|
|
משכננות שאננים. חזרה לימים עברו[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
הפעם הלכתי לשכונת משכנות שאננים בירושלים. השכונה נבנתה ע"י משה מונטיפיורי מחוץ לחומות ירושלים. יש בה את טחנת הרוח המפורסמת וסמטאות רבות. היא הייתה אחד ממפעלי הפיתוח הראשונים בעיר החדשה של ירושלים בתקופה העות'מאנית, והשכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. הקמתה סימלה את תחילת תקופת "היציאה מן החומות" בירושלים.
לפני 12 שנה הוקם בה בית קפה מונטיפיורי. זהו בית קפה ששוכן בתוך השכונה וממנו נשקפים החומות וצריחי המגדלים של חומות העיר העתיקה שסמוכה לשכונה ממול ושנראים באופק הרחוק. הנוף והבתים העתיקים מעניקים למקום תחושת חזרה בזמן ויש בה משהו עתיק וישן של ימים עברו.
בשל היתו בית קפה הרי שהתפריט חלבי ומורכב בעיקר מסוגי פסטות שונות ומדגים. למנה הראשונה לקחתי ניוקי לימוני המגיע עם רוטב עגבניות צלויות לימון כבוש וגבינה בולגרית (52 שקלים). תורה של המנה העיקרית הגיע וכדי לגוון הלכתי על אחת ממנות הדגים שבתפריט ולקחתי דג מושט שלם אשר מטוגן בשמן עמוק ומוגש עם צ'יפס ועליי בייבי מתובלים (101 שקלים). לסיום קינחתי בפאי תפוחים (שמגיע כחתיכה משולשת כפרוסת עוגה) ועם כדור גלידה וניל (38 שקלים).
התפריט מציע מנות שונות כולם בסגנון המטבח האיטלקי אשר יוצרות מבחר קולינרי. ישנם בתפריט סוגים שונים של סלטים, פסטות, ודגים שונים. יש במנות הראשונות שלו כאלו שמתאימות כמנות עיקריות על מגוון הסלטים הפסטות והפיצות שבו וכן ישנם במנות העיקריות סוגים שונים של דגים ופסטות וגם הקינוחים מעניינים. אני נהניתי מהטעם ומהמנות השונות.
"ההוביט"
"ההוביט" מספר על מסע לארץ אחרת שנחרבה עד היסוד ועתה מנסים להגיע אליה אחרי מאות שנים. וכמו תמיד באגדות יש תכונות על טבעיות לגיבורי העלילה שכאן מתגלים כמפה וכממלכות שונות בדרך אל היעד הנמצא הרחק מעבר להרים.
החלק הראשון מתוך השלושה מגיע אל סיומו הברור כשהגיבורים צופים אל העיר. לכן ניתן לתהות מדוע יש צורך ב-2 סרטים נוספים ואולי כמו החלק הזה הם יתמשכו יותר מדי בדיאלוגים ופחות בעלילה מתפתחת. עם זאת, אין ספק שהעריכה טובה וגם הדמויות. המקומות שמפיקי הסרט יצרו מעניקים תחושה של ארץ קסומה מהאגדות.
ניתן רק לחכות לחלק הבא בו יהיו בוודאי הדרקון האש והארמון מצד אחד, ההוביטים ואוביהם מהצד השני והעיר הנשכחת והחרבה שכולם נאבקים במטרה לשוב ולבנות אותה שוב. ואולי המטרה בסופו של דבר היא באמת הדיאלוגים שחשובים יותר מהעלילה הבנאלית של המסע והם אלו שיוצרים את העולם הדמיוני מהאגדות שבנה לנו טולקין.
