|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המשורר אשר רייך בספרו "חומר נפש" כותב בכאב על מכת היעדרות בנו יחידו ועל הגעגוע אליו ● הסרט "שומרי הסף" של דרור מורה הוא סרט חובה לכל אזרח ישראלי ● ערב שירה מפתיע בעברית וביוונית בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה
|
|
"חיים ללא טעם ומשמעות". שירי דם ב"חומר נפש" [צילום אילוסטרציה: AP]
|
|
|
|
|
ספר שיריו השישה-עשר של המשורר אשר רייך נקרא "חומר נפש" (הוצאת קשב לשירה, 105 עמ'), על דרך האסוציאציה של חומר נפץ. הנפש היא גם המפץ הגדול ממנו צומחים שירים. לא תמיד עליזים וחייכנים, לפעמים הם שירי דם. נפש דואבת ושותתת דם, בעיקר כשהחומרים הנפשיים נוגעים בקרובי משפחה, ריאליים או לפעמים גם מדומים. ואמנם הספר מוקדש לבנו יחידו צחי, על מכת היעדרותו ועל הגעגוע אליו בלילות כבימים. אשר רייך הוא משורר מרכזי בשירה העברית. הוא גדל בסביבה חרדית, שבה התחנך, עזב אותה, התגייס לצה"ל ולמד עם שחרורו פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית. בספרו "חומר נפש" אנו מוצאים תמונות רבות מאלבום משפחתו הרחוקה, אבא, אימא, דודים וקרובים אחרים (כמו זאת המודפסת על העטיפה, דודה הדורה, הונגרייה, לבושה היטב, ולידה אשר הקטן מטופח והדור, כשעניבת פרפר שחורה עדויה על צווארו): - כאן בתמונה עודני ילד
הניצב על כסא
לצד דודתי. חבל
גן ביתה לא נראה מהחלון.
[עמ' 19] - אמי ברחוב עם מקל ההליכה שלה,
מביטה נוגות הצידה לא לראות
את חולצתי האדומה הבוהקת מדם.
[עמ' 13] - בני דודים לי לרוב
כולם בעבורי אלמונים
שתמונותיהם באלבום משפחתנו
אינן אומרות לי חצי דבר.
[עמ' 17] - אבי שמת בילדותי המוקדמת
זכור לי הודות לאלבום המשפחתי
שאמי טיפחה להלל.
[עמ' 20] ובשיר היעדריות הוא כואב את מות בנו יחידו בקינה המזכירה את קינת דוד על מות אבשלום בנו: - בני, בני יחידי אתה
היעדרותם של חיי בעת הזאת.
חיים שאין עמם שינה, חיים ללא טעם ומשמעות.
אני פוסע ברחובות כשלצידי צללים
הולכים עם נדודי שנתי...
מפטפטים את עירום עצמם דרך שפתי
ההומות דממה.
[עמ' 25] אשר רייך שר הרבה על עברו, אך גם ההווה והעתיד משתקפים בשירי הספר. בהווה יש שירי אהבה לאשתו אלישבע, שירי האהבה האלה הם מזור לכותב ולקורא: - ריח בשרך אהוב עלי
יותר מריחות פרחים ובשמים.
[שם, עמ' 63] ויחד עם זאת המשורר מבין את המציאות הקשה של חייו. בדידות, לילות ללא שינה, עייפות קיומית, מחשבות על הזיקנה ופחד מהמוות: - אני כותב כדי לא למות
אבל המוות המוות מאיים עלינו עוד מרחם אמנו.
[שם, עמ' 103] |
|
|
דרור מורה [צילום: AP]
|
|
|
"שומרי הסף" הוא סרט ישראלי מרתק, שכל אזרח ישראלי חייב לראותו. הוא מספר את סיפורה של מדינת ישראל מנקודת מבט ביטחונית, של שישה אנשי שב"כ שחיו את השירות בכל רמ"ח איבריהם, באירועים מסעירים ונפיצים, החל ממלחמת ששת הימים ועד היום. הם הדוברים העיקריים בסרט העשוי בהידוק רעיוני וחזותי, על-ידי דרור מורה, שהשתמש בצילומי ארכיונים וערך אותם על-פי קטגוריית סרט דוקומנטרי, העוסק בשאלות של דמוקרטיה, ערכי צדק ומוסר אוניברסאליים, ערכים הומניסטיים, למרות המציאות הביטחונית המסובכת והמורכבת של מדינת ישראל. ראשי השב"כ בוחנים את עצמם בעניין המוסרי, הלגיטימי, בקשר לקבלת החלטותיהם, ובקשר לביצוען מפי ראשי המדיניות של משלחיהם. רוב ראשי המדינה לאורך הזמנים לא ראו את האחר, את מצוקות העם הפלשתיני, ובכך בעצם החמיצו את עשיית השלום עם הפרטנר-האויב (להוציא כמובן את יצחק רבין, שנרצח). המרואיינים בסרט מספרים על הסלמה קשה לאחר מלחמת ששת הימים, על כניסה לבתים באמצע הלילה, על חדרי חקירות ועינויים, על עצירות של מאות אלפי חשודים, ועל גיוס אנשי הצד השני, האמורים לשתף פעולה עם הממסד הישראלי ולהסגיר לידיו את גורמי הטרור, בני עמם ומשפחתם. הסרט הדוקומנטרי הזה זכה בפרס מטעם איגוד המבקרים הלאומי בארצות הברית, והוא אף מועמד לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לאוסקר 2013.
|
|
|
ירון אנוש [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
יוון והבלקן בזמר העברי
|
| ▪ ▪ ▪ |
ביום חורף קר נקלעתי להיכל אמנויות הבמה בהרצליה ופשוט הופתעתי למצוא אנשים שגדשו את האכסדרה ואת האולם, ובאו לערב שירה ממלא את הנשמה, בעברית וביוונית. לא שיערתי בנפשי כי יותר משש מאות שירים ומנגינות עשו עלייה לישראל מיוון שכנתנו היפה, המתארים נופים, בני-אדם על קשת הרגשות שבהם, מסורת ותרבות, משירי חג'ידאקיס, תיאודורקיס, יורגוס דאלרס, ננה מושקורי, אריס סאן ואחרים, והוסבו לעברית על-ידי החשובים שבמלחיני הזמר העברי, נעמי שמר, נחום היימן, יהודה פוליקר ואחרים.
הנחה את הערב ירון אנוש, שהקפיד לבחור את השירים, ביניהם: שיר השיירה, איריסים, הכל בגלל האהבה, שכשנבוא, פני מלאך, תודה ואחרים. אנוש היטיב לקשר בסיפורים פיקנטיים בין השר, ואף הכניס נימות אישיות מהתנסויותיו והיכרותו אישים אחדים וחוויות, בהיותו גר באי יווני מקסים בשם קורפו.
אכן חוויה רגשית שעושה מצב רוח טוב, שמובאת לנו על-ידי קשרי תרבות ורעות, בתרבות הפנאי שלנו, שומרת על איכות וגיוון, הן בסופי שבוע של תרבויות, בסדרות של מופעים מוסיקליים, קונצרטים והרצאות, בעזרת טובי המרצים בארץ, והן בהפקות מקור מוסיקליות מבית היוצר של קשרי תרבות. כדאי להתעדכן בעלון התוכניות שלהם לשנת 2013.
|
|
| תאריך:
|
10/02/2013
|
|
|
עודכן:
|
10/02/2013
|
|
לאה טרן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משה שפריר
|
12/02/13 02:57
|
|
|
|
2
|
|
דליה מ.
|
12/02/13 21:16
|
|
אחת מהבעיות הקשות שיש להורים, היא לזהות בעיות שמיעה אצל ילדים קטנים ופעוטות. לא מן הנמנע שבעיות שמיעה לא יתגלו אצל ילדים עד לגיל שנתיים, וזאת בשל הזמן שלוקח לילד לפתח יכולות דיבור ותקשורת עם ההורים. בגיל צעיר התקשורת עם התינוק היא פנים אל פנים וגם ילד לא שומע יסתמך על רמזים ויזואליים ויוכל לתקשר.
|
|
|
|
|
"המרכז הספיריטואלי" הוא קומונה רוחנית ישראלית חדשה, המונה כ-30 אלף חברים מרחבי הארץ. המרכז הציב לעצמו מספר יעדים: הגברת המודעות העצמית של חבריו, גילוי רזי המימד הרוחני, החסר כל כך בחייו של כל אחד מהם; טיפול בבעיותיהם הגופניות והנפשיות, על-פי השיטה ההוליסטית; וסיוע לכולם להבין את עצמם טוב יותר, לקראת ההתמודדות הבלתי-נמנעת עם ה"ניו אייג'" של שנות האלפיים.
|
|
|
|
|
"האספן" בתיאטרון הספרייה ברמת גן הוא מחזה מרשים, דיאלוג מהפנט בין שניים שהם הפכים גמורים, תוכן מעורר מתח ואימה, אך עם תובנות וחוויה תיאטרלית ייחודית.
|
|
|
|
|
בן ציון יהושע הוא מספר ירושלמי מובהק, ואת הקריירה הספרותית פתח בקובץ סיפורים, שטבע את חותמו על שאר הספרים שבדרך: הקובץ "עיר באופק", סיפורים ירושלמים קסומים ומרגשים.
|
|
|
|
|
פעמיים סיכם בן עמי פיינגולד את מטרת ספרו החדש, "השואה בדרמה העברית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2012), המהווה מהדורה מורחבת ומעודכנת של המהדורה הקודמת של הספר משנת 1989. ב"פתח הספר" הסתפק בניסוח הקצר שהופיע במהדורתו הראשונה: "מטרת הספר היא לסקור ולנתח את המחזות השונים על נושא השואה בדרמה ובתיאטרון הישראלי העברי", אך באחד מפרקיו האחרונים והחדשים של הספר הרחיב את הגדרת המטרה באופן נאמן יותר לדרכו רבת השנים כמבקר תיאטרון וכמרצה לדרמה העברית: "מטרתנו בחיבור זה אינה להעריך ולנתח את המחזות השונים רק מבחינת חשיבותם ואיכותם כדרמה וכשפת-תיאטרון אפקטיבית, קריטריון שהוא חשוב ומשמעותי לגופו. המטרה (היא גם) להצביע על מגמות וציוני דרך בכל הנוגע להמחזת נושא השואה בדרמה הישראלית בקונטקסט רחב, היסטורי ואידיאולוגי" (ע' 190). ואכן, ברוח ההרחבה נוספה כותרת משנה למהדורה המורחבת של הספר המפרטת את תוכנו הנוכחי: "סוגיות, צורות, מגמות (1946 - 2010)".
|
|
|
|
|
