סער, ספר בכמה משפטים על עצמך. אני מבינה שזהו ספר שיריך השלישי ספר על עצמך ועל מקומה של השירה בעולמך.
אני בן 32 וכותב שירה מזה שני עשורים, ראשית כילד זר בחו"ל, אחר-כך כנער מוזר ומאוהב, וכיום כעוד מישהו. נדמה ששירה ואהבה נשזרו לרקום איזה חוט שדרה בחיי, לאורכו חוליות של שיר זה או אישה זו קוצבות תקופות.
את מקומה של השירה בעולמי אני לא מנסה להגדיר כעת. אני משתדל שלא להטיל עליה תפקיד או תכלית חיצוניים לה, אלא פשוט לשרת אותה מתוך מה שטבעי לי ומתוך האמונה הנדרשת.
חלקי שבע הוא ספרי השלישי. קדמו לו פשעים נגד הנואשות (2009), מחברת של שירי אהבה בעיקר, ומצבה עברית (2011), טבע דומם מילולי המורכב ממה שהרמתי מהתנ"ך ומיצירות מופת אחרות.
הספר בנוי בצורה מקורית ויש בו חוזה בראשית הספר ובסיומו מעטפה מבוילת שאתה מגיש לקורא, האם לא הגזמת בבקשך התייחסות לספרך. אתה ״ מאלץ ״ את הקורא להתייחס ואף להתייחס בכתב לספר. הכנת לו גם טבלה שימלא אותה ויקדיש מזמנו כדי להגיב בהתאם לטבלה שהכנת עבורו. האם אין זה מלמד על ייאוש? על מעמדו של המשורר בימינו שנאלץ ל״ לכפות את עצמו״ על הקורא? ואולי מדוע אתה כל כך מעוניין בתגובות לכתיבתך, מדוע לא תניח את הספרים היכן שהוא והם ימצאו את מקומם בעולם?
הפניות האישיות לקורא/ת אין כוונתן לכפות התייחסות לספר. הן מבקשות לומר כי כל קורא/ת הרוצה בכך יכול/ה ליצור קשר עם שירים אלה, שאינו נופל מקשרי שלי עמם. זוהי פנייה שמחה, הבעת אמון בי, בך, בשירה ובכלל - אמון שאני מוצא אותו לנחוץ כדי בכלל לקרב עט לדף.
ברור שלפעמים, למראה התהום שבין כוונותיו של משורר ומנהגיו של עולם, קורה ומאפיל ייאוש. אולם חווייתי היא שדי בברק העיניים ובזיק העניין של קורא/ת בודד/ה כדי להפיגו בן-רגע. לדעתי, השירה והאנושיות שלנו הן שתי עובדות די קבועות ומוגמרות. אם עולה בקרב משוררים ובקרב קהל הקוראים (אם ישנן שתי קבוצות נבדלות כאלה) תחושת אכזבה אל מול 'מצב השירה', לדעתי הסיבה לכך נובעת מהקשר שבין יוצר וקהל. שוב - הרי האנשים אותם אנשים, והשירה אותה שירה. לפיכך כל מה שיכול לאתגר את האופן בו אנו מתקשרים שירה, הרי זה לטובה. משוררים רבים עושים זאת טוב ממני, אך גם אני השתדלתי לאתגר ולרענן כמה שיכולתי.
על כריכת הספר מצוירת הספרה 7 וחשבתי שהספר נקרא 7. הוא מכיל 7 פרקים על כן ביקשתי מסער שיספר מדוע בחר במסע השביעיות הזה? שבעה ימי בריאה או שבעה מדורי גיהנום שהמשורר מעוניין להעביר את הקורא?
שם הספר, חלקי שבע, עלה מתוך ספק שינה ספק חלום. אחד חלקי שבע הוא מספר ציקלי בבסיס עשרוני, מה שאומר שהוא מצוין כרצף אינסופי של ספרות החוזרות על עצמן. קשה להבין מה מעניין בזה, אך נושאים רבים ומשונים מעסיקים אותי וקורה שמיושמת עליהם שירה. כך בספר זה נכנסו כמה עניינים מתמטיים כמו הפער שבין 0 ל-1, נושאים אסטרו-פיסיקליים כמו תורת המיתרים, בריאה, כלים שבורים ושוב אהבה. כמו בתחום השירים, גם ברמת הספר הצורה מתקבלת במקביל לתוכן, וכך הספר התבקש להיכתב בשבעה שערים, העושים מעט סדר בבלגן של התהיות שהטרדות המשתוללות בי.
למרות זאת, אני מעדיף את ההסבר שבעת מדורי הגיהנום שהצעת, וברשותך אשתמש בו בעתיד.
בין הקטעים שפרסמת בספר אין אחידות ולמעשה איני מוצאת הגדרה מדויקת מהו הספר הזה. האם הוא חוזה, האם הוא ספר שירים? האם הוא שילוב של כל מה שכתבת לאחרונה כי יש בו גם קטעי פרוזה?
יותר קל לי להתייחס לחלקי שבע כאל ספר שירה מאשר כאל ספר שירים, משום שאנו נוטים לייחס מבנה מסוים לשיר. אני אישית נמשך לצורות כתיבה מגוונות כמו חוזים ונהלים, וכמתרגם משפטי מתעסק במבנים אלה ביומיום. התייחסות לצורה בה ניצוק התוכן מעצימה את היצירה כולה, וממילא מוטב שלא יהיה דבר מובן מאליו בשירה. מוטב להטיל ספק מתמיד בקריאתנו בה בכלל, וצורות בלתי-שגרתיות משחיזות ספק כזה, כך שיוכל, למשל, לחתוך אחד מדפי הספר, אותו נוכל לקפל לציפור אוריגאמי. אולי זו תזמר שיר יפה יותר.
כך, למשל: שיר שעוסק בזרימה - בטבע שלנו הזורם מטה-מטה ובשאיפה לרוות מים עליונים - מופיע כתרשים זרימה; פרק העוסק בהתאהבות אובססיבית ובתשוקה שהפעילה אותי בכל הכיוונים ללא הפסקה ומבלי לדעת ימיני משמאלי - כתוב בפרוזה רצופה, עם פסיקים בלבד וללא נקודות, ועוצר רק בהצטלל דבר שיר; הנחות יסוד בקשר שלנו עם השירה מנוסחות כחוזה, בשפה משפטית היעילה בהסדרת הסכמות שכאלה.
בספר שירי אהבה, צטט לי את אחד משירי האהבה,
רוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת
תַּחַת מִרְפַּסְתֵּךְ בַּלַּיְלָה.
עָשָׁן הַסִּיגַרְיָה שֶׁלָּךְ נֹתֵן בָּהֵן
סִימָנִים קְטַנִּים
שֶׁעַד הַבֹּקֶר נִבְחָשִׁים לְטוֹרְנָדוֹ.
כך נפתח אחד משירי האהבה בספר, שנכתב למראה אקסית במרפסת בפלורנטין בלילה במפגיע. השיר נכתב בבוקר עייף ועצבני שלאחר הלילה הטרוף, ברצף אחד מהיר, בניגוד לרוב שירי האיטיים יותר. הוא הגיע אלי בבית-קפה, ונדחס בין כמה כוסות פלסטיק. כך שיגרתי אותו לאותה מרפסת טורדנית. אז כאן מדובר בשיר שאני מעריך בעיקר בזכות הכניסה הבומבסטית שדפק. זהו עוד רגע פואטי מפואר בו אני מנסה לומר "אני אוהב אותך", מתבלבל ומאבד את עצמי. לפחות השארתי אחרי שובל מילים המסמן את הדרך חזרה.
מבינה שיש כמה השקות במרכז הארץ לספר, בתל אביב ובירושלים ואילו אתה גר במצפה רמון מאחלת לך בהצלחה, ומה תרצה שיקרה בספר בעקבות ההשקעה הרבה והאדריכלות שהשקעת בו?
אכן ארגנתי כמה השקות לחלקי שבע, לעומת שתי החוברות הקודמות שנכנסו לעולם די בדיסקרטיות, כי לדעתי הספר ראוי לחשיפה.
בתיכון הייתי נובר במדף השירה השכוח בספריה. כמה ספרים של אבידן נחו שם, ואני זוכר כמה התרגשתי כשגיליתי מה בכוחה של שירה לעשות. גם חלקי שבע יכול להיות משהו בשביל מישהו. אני מדמיין את עצמי של אז קורא בו, ומשמח אותי כמה זה היה משמח אותי. כך אני רוצה שמישהו ימצא אותו, ובשביל זה אני גם מוכן לנסוע להשקה, אפילו צפונה מב"ש.
חסרה לי השאלה השביעית, זו השאלה שאין עליה תשובה. זו השאלה שלא שאלתי ואוליי זו השאלה שהיוצר שואל את עצמו ונמצא בחיפוש הדרך האמנותי.
