|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מול מסך ענק נשאבתי לסרט הקולנוע המרהיב "אנה קרנינה" בכיכובם של קירה נייטלי וג'וד לאו. שווה צפייה ● "ריצ'ארד השני" בקאמרי - רב-עוצמה, מורכב ואיכותי ● וגם: ביקור בתערוכתו של המעצב הגרפי דויד טרטקובר, "ארזתי לבד"
|
|
השחקנית קירה נייטלי בפרימיירת "אנה קרנינה" בניו יורק [צילום: AP]
|
|
|
|
|
אחד הדברים הנפלאים שקורים לי באולם קולנוע חשוך, מול מסך ענק, הוא הצלילה אל עולם פנטסטי, המעביר תחושה של קיום ונוכחות עכשווית. ואין זה משנה אם זה עולם שאבד ולא ישוב עוד, או עולם עתידני, בלתי מציאותי. אני חווה את הדברים כאילו הם קורים לי אישית ועכשיו.
ואמנם כך קרה לי בסרט הקולנוע אנה קרנינה שעובד על-פי רומן של לב טולסטוי, שנכתב ב-1877. הרומן הקלאסי הנפלא שעובד לאינספור גרסאות קולנועיות, וגם למדיומים אמנותיים נוספים - כמו מוזיקה, אופרה ומחול. הוא נחשב לאחת מיצירות המופת של כל הזמנים.
המיוחד בסרטו של הבמאי האנגלי ג'ו רייט (יוצר הסדרה לטלוויזיה, "גאווה ודעה קדומה", וכן העיבוד לסרט "כפרה"), הוא שרוב העלילה של הסרט מתרחשת בתיאטרון מן המאה ה-19. צילומי הסרט נערכים על במת התיאטרון, וגם באכסדרה. שם מצולמים הנשפים המפוארים של אצולת האריס טורטייה הרוסית בימי תפארתו של הצאר, ניקולאי ה-2, טרום המהפכה הרוסית. נשפים אלה מאופיינים על-ידי תלבושות מרהיבות, ריקודים פומפוזיים ואוכל גורמה. זאת בתוספת המנורות, הרהיטים ושאר אביזרי יוקרה, שסנט פטרבורג התאפיינה בהם.
מעבר לעלילה, לעיצוב החללים, התלבושות והכוריאוגרפיה, הסרט מלא בצבעים, בתשוקה ובדמויות מעניינות העושות אותו ליצירת אמנות, הראויה לרומן הגדול הזה.
קירה נייטלי משחקת את אנה המתאהבת בגראף ורונסקי, קצין בחיל הפרשים. את ורונסקי משחק אהרון טיילור ג'ונסון. כמו-כן יש עוד זוג מנוגד באישיותו לזוג הנאהבים והם לוין וקיטי המתאחדים למשפחה וחיים חיי איכרים בכפר, הרחק מהפסאדות של החברה האריסטוקרטית והצבועה בעיר.
שם באמת מנסה הבמאי לתת לנו תמונות פסטורליות של חיי טבע, קציר, בריאות ופשטות, ואכן תמונות אלה מצולמות בטבע ולא על במת התיאטרון.
את התסריט כתב טום סטופארד, שהצליח להביא אל הדיאלוגים את משבר הזהות של החברה האריסטוקרטית, את אובססיית האהבה בין אנה לורונסקי, ואת קור רוחו וייאושו של בעלה הנבגד של אנה, השחקן האנגלי ג'וד לאו.
ואמנם תקצר היריעה להכיל בסרט אחד את כל השאלות הקיומיות בנפש האדם בתקופת המאה ה-19. שאלות הרלוונטיות גם היום. למרות זאת מצליח הסרט להעלות שאלות רציניות, אישיות ואוניברסליות, בעניין אהבה, זוגיות, אימהות, ניוון ערכים, בגידה וחיים על-פי מוסכמות.
הסרט הוא חגיגה צבעונית המעבירה את הצופה לעולם שאבד. התלבושות, הפרוות, הכובעים, הכלים הנהדרים, חפצי האמנות, הכרכרות, תחרויות הסוסים היפים, ובעיקר אימא רוסיה, מהדהדים באוזנינו גם לאחר סיומו של הסרט.
|
|
|
|
|
איתי טיראן ב"ריצ'ארד השלישי" [דניאל קמינסקי]
|
|
|
ויליאם שקספיר. תיאטרון הקאמרי. נוסח עברי: שמעון זנדבק
|
| ▪ ▪ ▪ |
תיאטרון הקאמרי הצליח להעמיד על הבמה מחזה רב-עוצמה, מורכב ואיכותי, המשתיק לשעתיים את מלל הרייטינג שפשה בנו על לא עוול בכפינו. טוב היה לראות באולם אנשים, שאוזניהם מכוונות להקשיב קשב רב לנעשה על הבמה. דיאלוגים וסצנות חזקות ביותר שנכתבו על-ידי אחד הדרמטורגים של כל הזמנים ויליאם שקספיר.
כמי שגרה בלונדון של שנות השבעים השם הזה ותיאטרון האולד ויק היו מעוררים בי צמרמורת, ואכן אני נוצרת את המראות והקולות של שחקני הבמה הגדולים של אז, לורנס אוליבייה וסיר ג'ון גילגוד.
ריצ'ארד השני הוא חלק מפרויקט תיאטרלי, שני ריצ'ארדים במכה, השני והשלישי. בשביל פרויקטים מסוג זה כדאי לראות תיאטרון. טוב לדעת שיש קבוצה של אמנים ויוצרים הרוצים ומסוגלים להתמודד עם יצירות מופת ברמה כזאת. וזאת בזכותו של השחקן איתי טיראן, שבשני המחזות משחק את המלך. ראיתי את טיראן גם בהמלט וכבר אז רציתי לקרוא לו קנת בראנה הישראלי. הוא שולט בבמה מרגע שהוא עולה עליה. יופיו הפיזי, השברירי מעט, עם רעמתו הזהובה, גלימתו הלבנה והטקסט השגור בפיו, עושים אותו לאחד מהשחקנים הבשלים והמוכשרים שקמו לנו בעת האחרונה.
כדאי לאזכר שאיתי שיחק כבר תפקיד זה אצל גרי בילו, שהיה מנהל בית-צבי ותיאטרון הספרייה. גרי היה זה שהציע לחבר בין שני המחזות לפרויקט אחד. אולם אצלו הועלה רק חלק אחד. הבמאי הוא ארתור קוגן, שהיטיב ללהק מספר שחקנים, כמו יוסי גרבר, דודו ניב, הלנה ירלובה ואחרים.
אציין כאן במיוחד את גיל פרנק, בתפקיד בולינגברוק שהופכת את ההצגה לשיח דרמטי בינו לבין המלך, שמוותר על הכתר ומסיים בצינוק. איתי טיראן מגלה רגישות מופלאה הנעה בין יוהרה וציניות של מלך בטוח בעצמו, לבין בגרות וכאב של מלך שאיבד הכל ולבסוף גם את חייו.
שני המחזות תורגמו על-ידי שני מתרגמים שונים. האחד אוזכר למעלה והשני הוא מאיר ויזילטיר. הם יכולים להישמע ולהיראות כל אחד בנפרד, אם כי לדעתי כדאי לצפות בשניהם.
|
|
"ארזתי לבד" זהו שמה של תערוכה חדשה מאת המעצב הגרפי דויד טרטקובר, חתן פרס ישראל לשנת 2001, המוצגת כעת בגלריה קונטמפוררי ביי גלוקונדה. הגלריה נמצאת במבנה תעשייתי בן למעלה מ-500 מ"ר, שהוסב לחלל אמנות עכשווי. בתערוכה מוצגות שלוש קבוצות של עבודות. האחת נקראת "מיטלטלין", ובה צילומים מטופלים בטכניקות שונות. דימוי טעון - מזוודה. גלגולה המודרני של תיבת פנדורה, שלעיתים עדיף לא לפתוח אותה, ולהתעמת עם מה שבתוכה. היא גם מייצגת תרבות נדודים והגירה. במזוודה של כל אחד מאיתנו טמונים שברי חלום, מציאות חיים אותנטית. פחדים, שקרים, סודות, אהבות ואף חלומות שעדיין לא קיבלו מיצוי בעתיד לבוא. בסדרה השנייה מוצגות עבודות של האמן שנקראות HERE I AM ובנוסף עבודת וידאו. במשך ארבעים שנה טרטקובר מתעד את הרצף התרבותי והכאוס של מדינת ישראל. זה בא לידי ביטוי בבולים, בכרזות, בעטיפות ספרים, בתקליטים, בקטלוגים ובתערוכות. בעיצוביו הגרפיים הוא משקף את "תוצרת הארץ" הזאת, שעבורו זאת הצהרה אידיאולוגית לא צינית. הוא חי בשכונת נווה צדק ואף הנציח בה בקיר קראמי צבעוני ויפהפה את התורמים שגרו בשכונה. הקהל שהגיע לפתיחת התערוכה היה קהל מגוון של יוצרים, מבחירי האוצרים והאמנים בארץ, ולא רק בתחום האמנות החזותית. עלי לציין שבשום תערוכה מוזיאלית חשובה לא נראה קהל כזה. מאידך-גיסא דימוי המזוודה הוא די שחוק ומוכר, למרות שטרטקובר מטפל בו בצורה מקצועית וסדורה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, מאיר פיצ'שחזדה עשה זאת ביתר פיוטיות ועוצמה רגשית. ואף על-פי כן, שווה לראות.
|
|
| תאריך:
|
13/01/2013
|
|
|
עודכן:
|
13/01/2013
|
|
לאה טרן
|
|
ארתור מילר, אחד משלושת גדולי המחזאים האמריקנים, הצליח בכל אחד ממחזותיו לגעת בנקודות הרגישות ביותר של הבעיות החברתיות באמריקה ובכלל. כך ב"ציד המכשפות" שכתב בעקבות המרדף החשוך של מקארתי אחר חשודים בקומוניזם, אותו העביר במחזהו לתקופת ציד המכשפות בסיילם מאות שנים אחורה, או ב"מותו של סוכן", כשהחיה את תקופת השפל הגדול בארה"ב, אותה חווה בעצמו כילד, ואילו כאן הוא נוגע בבעיית המהגרים הבלתי חוקיים, ויותר מזה - התשוקות האסורות המבעבעות במשפחות שבמצוקה כלכלית. כאז כן עתה.
|
|
|
|
|
זה שנים ש"אולפן שישי" בערוץ 2 מאכלס שמורת טבע של זן נכחד במפה הפוליטית שנוכחותו מוחלטת בתקשורת האלקטרונית (וגם בידיעות אחרונות וב הארץ). בשישי בערב הזדמנו לאולפן שני נציגים מרתקים לשבט הזה: האחד, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שחצה את הקווים והמיר את דתו ואמונתו לטובת כבוד מפוקפק בפורום סבן, והשני, מוותיקי השבט, אמנון אברמוביץ'.
|
|
|
|
|
אחד המרכיבים העיקריים בתחום עיצוב הפנים הוא התאמת הצבעים. אך לפני שבוחרים צבעים לעיצוב הבית או המשרד שלכם, חשוב להבין מהי המשמעות של כל צבע ומה זה בכלל אומר עליכם. ואולי, גם על החלל שלכם:
|
|
|
|
|
בדצמבר האחרון חגג האוליגרך היהודי-אוקראיני ויקטור פינצ'וק יום הולדת 52. נכון למרס 2012, לפי מגזין "פורבס", נאמד הונו האישי של פינצ'וק בכ-4.2 מיליארד דולר (מקום 255 בדירוג עשירי העולם). בשנת 2010 מנה אותו מגזין "טיים" ברשימת מאה האישים המשפיעים ביותר בעולם. בשנים 2006-1998 כיהן פינצ'וק במשך שתי קדנציות כחבר הפרלמנט האוקראיני.
|
|
|
|
|
בבית הספר לימדו אותנו ירון לונדון והגשש החיוור, שלא לסמוך על המזל. מצד שני, כל ילד יודע שכאשר עליו לבחור בין שתי אפשרויות, שאינו יכול לקבל את שתיהן, אחת הטכניקות לקבלת ההחלטה הגורלית היא "אן-דן-דינו". מצד שלישי, כאשר בצד הבחירה מונחים הפסד או רווח (אישי, כלכלי או פוליטי), נכנס לתמונה החוק האוסר הימורים. אבל מי שמתלבטים בין ביבי לבנט, בין יאיר לציפי, בין שלי לזהבה, בין הרב עובדיה יוסף לרב יעקב אריה אלתר, עשויים למצוא דרך לחלק את קולם בין ה"מוטבים" השונים. כדי לעשות זאת עליהם פשוט לסמוך, לא על "המזל", אלא על חוקי הסטטיסטיקה. תצפיות בפיסיקה ובזואולוגיה, מראות שלשיטה שתתואר בהמשך, ואשר מבוססת על סוג מסוים של הגרלה, יש יתרונות אבולוציוניים לא מבוטלים.
|
|
|
|
|
