בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מרצה בכיר באוניברסיטה ירה כדור בראשו של סטודנט והרגו, כאשר נשאל בבית המשפט מדוע עשה זאת, השיב המרצה כי זו הייתה דרכו היחידה להכניס לאותו הסטודנט משהו לראש
|
הומור של אבא ממוצא הונגרי [צילום: ארכיון משפחתי]
|
|
|
|
|
"זה הילד שלך" אמר אבי לאימי, "לא!" ענתה אימי לאבי "זה.... הילד שלך!!". כך זה נמשך בנימה הומוריסטית שוב ושוב. מדוע? כי עשיתי משהו רע או קיבלתי ציון נמוך בבחינה. "זה הילד שלי" אמר אבי בגאווה,"לא!... הוא שלי!!" ענתה אימי בחזרה, הפעם, עשיתי משהו טוב שעליו אפשר להתגאות. כשהייתי קטן עוד יותר, אני זוכר כיצד הרים אותי אבי על ידיו כשראשי מעבר לכתפו. הוא אחז אותי ביד אחת ובשנייה טופף על ישבני בקוראו: "ילד רע למכירה, ילד רע למכירה" עשיתי משהו רע? לא זוכר, כנראה סתם הומור של אבא ממוצא הונגרי. "תאכל בסכין ומזלג!!.... תראה עד כמה התלכלכת.... אפשר לראות על הפנים והחולצה שלך בדיוק את התפריט שאכלת.... תאכל בפה סגור.... למה עם הידיים?" אלו משפטים שניתן לשמוע אצל הרבה משפחות בהן ההורים מנסים לחנך את ילדיהם ולהורות להם את נימוסי השולחן. אבי ז"ל בחר לעשות זאת בדרך שונה והומוריסטית, אבי ז"ל בחר בדרך המשל אשר אותו הוא היה מספר לי כל פעם כשמצא פסול בנימוסי השולחן מצדי. הנה המשל לפניכם: "יום אחד, ישבו לאכול משפחת החזירים. אבא חזיר, אמא חזירה ושלושה חזירים קטנים. החזירים אכלו מאוד מאוד לא יפה. אכלו ללא שימוש בסכין ומזלג, הכניסו את הידיים למרק, התלכלכו, אכלו במהירות ודיברו בפה מלא אוכל עד שבשלב מסוים אמא חזירה לא יכלה יותר להתאפק,דפקה על השולחן וצעקה... חזירים!!!!! אתם אוכלים ממש לא יפה. אתם אוכלים ממש ממש כמו עמוס". לעולם לא אצליח לתרגם למילים את נימת קולו המיוחד המלווה במבטא ההונגרי של אבי, ולעולם לא אצליח לחקות את אבי ז"ל בקולי, חבל שלא נשארה הקלטה. בכל מקרה, כנראה שנהניתי מאוד לשמוע את הסיפור עוד ועוד, אחרת... איך ניתן להסביר את העובדה שהמשכתי לאכול בצורה נוראית במשך תקופה ארוכה?
|
עברו שנים, הפכתי לנער צעיר וישבתי במהלך חזרה כחבר חמישיית כלי הנשיפה בערד, כנגן קרן יער (כלי נשיפה ממתכת). שוב ושוב אנו, חברי החמישייה, שמענו מפי המדריך המוסיקאלי שלנו, שאף פעם לא היה מרוצה את המילים הבאות: "ניגנתם מתחת לגרוע!!". יום אחד, לאחר שהתאמצנו נורא לבצע את הדרוש מאיתנו בצורה הטובה ביותר, הסתכל עלינו המדריך לאחר שסיימנו לנגן, חייך חיוך מאוזן לאוזן ואמר בקול: "השתפרתם!!, קודם ניגנתם מתחת לגרוע, ועכשיו... רק גרוע!" כאשר ניגנתי כסטודנט באקדמיה למוזיקה בת"א בהרכב מוסיקאלי, השמעתי למדריך שלנו קטע סולו (נדמה לי שזה היה מתוך הסימפוניה החמישית של צייקובסקי). הוא שמע אותי שוב ושוב וכל פעם תיקן אותי מחדש עד שהיה מרוצה. אחר כך הוא אמר לי שלו צייקובסקי היה שומע את הביצוע הראשוני שלי הוא היה מתהפך בקברו. אני לא יכולתי שלא לענות והשבתי לו שאחרי כל כך הרבה שנים בקבר, יהיה זה טוב לצייקובסקי לשנות קצת תנוחה. חבריי להרכב היו קצת המומים על האומץ לענות למדריך קשוח ובעל שם, אשר היה בעברו אחד מנגני הבסון הטובים בעולם, אך הוא צחק וכל חברי להרכב נרגעו. בתזמורת האקדמיה למוזיקה היה לנו מנצח קשוח, אך גם הומוריסט שהיה מתנהג כמגלומן אף שלא היה כזה באמת, מן טיפוס שכזה שתמיד היה קשה לדעת מתי הוא צוחק ומתי הוא רציני כי תמיד נהג לדבר בקשיחות. לי למשל, הוא תמיד פנה בחיבה אך גם אז נשמעה נימת קולו בקשיחות: "עמוסי!!!" הוא היה קורא לי תמיד. למנצח הזה תמיד הייתה דרך מקורית להודיע לנו שהוא אינו מרוצה מנגינתנו, לדוגמא: פעם אחת לאחר שהתייאש מכך שהסבריו החוזרים ונשנים אינם נושאים פרי הוא סיפר לנו סיפור על מרצה בכיר באוניברסיטה אשר ירה כדור בראשו של סטודנט והרגו, כאשר נשאל בבית המשפט מדוע עשה זאת, השיב המרצה כי זו הייתה דרכו היחידה להכניס לאותו הסטודנט משהו לראש. אנחנו פרצנו בצחוק והמנצח הרעים בקולו כרומז לבאות: "המרצה יצא זכאי!!!!!" "מי קיבל אותך לאקדמיה?" צעק אותו המנצח על נגנית קלרינט אחת אשר לא ביצעה כראוי את תפקידה. "אתה!!!" השיבה לו אותה הנגנית. "נו טוב... לא אמרתי שלא עשיתי טעויות בחיים" סיכם המנצח את חילופי הדברים. פעם, התעטשתי באמצע חזרת התזמורת במהלך ביצוע אחת היצירות, המנצח לא חשב לרגע והגיב מיידית: עמוסי!!! זה בכלל לא מה שכתוב בתווים. בחזרה אחרת בחר המנצח לבטא את אכזבתו מאיתנו בצורה מקורית שלעולם לא אשכח, הוא כעס עלינו ופלט את המילים הבאות: "אני מתבייש בשימכם..... בפניי!!" כיוון שאצלו קשה לדעת מתי הוא צוחק ומתי הוא רציני, אז גם קשה לדעת מתי מותר לצחוק ומתי לא, אך במקרה הזה היה די קשה לשמור על ארשת פנים רצינית.
|
מתקופת לימודי באקדמיה למוזיקה נשארו רק כמה חברים, כמה חוויות ותואר ראשון שאין לי הרבה מה לעשות איתו (מישהו רוצה לקנות?) החיים גלגלו אותי לעבודה בתחום אחר לגמרי, וכך מצאתי את עצמי עוסק כמדריך בחינוך מיוחד לנערים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. בביטוי הארוך הזה הוחלט להשתמש בתקופת שר הרווחה לשעבר, משה כחלון, כי השם הקצר והמקורי (מפג...... לא משנה) לא מצלצל טוב במיוחד, הבעיה היא, שמאז ההחלטה החדשה אני נתקל הרבה בביטוי הארוך הזה (גם בדיבור וגם בכתב) כשלצידו בסוגריים או כתוספת הסבר קלה, המילה שכל כך ניסו להיפטר ממנה וללא הצלחה: ('מפגר'). מה לעשות? עם כל האהדה לשר לשעבר, ההחלטה הספציפית שלו בעניין הזה, הינה בהחלט החלטה בעלת מוגבלות שכלית התפתחותית. באחד הימים הראשונים לעבודתי שם, ישבתי לצד אחד מהנערים שאיתם התחלתי לעבוד וניסיתי ללמדו את ההבדל בין המספרים שבלבלו אותו במיוחד:תשע ושש. "לשש (הסברתי) הזנב מלמעלה ולתשע הזנב מלמטה" הצבעתי לעבר המספר תשע שהיה רשום על הדף ושאלתי אותו: "למי יש זנב למטה?" והנער ענה לי בקולו המגמגם: "ח...ח...חתול". צריך להכיר את הפנים החמודות והתמימות של הנער הזה כדי להבין כמה מתוק הוא היה כשהוא ענה לי את התשובה לשאלה וכמה הוא מתוק באופן כללי. כשספרתי את הסיפור על התשע והחתול לאישה אחת שתמיד נוהגת להסתכל על העולם בצורה חיובית, היא הייתה מלאת התפעלות ואמרה לי בהתלהבות: "וואו... איזה ילד חכם" אני איחלתי לה שכל הילדים שלה יהיו חכמים באותה המידה, אך יכולתי להרשות זאת לעצמי, כי היא מכירה את חוש ההומור שלי וחוץ מזה ה"ברכה" שלי גם כך לא יכלה להתגשם כי הילדים שלה כבר גדולים וחכמים במיוחד. מדי שבוע לקחתי עשרה בקבוקי מים ריקים ושחקתי באולינג עם אחת הקבוצות של הנערים. עמדתי תמיד לצד הבקבוקים ולאחר שהכדור היה מתגלגל הייתי סופר את מספר הבקבוקים שנפלו. לא פעם הכדור סטה ממסלולו והתגלגל לעברי ואני הייתי עושה את עצמי נופל ואחר כך הייתי אומר לתלמידים בקול מעט תקיף: "אתם צריכים להפיל בקבוקים, אתם לא צריכים להפיל עמוסים!!" זה היה מצחיק אותם במיוחד (עד שיום אחד כצפוי הם התרגלו לבדיחה). לאחד שהיה "מפיל" אותי בדרך לא דרך באופן קבוע אמרתי פעם בצחוק שלו במקום עשרה בקבוקים היו עשרה "עמוסים" הוא בטח היה מפיל את כולם. כשמישהו היה מצליח להפיל את כל הבקבוקים, התחיל הטקס בו הוא זכה שכולם היו לוחצים לו את היד (תמיד הקפדתי שבעת לחיצת היד יהיה בין התלמידים קשר עין ושזו לא תהיה לחיצת יד סתמית) ולאחר ש"בעל השמחה" היה מקבל את הכבוד הראוי לו הייתי מתחיל להתלונן שרק בגללו אני צריך להתכופף ולהרים את כל הבקבוקים ולסדרם מחדש, וכך הייתי מרים את הבקבוקים ומסדרם תוך אנחות של אדם זקן. הם תמיד צחקו מזה נורא ותמיד אמרו לי שהם יפילו שוב את הכל ויגרמו לי שוב לעבוד קשה, להתכופף ולהרים את כל הבקבוקים מחדש. אתם זוכרים איזה עונשים קיבלתם בבית הספר או מההורים? אני לשם שינוי מאוד רציתי להפוך את המילה הקשה "עונש" למילה קצת יותר נעימה. יום אחד הופעתי בזמן שיעור ההתעמלות של התלמידים והפתעתי את המורה שלהם כששאלתי את הנערים: "מי רוצה עונש?" כולם כבר הכירו אותי וצעקו בכל רם: "אני!!" המורה להתעמלות היה בשוק ולא כל כך הבין מה קורה ואני עברתי מילד לילד, טפחתי לכל אחד באופן אישי על השכם ובד בבד אמרתי בחביבות לכל אחד:"עונש...עונש גם לך...ולך עונש גדול במיוחד" וכן הלאה. המורה להתעמלות התגלגל מצחוק ביחד עם התלמידים אשר זכו לעונש כיף במיוחד ואף היו כנראה לתלמידים היחידים בעולם שידעו שיש "עונש רע" ויש "עונש טוב" ובזה האחרון הם אף ביקשו לעצמם לעיתים די קרובות ומיוזמתם האישית. (עמוס... אני רוצה עונש). הערה לסיום: - חשוב שכל אחד העוסק בהוראה או בחינוך יפעל בסגנון שלו, אך שיעשה זאת מתוך אהבה אמיתית ושיתאים את תגובותיו לילד או התלמיד שאיתו הוא עובד, כי כל אחד מגיב שונה, ומה שמדרבן את האחד להתאמץ קצת יותר עלול להביא את האחר לייאוש מוחלט. לפעמים, אותן המילים בדיוק יכולות להישמע אחרת בעקבות שינוי בהבעת פנים, טון דיבור או נימת קול וגם לזה כדאי לשים לב.
|
|
תאריך:
|
23/09/2013
|
|
|
עודכן:
|
23/09/2013
|
|
עמוס שנער
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
דאגנית
|
23/09/13 11:35
|
|
|
|
עמוס שנער
|
23/09/13 12:47
|
|
|
|
דאגנית
|
23/09/13 16:47
|
|
2
|
|
מגיב ותיק
|
23/09/13 16:52
|
|
|
|
עמוס שנער
|
23/09/13 20:27
|
|
|
|
מגיב ותיק
|
24/09/13 00:24
|
|
|
|
עמוס שנער
|
24/09/13 00:58
|
|
|
|
דאגנית
|
24/09/13 07:35
|
|
|
|
מגיב ותיק
|
24/09/13 15:20
|
|
3
|
|
איתן קלינסקי
|
25/09/13 14:58
|
|
4
|
|
שמוליק3
|
25/09/13 16:22
|
|
5
|
|
עמוס שנער
|
26/09/13 19:59
|
|
6
|
|
נילי 2
|
26/09/13 21:14
|
|
|
|
עמוס שנער
|
27/09/13 03:46
|
|
7
|
|
מאיה כהן
|
29/09/13 06:04
|
|
8
|
|
נגהד
|
29/09/13 16:40
|
|
9
|
|
עמוס שנער
|
29/09/13 18:37
|
|
10
|
|
א.ה
|
1/10/13 14:47
|
|
|
|
עמוס שנער
|
1/10/13 15:07
|
|
|
|
ה.א
|
1/10/13 18:58
|
|
|
|
עמוס שנער
|
1/10/13 20:57
|
|
11
|
|
עמוס שנער
|
6/07/14 21:58
|
|
פנינה אלמוג חשבה שאורן זריף יוכל לעזור לאמה החולה. ככלות הכל, שמו ידוע היטב ממודעות ענק בהן מעידים רבים כיצד הושיע אותם. אבל אחרי שני טיפולים הגיעה אלמוג למסקנה, כי מדובר בתקוות שווא וביקשה לקבל בחזרה את כספה. כאשר לא נענתה לאחר ארבע שנים של ריצות, הגישה אלמוג בפברואר 2011 תביעה בסך 10,000 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.
|
|
|
ילדים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים, נכים מלידה, מתאונות, נכי צה"ל, בעלי פיגור שכלי ומומים שונים - קהילה מיוחדת זו, בעולם ובישראל, מועשרת גם ע"י עמותות וארגונים שונים שהוקמו על-מנת לעזור להם מעבר לקיצבות הממשלתיות. לדוגמא: "סל גל" (כדור סל לנכים), רוקדים על גלגלים למוגבלים ובריאים גם יחד, לטינו גל, טיול על גלגלים, ציור דרך הפה ועוד ועוד. האמת היא שרוב האוכלוסיה עדיין לא הפנים את היכולת לקבל את הנכים ולהשתלב איתם בחיי היום יום.
|
|
|
הרחק מאור הזרקורים, בקומתו השלישית של בית מט לנפול ביפו, שחזיתו אכולת-טחב כבר שנים מרובות, מתנוסס על הדלת שלט כחול, זעיר-ממדים, בעברית ובערבית: "בית הנזקק". מעבר לדלת, בחדר צנוע, שבו יש שתי מיטות, ארון-בגדים, שולחן-כתיבה רעוע וערימת-ספרים מאובקת, מתגורר לו אדם שמאחוריו מגילה ארוכה של הושטת-עזרה לזולת, אף שהוא בעצמו זקוק לסיוע.
|
|
|
כמו בחיי התרבות אשר המלכנו לנו "יעל בר" זוהרים ו"קחי אותי שרוניות" למיניהן, כך גם בספרות העברית, לרוב, בראש חוצות מובילים לפנינו את הכותב על-פי "הסטייה" שהוא מייצג ולא על-פי איכות היצירה שהוא משדר לנו. כצרכני תרבות נתאווה לקרוא מיצירות משוררת לו יסתבר כי יש מערכת יחסים מעורערת בינה לבין אמה הורתה, על אחת כמה וכמה אם האם היא אשת חינוך דגולה או אז יבליטו בכל עיתוני הארץ את קול זעקת המשוררת, ויציינו בהבלטה שהתפרנסה מספונג'ה שנים רבות. אם הסופר החל דרכו כבן של זונה, כך ייטב לרייטיניג. עדת תקשורת תבנה הילה סביב דמות היוצר שתשרת את רצון החברה להציץ לכל מיני פיפ שואיות, ומה שחשוב שהן תהיינה זולות, מוזלות ומוזילות את התרבות.
|
|
|
מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, כך מוצג שאול, בעל התכונות הדרושות להצלת עם ישראל מעול אויביו, בהופעתו הראשונה במקרא:
|
|
|
|