ההינתקות. "עומרי שרון התחנן שנתמוך באבא שלו, אבל לנו, כדרוזים, היה ברור שהחזרת שטחים, עוד מאז ימית, היא טעות. החזרת שטח, בוודאי כל השטח, מתפרשת רק כחולשה ולא מביאה שלום. לנו זה היה ברור. איוב קרא הצטרף אלינו, ויצא גם הוא נגד ההינתקות. הבעיה היא שמאז הוא הפך את הסניף לחלול, הרחיק את כל האנשים החושבים, העצמאים, ומינה רק את עושי דברו. בכל הנושאים הכואבים לחברה הדרוזית – המאבק על הפקעת האדמות, בעיות החינוך, הדיור, התעסוקה - בכל אלה נתניהו לא פעל, ואיוב לא פעל מעבר לדיבורים. בסופו של יום, אנשים מחו על כך דרך פייגלין. גם אני הצבעתי פייגלין, למרות שאני לא מכיר אותו, לא ראיתי אותו, והוא לא טרח לבוא לפה לעשות איזו שהיא תעמולה".

באתר שלך התקיפו את פייגלין ואמרו שהוא יגרש את הדרוזים מאדמתם.

"אלה אנשים של איוב קרא שמנסים לסכסך, למרות שעכשיו הוא טוען שהוא רצה שתהיה גם לפייגלין תמיכה וביקש מאנשיו שיצביעו לפייגלין. אני אומר לך בפירוש שזה שקר. הוא לחץ שלא יהיה אפילו קול אחד לפייגלין, ועכשיו הוא מאשים את משפחת חלבי על שמרדנו בו".

לעסיס הפוליטי הזה פנים נוספות. איוב קרא הוא פוליטיקאי דרוזי שהצליח להתקדם לליגת המנהיגות הלאומית על-אף שאיננו מהמשפחות המיוחסות במגזר ואינו זוכה לכוח טבעי מצד החמולה שלו. הפזילה לעבר פייגלין היא אכן 'מחאה', אך לא יותר מכך. איוב קרא שולט בעניינים, והמרד - שנערך גם על-ידי מקורבים ונאמנים של קרא - נועד בעיקר להזכיר לו חברים ישנים ומעט דרך ארץ, לא לאתגר אותו באמת.

איוב קרא עצמו לא מתרגש ודוחה את הטענות על השתלטות שלו כביכול. "במגזר הדרוזי, כמו במגזר היהודי, יש דעות לכאן ולכאן, יש ימין ויותר ימין", הוא אומר. אם הייתה מחאה, היא נכשלה. לא הייתה ממשלה שנתנה לדרוזים כמו הממשלה הזאת, אומר קרא, ויש על זה קבלות בדמות למעלה מ-100 מיליון שקלים שהוענקו לדרוזים במסגרת מענקים שונים ואישור ל-1,700 יחידות דיור לחיילים משוחררים בהטבות מפליגות. "איוב לא דוחק את המוכשרים כמו שטוענים", אומרים מקורביו. "הוא רוצה לגבש גם את אלה שהתמודדו נגדו בבחירות. הוא חיבר את כל אלה שהתמודדו מולו, והוא נפגש איתם ומתייעץ איתם מה לעשות וכיצד בשביל העדה".

"למרות כל הדיבורים, הכפרים פה פורחים", אומר פטין ביראני מסניף הליכוד בדלית אל-כרמל. "כולם עושים עסקים", הוא צוחק על-רקע הרחוב הראשי הסואן של הכפר, על שרשרות החנויות והדוכנים שבו. פטין, בגישתו, מייצג את אלו שהוציאו רגל אחת מהמיטה הדרוזית החמימה אך החולה אל עבר החברה היהודית. יש שיאמרו שאף שתי רגליים: הוא קצין במילואים, איש חינוך, שלושת ילדיו (יונה, אייל ואליאן) לומדים בתיכון עירוני ה' בחיפה. לאחרונה הקים עם חברים נוספים את המועצה הדרוזית הציונית למען ארץ ישראל. כמקורב יחסית לאיוב קרא וכמי שהצביע לנתניהו הוא מבין בהחלט את המצביעים לפייגלין, ולדעתו זה אך נורמלי. "אני לא מאמין שזו הייתה הצבעת מחאה", אומר פטין. "הבעיות של הדרוזים נמשכות שנים על גבי שנים, ואני לא חושב שמישהו חושב שזה מה שיביא לפתרון עכשיו. לא הייתה פה שום התאגדות מסודרת בעד פייגלין ואיוב קרא הוא לא איזה דיקטטור שאומר לאנשים איך להצביע. אני חושב שאנשים, באופן טבעי, מאמינים בליכוד 'חזק' וימני, וזו הסיבה שהצביעו לפייגלין".

אסואן אבו-חמוד, חברו של ביראני למועצה הדרוזית הציונית למען ארץ ישראל, הצביע לפייגלין. "אני אוהב אותו, את הדעות שלו ואת העמידה שלו, למרות שהוא לא היה פה ולא העביר איזה מסר אלינו, כדרוזים. אני חושב שרוב חברי הליכוד הדרוזים באופן טבעי מסכימים אידיאולוגית עם פייגלין. ההצבעה לנתניהו באה מהראש, לא מהלב, מתוך הבנה שהוא ראש ממשלה מצליח בסך הכול ושפייגלין לא יהיה ראש ממשלה בקרוב".

אסואן, שחולם על הקמת יישוב דרוזי בשומרון ("למרות שאין סיכוי שזה באמת יקרה") דוחה את טענות הקיפוח והאומללות ואת ההסתייגות העזה מהמתנחלים ומהימין האידיאולוגי. "גם אצלנו יש שמאלנים שכל מה שמעניין אותם הוא להחליש את המדינה ואת הקשר עם היהודים. אין מה לעשות. כל הטענות הללו, שפייגלין הוא לאומן שיפגע בדרוזים, הן הסתה והבל והוכחנו שזה לא נכון כשתמכנו בו. נקודת הראות שלנו פשוטה: הערבים לפני קום המדינה עשו לנו את המוות. על זה גדלנו ועל זה התחנכנו. רק הברית עם היהודים העניקה לנו חיים של כבוד. אנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה היהודית, ועלינו לעשות הכול כדי לשמור אותה כזו".

האמנה של המועצה לא הייתה מביישת את פייגלין, וככל הנראה הוא היה חותם עליה ללא קושי. המחויבות לארץ ישראל ולמדינה היהודית לאור תורת ישראל, השאיפה למדינת צדק ואור לגויים - כל הרכיבים הללו בהחלט יכולים להשתלב בחזון היהודי של פייגלין ואנשיו. עם זאת, אבו-חמוד קובל על שפייגלין לא ראה עד היום צורך לפנות אל הדרוזים. "אין לו איזה מסר לציבור שלנו. הוא לא פנה אלינו, וככל הנראה הוא בכלל לא מודע למה שקורה אצלנו. אחרי הבחירות התקשרתי למיכאל פואה, שהוא חבר טוב שלי, ועדכנתי אותו בתוצאות. הוא היה מופתע, הוא לא ידע. האמת היא שגם לציבור היהודי פייגלין לא פונה במסר כללי, אלא לקבוצה מצומצמת שמסוגלת להבין אותו. אני חושב שרמת החשיפה שלו בציבור היהודי נמוכה מאוד, וחבל".

"איוב קרא נבחר בזכותנו לכנסת, כך ששיג ושיח עם המגזר הדרוזי קיים", עונה מיכאל פואה, מנכ"ל 'מנהיגות יהודית'. "הבעיה היא שרוב האנשים מהמגזר בליכוד הם פוליטיים ולא אידיאולוגיים. כך או כך בכל המגזרים ובכל המקומות לכל רוחב הארץ הייתה תמיכה במשה פייגלין". גם את הטענות על התעלמות מהמגזר הדרוזי הוא הודף: "פייגלין מעולם לא הדיר את רגליו מהמגזר. היו לנו חוגי בית במע'ר ובסג'ור. אם יש לנו מסר לעולם כולו, בודאי יש לנו מסר לאנשים שיושבים איתנו, ובודאי לעדה הדרוזית שחלקים נכבדים ממנה כרתו ברית דמים עם העם היהודי".

יש טענות שמצב הדרוזים בינם לבין עצמם חמור מכדי שיתעסקו בעניינים אחרים. "המצב לא משהו בגלל שאצלנו שולטות החמולות", אומר ביראני. "זו הסיבה האמיתית. מי נבחר אצלנו? מי שיש לו קשרים משפחתיים, ולא מי שיכול לבצע את תפקידו כראש מועצה באופן המיטבי. האם בגלל זה אנחנו לא חלק מגורל המדינה? האם אסור לאיוב, שיש לו שאיפות בפוליטיקה הארצית, לעסוק בעניינים שאינם בעיות הדרוזים? לדעתי זו זכותו המלאה. השותפות במדינה מחייבת התעסקות גם בדברים נוספים".

חוסיין חלבי מודאג יותר מחבריו לסניף. "דלית אל-כרמל ועוספיה הן לא מה שאתה רואה מהרחוב הראשי. אני מכיר את השכונות, את הריק ואת החלל שמאחורי כל העטיפה הנוצצת. התפקוד של המועצות פה הוא שערורייתי, החינוך על הפנים, הנוער משתולל ואין שום מסגרת ראויה לנוער בסיכון. כל הכלכלה בידיים של בודדים, ורוב מוחלט של המשפחות נותר ללא השכלה, עם משכורות של 4,500 שקל. ככה חיים? מגיעים לאנשהו? אם תיקח היום חייל מצטיין מגדוד חרב (גדוד החי"ר הדרוזי, שהצטיין בין היתר במלחמת לבנון השנייה. א"ו) ותדבר איתו עברית, תחשוב שאתה חי בשטחים. איך זה קורה? איך הזנחנו ככה את החינוך? איזה עתיד במדינה יהודית יש לנוער שלא יודע עברית? אגב, זו אחת הסיבות לכך שאת המאמרים הרציניים שלנו באתר אנחנו משתדלים לפרסם בעברית, כדי שהציבור יתרגל לשפה. פערי ההשכלה לעומת הציבור הערבי הם מדהימים. אנחנו בסוף הרשימה עם ההישגים הכי דלים. המדינה צריכה להיכנס לפה, להפסיק לתת את הכוח לחמולות ולאנשים מושחתים וחסרי כישרון ששורפים את כספי הציבור. משרד החינוך חייב לפעול נחרצות לשפר את החינוך הדרוזי, ובעיקר את ידע העברית ואת ההכנה לאוניברסיטה. מאוד מאכזב שממשלת נתניהו לא מבינה את זה. החברה שלנו מתפוררת. מה יצא מנוער כל כך דל בעוד 15 שנה?"