הזיכרונות של חולי האלצהיימר

ללא קשר למחלת האלצהיימר, הגיל המבוגר של 80 ומעלה, מתאפיין בחשיבה על סיכום החיים ועל המוות. לא לחינם רווחת הסברה שדווקא המבוגרים יותר, הם אלה שמתרפקים הכי הרבה על זיכרונות העבר. בגילאים אלה, כל אחד בוחן את הישגיו בחיים, מצבו המשפחתי, איכות חייו ומעשה ידיו.

עבור אותם אנשים שחוו את השואה ואת הטראומה של מלחמת השחרור, מדובר היה בנקודות שפל שלאחריהן הייתה ציפייה לעולם אידיאלי בעתיד, לצמיחה ועלייה שאכן לא איחרה לבוא עם הקמת המדינה והשארת הזוועות מאחור.

עם זאת, ציפייתם לאידיליה ממשיכה וכשהם רואים כיום כי הם עצמם או קשישים אחרים, נמצאים במצב קשה מבחינה כלכלית, חווים תופעות של חוסר כבוד, ניצול ואפילו אלימות, הם נזכרים לעיתים בתקופה הקשה שחוו בעבר.

בקרב חלק מן הקשישים, הגמישות המחשבתית ויכולת ההבנה עלולות לרדת. מעבר לכך, הסינדרום הפוסט-טראומטי שחווים אותם אנשים ורודף אותם כל החיים חוזר ביתר שאת, בעקבות הדעיכה הטבעית של מנגנוני ההגנה.

מנגנון ההדחקה נפגע בעקבות הזדקנות המוח וכמות התאים הפוחתת ובדרך-כלל נמצאים אנשים אלה בשלב מוקדם של מחלות דוגמת אלצהיימר ודמנציות אחרות. תהליכים במוח הקשורים במחלות אלה מתחילים עוד לפני שניתן לראות סימפטום של אובדן זיכרון.

בשלבים שלפני המחלה, מתחילים להופיע סימפטומים של חרדה ודיכאון בעקבות הזדקנות המוח. אצל אותו דור אשר חווה טראומה בשואה ו/או במלחמת השחרור, זה מתבטא בהתגברות של מצבי חרדה ובחזרה של הטראומה.

גורם נוסף התורם לתחושה, היא העובדה כי רבים מחבריהם הולכים לעולמם והאובדן הזה מעורר אף הוא חזרה לזיכרונות על בני-משפחתם שהובלה כצאן לטבח או על חבריהם לפלוגה שנפלו בקרבות העצמאות.

בקרב חולי אלצהיימר ודמנציות אחרות, מתרחש תהליך של פגיעה בחלק של המוח האחראי על זיכרון לטווח קצר (ימים) ובהמשך מתקדם התהליך לפגיעה בזיכרון לטווח בינוני (שנים). עם זאת, הזיכרון לטווח ארוך אינו נפגע היות שהוא לא נמצא באזור ספציפי במוח, אלא מפוזר בכולו. אותו זיכרון לטווח ארוך, נפגע רק בשלב הסופני של המחלה כשכל המוח פגוע.

הישרדות הזיכרון לטווח ארוך, גורמת לחולים "לחזור לעבר", לדוגמא, הם אינם זוכרים את ביתם הנוכחי, אבל הם כן זוכרים את בית הילדות וחרדים כשאינם מוצאים אותו, הם מסתכלים על ילדם וחושבים שהוא ההורה שלהם, היות שהם זוכרים את הוריהם בגיל הזה וכן הלאה.

בקרב אותם חולים, ניתן לחזות בתופעות דוגמת אישה שבכל לילה ארזה את מיטלטליה וירדה לרחוב על-מנת להמתין לנאצים שיגיעו לקחתה. גבר ששירת במשמר האזרחי ולאחר שהתגלתה אצלו דמנציה ורצו לקחת את נשקו שהיה מתחת לכרית בדרך קבע, הוא נתקף חרדה מפני שחשש שלא יוכל להתגונן מפני הצבאות הערביים שיתקפו באישון לילה. דוגמה מוחשית לחוויה המחודשת של הטראומה בקרב החולים, מתרחשת בגרמניה, שם ניצולי השואה החולים באלצהיימר הם בדרך-כלל דוברי רוסית או שפות סלביות אחרות כשפת אם, ורק משמע השפה הגרמנית, מעורר אצלם חרדה וחזרה לתקופת השואה. לכן, התאימו אנשי צוות הדוברים את שפת האם שלהם.

לסיכום, האתגר הטיפולי העומד כיום מול המטפלים (המשפחות ובעלי המקצוע) בחולי אלצהיימר, איננו פשוט כלל. הזיכרונות הטראומטיים שחוו מרבית המטופלים במהלך חייהם, מוסיפים נדבך של תסמונת פוסט-טראומטית לליקויים הקוגנטיביים וההתנהגותיים המאפיינים את המחלות הללו. עם זאת, מאז קום המדינה, מלחמות ישראל נחוו פחות כאירוע טראומטי ברמה הלאומית ומספר הסובלים מפוסט טראומה ירד באופן משמעותי, כך שבעתיד האתגר צפוי להצטמצם.