|
|
איחרנו? בעיה שלכם [צילום: AP]
|
|
|
|
אולי האירועים הללו מסבירים, בקטנה, כיצד "הצליחה" בריטיש לרשום בתשעת החודשים הראשונים של 2013 רווח עלוב של 77 מיליון ליש"ט על מחזור של 14 מיליארד ליש"ט - 0.55% מהמחזור. נגיד להם את זה באנגלית, כדי שיבינו: You can't cheat all the people all the time.
|
|
|
|
לפני כמה שנים טסתי בבריטיש איירווייס מלונדון לניו-יורק. לקראת הנחיתה ניגש אלי הכלכל: "אני מצטער, קרתה תקלה ולא העלו למטוס את הארוחה הקלה הכשרה שלך. הבאתי לך פירות מהמחלקה הראשונה, זה בסדר?". מיד נחזור לסיפור הזה.
השבוע בריטיש איירווייס הוציאה אותי מהכלים. זה היה בעיקר משום שהטיסה מתל אביב המריאה באיחור של שעה ורבע. משמעות הדבר הייתה, שהגענו לנמל התעופה הית'רו כאשר כבר לא היו רכבות ויכולנו לבחור בין שתי רעות: מונית שתעלה 100-80 ליש"ט או נסיעה של למעלה משעה באוטובוס, עמוק לתוך הלילה. לאנשי בריטיש זה לא הזיז: לא רק שהם לא דאגו לפתרון כלשהו, אלא שהם אפילו לא מסרו לנוסעים את המידע המינימלי על אפשרויות התחבורה.
חוץ מזה, הם הצליחו לשכוח את הארוחה הכשרה שלי – למרות שהיא הוזמנה ואף וידאתי זאת בנתב"ג. במקום להתנצל ולהציע פתרון, הדייל כעס על זה שהתרגזתי. כאשר הוא מצא לבסוף את הארוחה, היא הייתה מהגרועות שקיבלתי אי-פעם במטוס (ואני לא מפונק). כמה רחוק מאותה התנהגות סופר-מקצוענית בסיפור שבו פתחתי.
הטיסה חזרה הייתה הקש האחרון. קודם כל, משום מה אי-אפשר לעשות צ'ק-אין אינטרנטי לטיסה מלונדון לתל אביב. אולי זה קשור איכשהו לביטחון, אם כי תהרגו אותי אם אני מבין את הקשר הזה. חוץ מזה, גם האופציה של הזמנת ארוחה מיוחדת הייתה חסומה. את התוצאה אתם מבינים לבד: הארוחה הכשרה שוב לא הגיעה. מזל שלא בניתי על בריטיש ואכלתי לפני הטיסה.
שנית, וזה העיקר, עם ההגעה לשער העלייה למטוס, החליטו בבריטיש שאני לא יכול לקחת את תיק היד – בו נמצאים הדברים החשובים ביותר, שאינני מוכן שיתרחקו לטווח של יותר מעשרה מטרים ממני. זאת אומרת, בהתחלה ביקשו לוודא שהתיק מתאים לתקנות – והוא התאים בול. אבל אחר כך הודיעו לי, כי מאחר שהטיסה מלאה – אני חייב לשלוח אותו למטען. רק במטוס ראיתי מה הייתה הבעיה: הגאונים הללו נתנו לנוסעים רבים להעלות תיקים חורגים, וכאשר הגיע נוסע שעמד בכללים – כבר לא היה מקום בשביל המטען שלו.
ניסיתי להסביר לאנשי בריטיש את חשיבותו של תיק היד, אבל הממונה עליהם הבהיר לי כמו סרג'נט אימפריאלי שמדבר עם יליד נחות: "אם אתה לא שולח את התיק במטען, אתה לא טס". עובד אחר של בריטיש טען שתיקי-יד גדולים גורמים לעיכובים; השד יודע מה הקשר.
אחרי כמה דקות חזרתי לאותו ממונה ונתתי לו את כרטיס הנוסע המתמיד שלי. "גמרתי עם בריטיש", הודעתי לו. הוא חשב שאיני רואה וזרק את הכרטיס בשאט-נפש על הדלפק שלפניו. כאשר הערתי לו על כך, הוא שוב נתן בי מבט מתנשא: "זה לא הכרטיס שלי, אין לי מה לעשות איתו". גם לי לא. אחרי שטסתי עם בריטיש עשרות אלפי קילומטרים בשני העשורים האחרונים, זו הייתה – בלי נדר – הטיסה האחרונה שלי איתם.
