ביום שישי הקרוב, 22 בנובמבר, יציין העולם את רצח נשיא ארה"ב ג'ון פ' קנדי. לא מעט אנשים תלו את שרשרת האסונות שפקדה את משפחת קנדי ב"פולסא דנורא", טקס קללות קבלי, שעשו יהודים על אביו, ג'וזף קנדי, שהתנכל ליהודים.
כעת, 50 שנה לאחר הרצח, נחשף טפח מיחסיו האמביוולנטיים של הנשיא האמריקני עם מדינת ישראל. ביום רביעי, 20 בנובמבר, ישדר הערוץ הראשון במסגרת "מבט שני" את סרטו של
יגאל רביד: "קנדי וישראל".
פיקוח על הכור
מתברר כי למרות המשקעים עם היהודים, תמך קנדי בישראל אך הציב בפניה תביעות קשות. הוא ביקש למנוע הקמת כור גרעיני בדימונה, ושוחח בעניין עם שרת החוץ
גולדה מאיר, עם סגן שר הביטחון והאחראי על תוכנית הגרעין של ישראל
שמעון פרס, ועם שגריר ישראל באו"ם
אבא אבן. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, ששוחח איתו גם כן, דחה את תביעתו ואמר לו שבמקום להיות מודאג מתוכנית גרעין ישראלית, עליו להסתכל לענק הסיני שם מקודמת תוכנית גרעינית שתסכן את ארה"ב. בן-גוריון הזכיר שיחה זאת במסגרת המשדר "מוקד" ששודר בשנת 1970.
לאחר הקמת הכור ביקש להעמיד אותו לפיקוח בינלאומי ולביקורים תקופתיים. בן-גוריון לא "נפנפו" אותו, אבל "מרחו" אותו, וכך הוא גם הרגיש.
משלוח טילי ה"הוק"
הנשיא קנדי נעתר לבסוף לתת לישראל ב-1962 כמה סוללות של טילי הוק נגד מטוסים. הוא עשה זאת בעיקר בשל העובדה שהסובייטים ציידו את מצרים בטילים. אולם כעת מתברר שלחימוש האמריקני את ישראל נלוותה דרישה מצד ארה"ב לאפשר "זכות שיבה" ל-100 אלף מפליטי 1948. ישראל מעולם לא מילאה את חלקה בהתחייבות. בן-גוריון לא הסכים לכך בשום אופן וכעס על מי שהסכים לדרישה האמריקנית. קנדי רתח מזעם.
בצמידות לתקרית זו, ב-16 ביוני 1963, הודיע בן-גוריון במפתיע על התפטרותו. האם היה לכך קשר? מומחים בסרט קושרים בין הדברים וטוענים כי בן-גוריון היה עייף ולחוץ והתקרית הדיפלומטית הייתה הקש ששבר את גב הגמל. מומחים אחרים טוענים כי אין קשר בין הדברים.
מאחר שרצח קנדי פעל למעשה לטובת ישראל, ולאחריו לא העז אף נשיא אמריקני לדרוש פיקוח על הכור הגרעיני או מתן זכות שיבה לערביי 48', החלו קנוניות אנטישמיות בארה"ב. היהודים הואשמו ברצח, תרם לכך סיפור הפולסא דנורא שחיזק את השערותיהם.
תיאוריות הקנוניה
רצח קנדי הוא אחד האירועים המכוננים והדרמטיים באמריקה ובעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. חייו ומותו של הנשיא הצעיר בהיסטוריה, והטרגדיות שמלוות את המשפחה הפכו לסיפור שאינו מפסיק להנפיק כותרות. פרשת הרצח בדאלאס יצרה תעשיה אדירה של פרסומים וגילויים על חייו ומותו של קנדי, ואיתם סרטי תעודה ודרמות דוקומנטריות. מעל הכל מרחפות כל השנים תיאוריות הקנוניה הרבות.
יגאל רביד מתעניין בנושא כל חייו, גם במסגרות אקדמיות, ויחד עם הבמאית שני חזיזה והעיתונאי אודי בצלאל, יצא לבדוק נושא שנותר חבוי כל השנים, ושהתקשורת בארץ ובחו"ל לא נתנה עליו את הדעת: יחסי קנדי וישראל. מסתבר שיש שם הכל, כמו אוצר חבוי שחיכה לחשיפה: תמיכה גדולה מצד אחד, והתנגדות ומתחים מצד שני.
בסרט התיעודי גילויים וחשיפות רבים, והוא גם בוחן תיאוריות שונות שמפיצים גורמים אנטישמיים בארה"ב, ואף משווה את כשלי האבטחה שקדמו לרצח קנדי לכשלי האבטחה שקדמו לרצח רבין. באישים המשתתפים בו ניתן למצוא את שגריר ארה"ב דן שפירו, השר וראש השב"כ לשעבר
אבי דיכטר, פרופ'
עוזי ארד, פרופ' אבי בן-צבי, פרופ'
אבנר כהן, השגריר לשעבר משה רביב, והעיתונאים
יעקב אילון, עמליה ארגמן ברנע, גד שימרון ושלמה נקדימון.
