מן השבטיות אל המלוכה <br>

ב-1993 ספגה התיאוריה השוללת מכה קשה עם מציאתה של כתובת ארמית בתל דן המזכירה במפורש את "בית דוד". הכתובת בכתב פיניקי מלפני 2900 שנה לערך מזכירה את מלך ישראל באותה תקופה יהורם בן אחאב מלך ישראל וגם את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה לבית דוד. שני המלכים הללו, ומלוכתם באותה עת, מתועדים היטב בספר מלכים ובדברי הימים. בעוד שבממלכת ישראל מלכו שמונה שושלות קצרות חיים, הרי שממלכת יהודה נהנתה מרצף של שושלת אחת, היא בית דוד.

הקשיים במציאת סימוכין ארכיאולוגיים נוספים לממלכת בית דוד נעוצים בעובדה ששתי הערים המיוחסות למלכות בית דוד - חברון וירושלים - הן ערים בנויות שקשה לחפור בהן ולגלות את צפונותיהן. לכן חשוב הממצא של שעריים - עיר מקראית בנחלת יהודה, המדגימה את המעבר החד לישוב עירוני מבוצר המחייב תכנון מדויק ויכולות טכניות ממלכתיות.

בארכיאולוגיה הקלסית מתואר מעבר חד זה כתקופת הברזל 2. תקופת הברזל 1 מתאפיינת בריכוז הברזל בערי החוף של התרבות הפלישתית, בערים בצורות התוחמות מספר מאות דונמים, ומיעוט ברזל בהר, ששם הבנייה היא פרזית חסרת ביצורים בגודל של דונמים בודדים. תקופת הברזל 2 מתאפיינת בבנייה מונומנטלית מבוצרת על גב ההר התוחמת עשרות דונמים המדגימה שימוש נרחב בכלי חציבה וסיתות מברזל.

חרבת קיאפה היא ממצא המוכר לפחות מזה 100 שנה, שלא נחפר על-ידי הארכיאולוגים הקלסיים בעיקר כיוון שאינו תל. תל הוא גבעה מעשי ידי אדם שעליו ממוקמים ישובים שנבנו אחד על חורבותיו של השני. החפירה בהם היא נבירה לתוך ההיסטוריה על-פי שכבות, שכל שכבה מתוארכת על-פי החרסים האופיניים לתקופות מוכרות, ועל-פי תיארוך פחמן 14 - אם נמצא חומר ביולוגי מתאים. כלי עץ יכול להיות עתיק הרבה יותר מן השכבה שבה נמצא. לעומת זאת מאכל אדם, כגון חרצני זיתים, נכונים לאותה שנה שבה צמחו והבשילו הזיתים. חורבת קיאפה מצויה בפתחו של עמק האלה, בקרוב לתל שכה ותל עזקה, 12 ק"מ מזרחית לתל-צפית - היא גת הפלישתית. העיר לא התפתחה לכדי תל כיוון שנהרסה באלימות מספר עשרות שנים אחרי שנבנתה. לפיכך היא משמרת תקופה מאוד מוגדרת וקצרה יחסית.

גם לפני החפירה ניכר כי מדובר בעיר מבוצרת, התוחמת גבעה סלעית בשטח של 23 דונם, והיקפה כ-700 מ'. לאחר ארבע עונות חפירה אפשר לסווג אותה כעיר יהודאית (לא כנענית, לא פלישתית, לא פרסית-הלניסטית), וזאת על-פי הממצאים הבאים:

• חומת סוגרים, זהה לזו שנמצאה באתרים טיפוסיים ליהודה בערד, תל-שבע ובית שמש. החומה בנויה בהמשך לשערים, היישר על סלע הבסיס. היא מתאפיינת בחדר מגורים הצמוד לחומה מבפנים, הבנוי מאבן ראויה לחומה (סוגר) וממנו נמשכים חדרים נוספים המתאימים למשפחה מורחבת. בכל קומפלקס כזה מצוי מטבח טיפוסי לתקופה עם טס אפייה מחרס, ממצא הקיים רק באתרים יהודאים;

• עצמות מרובות של בקר, צאן, אייל ויחמור, ללא עצמות של חזיר, המהוות 20 אחוז מן העצמות באתרים פלישתיים;

• בנייה מונומנטלית בעיקר באזור השערים, עם אבנים מסותתות, מוחלקות ומותאמות לחיזוק שער. משקל האבנים עד 8 טון. באזור השער מצויים שטחים שאינם מיועדים למגורים אלא להתקהלות ולפולחן.

בשעריים ישנן שני שערים, זהים בתכנון וביצוע, שנראים כמו שתי אותיות E הפתוחות לכוון המסדרון המוביל מן השער. השער המערבי, הפונה לעבר ערי פלישתים, מבוצר יותר, עם אבן סף עצומת ממדים המסותתת לכדי קו עצירה של דלתות. הסוגרים הבנויים מאבנים גדולות הדורשות אמצעים הנדסיים וחוסן גופני רב כדי להזיזן, יוצרים חומה שנייה, קו הגנה שני ושלישי כלפי המתפרץ אל העיר.

מקור האבנים הוא באופן ברור מסלע האם של הגבעה עצמה. הן נחצבו וסותתו במקום ונגררו למרחק קצר יחסית על-פי תכנון מדוקדק מראש. נמצאו גם אבנים בתהליך של חציבה.

המגורים סביב לחומת הסוגרים אחידים למדי. ממצאים אלו דומים בכל ערי הפריפריה של יהודה. נמצאה מצודה אחת בנוייה אבן מסיבית עם אורווה. לא נמצאו באתר בנייני פאר, או קברים מפוארים, או כל סימון מעמדי אחר. לעומת זאת בירושלים של שלהי בית שני נמצאו סמלי מעמד כאלו לרוב. למעשה, כל מערב ירושלים (כתף הינום) הוא נקרופוליס גדול.

באתר התגלו אלפי חרסים. אלו רופאו (צורפו כתצרף) לכדי כַּדי אגירה שצורתם אחידה העשויים באופן אחיד מחומרים מקומיים ועליהם חתימת אגודלו של הקדר על אחת הידיות. חמש מאות ידיות מטובעות כאלו נמצאו. ידיות דומות לאלו נתגלו בחפירות של אתרים מאוחרים יותר מטובעות עם חותמת "למלך חברון". האם זהו המס לשלטון המרכזי?

נמצאו שני ממצאים מיוחדים במינם המעידים על תיארוך מדויק. האחד, מקבץ של חרצני זיתים, שמהם שמונה תוארכו בשיטת פחמן 14 לתחום של 40 שנה מסביב לשנת 3100 שנה לפני מציאתם. הממצא השני הוא שתי כתובות - אוסטרקון, דיו על שבר חרס - בכתב עברי קדום, עם מילים המזוהות כעברית. ואולי כיהודית. הראשונה כבר פוענחה וכוללת מילים שיכולות להיות רק בעברית, כמו שופט, עבד, אלמנה ויתום. הכתובת השנייה עדיין בפענוח. הכתב קודם לכתב הפיניקי שבשימוש כתובת אחז הארמי. יש לו קווי דמיון לכתב המצוי במכרות הטורקיז בסיני המתוארך כ-500 שנה לפני כן. (יש לציין כי בספרות המחקרית ה"מקובלת" (השוללת), אין ביהודה יכולת כתיבה וקריאה עד ל-200 שנה לאחר תיארוכה של שעריים).

נמצאו כלי חרס טיפוסיים לקפריסין, מעט כלי חרס פלישתיים וכן כלי בהט שיכול לבוא רק ממצרים.

נמצאו באתר שלושה חדרי פולחן ובהם מצבות, מזבחות בזלת, כלי נסך לנוזלים מחרס, אפר, עצמות של חיות, כשרות בלבד, אבל לא נמצאו צלמיות, אלות או פסלונים.

גולת הכותרת - שני ארונות לשמירת סמלי האל. הפתח, ביחס אחד לרוחב לשניים לגובה, עם סיתות מיוחד של שלושה משקופים ומזוזות נסוגות, על-פי מתכונת מקדש שלמה, ללא צלמיות. מאוד מזכיר "ארון עדות" או "ארון הברית". על הארונות הללו עיטורים של אריות, פרוכת וחבלים. משני צידי הארונות עמודים מעוטרים, כעמודי יכין ובועז המתוארים במקדש שלמה. בתקרת הארונות חרותים דימויי קורות על-פי הדגם המתואר מילולית במקדש שלמה ומקדש יחזקאל.

באתרי הפולחן הצמודים לשערים נמצאו גם חרבות ברזל. (שמירת החרבות אצל הכוהן מתוארת באירוע של שמירת חרב גליית אצל אחימלך בן אחיטוב הכהן).

מהם הלקחים העיקריים מחפירות שעריים:

קיומו של כתב קריא מעיד על האפשרות למסור מידע, וקיומן של מסורות כתובות כבר מן התקופה המיוחסת לתחילת ממלכת בית דוד. על כן לא חייבים לדמיין כינוס מסורות ואגדות (מיתוסים) מאות שנים לאחר מכן, על-פי תיאוריית המיזעור והאיחור.

הופעת ערים בצורות בפריפריה של נחלת יהודה מעידה על יכולת ארגונית, הנדסית וטכנולוגית שלא הייתה מצויה בידי השבטים עד תקופת המלוכה.

למרות היכולת הטכנולוגית, אין סימני אי-שוויון בולטים המעידים על התפצלות למעמדות. ייתכן שזה היה סוד שרידותה של ממלכת בית-דוד, שלאורך זמן לא התנשאה על העם.

סמלי הפולחן חסר-הפסלים מצויים עם תחילת הממלכה, כמו גם ההקפדה על איסורים תזונתיים.

קיומה של ממלכה יהודית על גב ההר עם פריפריה ממלכתית נרחבת, לפני 3000 שנה, המתאימה לתנאים ולתנאי השטח כמתואר בתנ"ך, תואמת את המציאות הארכיאולוגית.

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם. ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, עַד בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת וְעַד-עֶקְרוֹן. שמואל א יז, נב.

שעריים נהרסה כאמור לפני שבשלה להיות עיר הממלאת את תחום החומות. העיר שהחליפה אותה כעיר ממלכה היא בית שמש שבה נחשפה חומת סוגרים זהה, המתוארכת לחמישים שנה אחרי שעריים. רק ממלכה יכולה הייתה להשקיע בביצורים מסוג זה, גם מבחינת כוח אדם וגם מבחינה הנדסית.

בשלב המוקדם של הממלכה המאוחדת תוארכו שלושה מרכזים עירוניים במרחק של יום הליכה - חברון ירושלים ושעריים. בשלב השני יש התפרצות בנייה בצפון - מגידו חצור ודור - המשקפים ניסיון להכיל את השבטים הצפוניים בממלכה המאוחדת. בשלב שלישי, לאחר פיצול הממלכה, יש חזרה לדרום הכוללת את לכיש, גזר, באר-שבע וערד, המוגדרים בארכיאולוגיה כ"ביצורי רחבעם". לאחר מבצע סנחריב, שהרס לחלוטין את ממלכת ישראל וגם את חלקה הגדול של יהודה, יש פיתוח יהודאי בעיקר של ספר המדבר - ערד ועין גדי.

אל מול האויב המשותף נלחמו ישראל ויהודה במשותף. הממלכתיות גברה על השבטיות, והצורך בממלכה מאוחדת גבר על השבטיות. אחרי שנים של שקט ביטחוני, שוב גברה השבטיות, והממלכה המאוחדת התפצלה כך שהסורי יכול היה לגבות מחיר כבד מישראל והאשורי - להרוס אותה כליל. אין חדש תחת השמש, אמר קהלת.

העוגן העיקרי של תיאורית "אגדת" בית-דוד - שלילת הממלכה היהודית, בכירותה של ממלכת ישראל ואיחורה של ממלכונת יהודה - מצוי באוניברסיטת תל אביב, היא תל קסילה, היא פלשת, מסביב לדמותו של פרופ' ישראל(!) פינקלשטיין. העוגן העיקרי לארכיאולוגיה המקראית המחייבת ריבונות יהודית בגב ההר, בכירות בית דוד, ביצורי רחבעם, פיצול שבטי המוביל לחורבן, מצוי באוניברסיטה העברית, היא ירושלים, בירת יהודה, מסביב לדמותו של פרופ' יוסף גורפינקל ושושלת מזר. כאמור, אין חדש תחת השמש.