בעקבות פרשת "לך לך"

אנחנו מתקרבים לפרשת "לך לך", הפרשה השלישית בספר בראשית. פרשה שקשה להשאירה מאחורינו ולמהר לפרשה הרביעית, שממתינה לנו - פרשת "וירא". שתי הפרשות הראשונות: "בראשית" ו"נח" נושאיהן - המין האנושי כולו, האדם בתולדותיו ובכישלונותיו.

על-פי תפיסת המקרא עשרים דורות עברו מהאדם הראשון ועד בחירת מי שֶׁיֵּאָמֵר לו "לֶךְ-לְךָ". בדור בוני המגדל נפלגו בני האדם לעמים, ומ"אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ" אנו עדים למעבר אחרי עשרים דורות של בחירת אחד שמזרעו יוקם העם, ששומה עליו להיות חברת מופת, המובילה את האנושות ונתברכו בה כל משפחות האדמה, כלשון הכתוב "וְנִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

מאב אחד לכולם אנו עוברים לבחירת מי שמזרעו תוקם ממלכת כוהנים וגוי קדוש. היו שראו בבחירה הפליה, כי יש אב אחד לכולם. מאז ומתמיד הטרידה את רבותינו שאלת הצדקת הבחירה. רבי יהודה הלוי מקדיש ספר שלם - "הכוזרי" - בו מתמודד עם הטענה, שמעלה מלך כוזר, כי אין הצדקה להעדיף עם אחד על פני עמים אחרים. יהודה הלוי מגייס את כל עוצמתו הרוחנית כדי לשכנע את מלך כוזר בצדקת הבחירה.

תשובה מעמיקה לשאלת בחירת אברם (עדיין לא אברהם) על פני אחרים יש בבראשית רבה לט, על דרך דרישת הפסוק - "... וְנֵלֵך אִישׁ אֶל אַרְצוֹ..." בירמיהו נ"א ט.

אני מודע לכך, שעוצמות הרוח היהודית כוונו לכך שנקבל על עצמנו כחברה את עול הבחירה של חברת מופת, בה יתברכו כל משפחות האדמה. לכן בשבת בה נקרא את הפסוק בפרשת "לך לך" - "וְנִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה ", חובה עלינו כחברה לשאול את השאלה במה אנחנו חברת מופת?

אני, המקבל את הגישה שבחרתנו עִם כָּל הָעַמִּים ושולל את הגישה שבחרתנו מִכָּל הָעַמִּים, מחייב את עצמי להביא את השאלה לדיון במה רואה היום החברה הישראלית את עצמה כחברה, שבה נתברכו כל משפחות האדמה.

לצערי, לא פסה מהחברה הישראלית מציאות חברתית עגומה נגדה מתריס הנביא ישעיה: "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם", וזאת מתוך תפיסה מעוותת כאילו "וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". או בשפת ימינו ריכוז משאבי החברה בידי מעטים.

לא צריך לעיין במוספים כלכליים בעיתונות כדי להבין מה קרה לחברה שלנו, שעל כלכלתה והונה השתלטו טייקונים, וההון האנושי העובד יותר ויותר נכבל בידי ההון.

האם פסה מהחברה הישראלית מציאות חברתית נגדה מתריס עמוס: "עַל שְׁלוֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אָשִׁיבֵנוּ עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". הפסה מן הארץ חברה הבנויה על קוטביות חברתית, בה פרות הממון "הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים".

לא צריך לעיין בדוח העוני, שמנפיקים לנו כל שנה, כדי להבין שבחברה הישראלית הונחו אדנים חזקים שיש להם גבוי חוקי להפוך רבבות עובדי כפים לעַבְדֵי חברות כוח אדם נטולי זכויות סוציאליות. זכויות פנסיה לעת זקנה אינן מנת חלקם של עַבְדֵי אותן חברות, שאינן מוכנות להיענות לתגמל שכיר לפחות ב-40 שקל לשעת עבודה.

האם ביכולתנו להישיר מבט לעבר החברה הישראלית ולומר שמיושם בה המופת של פרשת קדושים בספר ויקרא: "לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר " או "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ". מספיק להיכנס לבית ספר בטירה ולבית ספר בכפר סבא, ולהשוות בין תקצוב ממשלתי לילד הערבי בטירה ובין הסכום המיועד לילד היהודי בכפר סבא. השוואה המורה על עוצמת פער בלתי נסבלת ובלתי נסלחת במישור חיים חינוכי.

האמירה "לך לך" למקום בו יונחו יסודות לחברה ממנה יתברכו כל משפחות האדמה מצפה לגאולתה. בינתיים החברה הזו למען עצמה זקוקה לתיקון.

פרשת "לך לך" חייבת להיות תמרור דרך כדי שנהיה חברה של "מאזני צֶדֶק, אַבְנֵי צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק" ולא חברת תספורות, המשחררת את ההון ממחויבויות כלפי ההון האנושי. אנחנו חייבים היום להיאבק על דמותה המוסרית והחברתית של החברה לפני שעיוותיה יכרסמו בקיומה.

חברה, שקברניטיה במדינת ישראל מגבים ימין הזוי ומשיחי, המוכן למען בית מקדש שלישי לסכן את קיומנו במלחמת גוג ומגוג, היא אינה חברה שבה מבקשים להתברך כל משפחות האדמה.

בעת כתיבת שורות אלו ילדה בת 13 וילד בן 10 במקום לחבוש את ספסל הלימודים הם חבושים בבית הכלא "גבעון" ברמלה. שני ילדים, שהשכימו בבוקר ליום לימודים, מצאו עצמם כלואים על בריח ומסגר בבית כלא. כל עוונם, כי נולדו כאן בישראל לאימהות מהגרות עבודה. מי שהתיר למשטרת ההגירה לכלוא ילדים במכלאה, הוא זה שמכה ביד מזוהמת את החזון בפסוקים הראשונים של פרשת "לך לך" - "וְנִבְרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג').