לפיד צריך לשאול גם את עצמו: "אפה הכסף?". מסתבר שגם לפיד הוא לא קוטל קנים בתחום הכספי. בעיתון פורבס הופיעה לפני כמה ימים כתבה שדירגה את הפוליטיקאים עתירי הממון בישראל. לפיד הופיע ברשימה זו ב
מקום מכובד ונטען שהונו מסתכם ב-22 מיליון שקלים. לפחות חלק מהכספים הללו צבר לפיד תוך ביצוע עבירות אתיות.
בשעתו, כאשר כיהנתי, כאמור, כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות
מועצת העיתונות, הוטלה עלי מטלה להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע
יאיר לפיד שכיכב במסעי פרסום של
בנק הפועלים וקופת החולים הכללית, במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי.
לפיד האב רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי עד שהייתה סכנה ממשית לבריאותה של אוזני הימנית הבתולה שהאזינה לו ברטט באפרכסת. "הבן שלך אינו פר קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את מכשיר הטלפון. לפיד הבן הוכיח לי מאז פעמים נוספות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום ועד היום הם מתגוררים בשני חדרים נפרדים.
מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד, של הסגידה הגורפת לאולמרט, קידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט הציניקן הבלתי נלאה הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו וערך בשעתו בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומן של חשיפת פרשות השחיתות האישיות נגדו.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו ב
ידיעות אחרונות. ללפיד לא היו מעולם בעיות מסוג אלה בידיעות אחרונות. טוריו התאימו בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, שהוא חבר ובן-ברית ותיק של אולמרט, לא התרגש מעולם מרמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה המושחת והמשחית, והעניק לו הגנה תקשורתית היקפית, התגייס למתוח ביקורת על מערכות אכיפת החוק והנחה לתקוף את יריביו הפוליטיים.
זמן מה אחרי המסיבה ערך לפיד ראיון חנפני ומתרפס עם אולמרט בערוץ השני בטלוויזיה, שהוגדר כראיון בלעדי, ולא התרגש מכך שכונה על-ידי עמיתיו המקנאים "כתב חצר" של ראש הממשלה. למרבה הבושה והחרפה, אולמרט היה זה שהתנה את הענקת הראיון בכך שדווקא לפיד יהיה המראיין. אני מתקשה לשלול את האופציה שאולמרט קיבל לידיו מראש את השאלות, אבל מוכן לבטל את האפשרות ששליחיו של אולמרט הביאו לאולפן שאלות שחוברו על-ידי אולמרט בעצמו אבל בלי כבודו.
אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בגין ההטעיה של ציבור הצופים שלא היה מודע למערכת יחסיו האישית עם אולמרט. כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת שנתן לפיד, שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה והוכיחה שפיו וליבו אינם שווים.
לפיד הוסיף חטא על פשע כאשר ראיין כעבור זמן במסגרת משדר שירות לאולמרט את ניצב (בדימוס)
יעקב בורובסקי, יועצו לשעבר של
מבקר המדינה למאבק בשחיתות, והציג לו שאלה מוזמנת. בורובסקי התבקש להשיב, בין השאר, אם אומנם הוא זוכה להגנת אומ"ץ בפרשת הניסיון להכפיש את שמו רק משום שאחיינו, אלי בר, הינו חבר התנועה. בורובסקי השיב בצדק שהאחיין הוא חבר לא פעיל, מעולם לא שוחח איתו בנושא זה ובאותה הזדמנות החמיא לפעילות הכללית של אומ"ץ לביעור השחיתות השלטונית.
לא הייתי נדרש לכך במסגרת זו, אלמלא העובדה שזמן קצר קודם לכן קיבלתי שאלה זהה מעורך הדין אלי זוהר, פרקליטו של ראש הממשלה, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אומ"ץ ללשכת עורכי הדין בגין ניגוד אינטרסים. עורך הדין זוהר שאל האם בר היה האיש שגייס כביכול את אומ"ץ למאבק נגד אולמרט והתעלם ממאבקי הממושך נגד חברו אולמרט עוד טרם הקמתה של אומ"ץ.
גם בעקבות ראיון עלוב ומגמתי זה הגישה אומ"ץ תלונה נגד לפיד, שבה האשימה אותו בביצוע עבירה אתית חמורה; אך גם הפעם הוכיחה המערכת האתית של הרשות אוזלת-מסך ובכך סללה הדרך למנות את לפיד לערוך ולהגיש את היומן השבועי של ערוץ 2. אגב, רק אחרי שבורובסקי פרש מתפקידו נבחר אחיינו בר על-ידי חברי האסיפה הכללית של אומ"ץ לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת של התנועה.
בתקופה שקדמה להליכתו לחיים הפוליטיים לא היסס לפיד בתפקידו כעורך יומן החדשות המרכזי של הערוץ השני ליזום כתבות מגמתיות נגד הממשלה, ובכך חטא פעם נוספת לאתיקה העיתונאית. לפיד הוסיף חטא על פשע בכך שהחל במקביל את הפעילות הפוליטית המוסווית שלו תוך ניצול מעמדו העיתונאי. בתגובה לכך שיגרה אומ"ץ פנייה למועצת הערוץ השני ולהנהלת מחלקת החדשות של
הרשות השנייה. גם הפעם התחמקה הרשות השנייה מלמצות את הדין עם לפיד והוא המשיך במסע הבחירות עד לפרישתו מהטלוויזיה.
גם בראיון הטלוויזיוני האחרון בערוץ 2 ניכר היה שחבריו לשעבר לצוות באולפן החדשות העניקו לו הנחות. גם מספר האזכורים של דברי לפיד במהדורות החדשות של הערוץ נראים מוגזמים.