הצגת "מונולוגים מהקישקע" מעלה זכרונות עסיסיים מעוררי תיאבון, מימים בהם כולנו היינו עוד ילדים, בבית אבא-אמא, כשאמא הייתה אלופה בבישול אתני מהמקור שלה. כשהכוונה כאן לבישול האשכנזי פרופר. הגעפילטע פיש, הצ'ולנט והקישקע היו נושאי חלומם של רוב היהודים בגלות מזרח אירופה, רובם גרו בפולניה, ומתוך הדלות והעוני בו חיו רובם, נוצרו שירים וסיפורים שהאוכל עמד במרכזם. כך לא יישכח תאור סעודות העניים שערכו שועי הקהילה בעת החתונות, וכל עניי הכפר היו מוזמנים אליהם, וקיבלו ביטוי בתיאורי הסופר זלמן שניאור בספריו, שהיו חיים יותר מסרט, כה צבעוניים וחודרים לנשמת נשואי הסיפורים.
יוני אילת, השחקן והבימאי, קיבל ליום הולדתו לפני שנה וחצי, ספר בישול בשם "שמאלץ". לי זכור השמאלץ שאמא הייתה מכינה מהרבה בצל מטוגן עם שפע שומן עוף או אווז, כשגלדי הבצל היו הופכים ל"גריוון". את זה היינו מורחים על פרוסת חלה, ומרגישים ברקיע השביעי. נו, מכאן מובנת בעיית הכולסטרול של מי שהירבה להינות מהמאכל הזה. יוני קיבל מהספר את הטריגר, רכש עוד ספרי בישול מזרח אירופאי, איחד את תרבות האוכל האשכנזי עם השירים והתרבות שנוצרה סביב מה שהיה הדבר הכי מנחם את החלכאים והנדכאים אז, ויצר הצגה נפלאה, המדוברת בעברית, ומושרת ביידיש, עם תרגום רץ בעברית. הצופים יוצאים מה-זה עם מצב רוח עילאי שאין לתארו.
הטקסט העסיסי, שמבין שורותיו בסאב-טקסט מבצבץ עולם המושגים הרוחני האידישאי של אז, הבימוי הנפלא של יוני, משחקם ויכולת השירה המרנינים של כל צוות שמונת השחקנים הצעירים, התפאורה הריאליסטית של זאב לוי, עיצוב התאורה המושלם שאין דומה לו של מישה צ'רניאבסקי, שראוי שילמדו ממנו כל הצעירים כיום, המוזיקה הנהדרת שביצעו על הבמה מישה בלכרוביץ הוותיק והנפלא על הפסנתר, הקלרניטן-הכלייזמר מעורר הרגש ליאור רונן, אסף רוט שעל כלי ההקשה ואלון עזיזי שעל הקונטרבס - העניקו לשמונה שתודרכו בתנועה בידי מיטל דמארי, עם ההשראה של יוני שהביא עמו את הרקע שקיבל בזמנו ב"בית צבי"- את היכולת ליצור הצגה מקסימה, מבדרת ומקרבת את הצעירים אל העבר והרקע שלא ידעו או שהוריהם העדיפו לשכוח.
מבין השחקנים המצוינים בולט במיוחד הבימאי ומעבד ההצגה יוני אילת, ביכולת התנועה הפנטסטית שלו, עד כי פשוט אי-אפשר להסיר ממנו את העיניים. ומה הפלא? גבוה, יפה ותמיר וחטוב, ומשחק ומתנועע להפליא. כך, כבת זוגו בריקודים, מפליאה גם יעל יקל הבלונדית היפה והגבוהה, ובעלת יכולת השירה האופראית ממש, שגם היא מתנועעת בצורה מקסימה. הזמר הנפלא מבין כולם, אף שכולם כאחד חוננו בקול טוב, הוא יונתן רוזן, שחקן דרמטי אך זמר עוד יותר מחונן. אחד שראוי לראותו במופעי היחיד שלו בגלל עושר קולו הנהדר. הסצינה בה הוא משחק כלב בבית יהודי, שמשתגע אחרי "רגל קרושה" או כפי שהורי קראו לזה "גאלר", הקטע הזה מהווה את שיאו הדרמטי של המחזה.
מירי רגנדורפר, שכבר השתתפה בהצגות רבות ביידישפיל בהן בלטה ביכולותיה, וכך גם רונית אשרי המקסימה בשכנוע כל צופה; עינת סגל כהן - קומיקאית מעולה ומחוננת, בעלת ניסיון בהצגות מעולות בבית לסין ות' אורנה פורת, בטרם הצטרפה לקבוצת הצעירים ביידישפיל ונטלה חלק בהצלחות השנים האחרונות שלו; יובל רפופורט בעל הנוכחות הבימתית, וניב שפיר בכמה סולואים טובים - כולם מנותבים כהלכה ע"י יוני אילת, הוגים כהלכה את שתי השפות, שממש תענוג לחזות בהם.
מנהל חדש ליידישפיל, דם חדש ללהקת התיאטרון, ותקווה שהיידיש תחזור ותכבוש את מקומה בצמרת התרבות היהודית שהנאצים והפוגרומים כמעט כילוה. כאן בארץ ישראל, מתחדשת התרבות של כל תפוצות עמנו המתלכד. והגיוון רק מעשיר ומלכד אותנו עוד יותר. ולכו לראות את תערוכת יהדות בוכארה שבמוזיאון בית התפוצות ברמת אביב.
