הסיפור של כץ: מעל הכל, פשוט שחיתות שלטונית

חגי עמית, "נתניהו יכול רק לקנא בחיים כץ", באתר דהמרקר, 02 לפברואר 2020.

חברי הכנסת אמורים להצביע על חסינות לגופו של עניין ובצורה עניינית. כמובן שאין לצפות שכך ינהגו, ובכך הפרלמנט הישראלי אינו יוצא דופן, וגם המקרה של כץ אינו מיוחד. חברי פרלמנט מצביעים לפי הפוזיציה גם בסוגיות לכאורה משפטיות.

כמו שברור שטראמפ יצא זכאי כי יש בסנאט רוב לרפובליקאים, וברור שנתניהו משך את בקשת החסינות שלו כי אין לו רוב בכנסת, כך חיים כץ דווקא צפוי לקבל חסינות מחברי הכנסת, חסינות שאני מניח (או לפחות מקווה) שבית המשפט העליון יבטל.

הסיפור של כץ מעניין: מצד אחד הוא ח"כ מרכזי וחזק בליכוד, ולכן גוש הימין צפוי לתמוך בחסינות שלו, ומצד שני הוא סוציאליסט כוחני, איש הוועדים, שמשתף פעולה עם השמאל, ולכן גם יקבל כנראה תמיכה של חברי כנסת בשמאל. אבל מעל הכל יש כאן פשוט שחיתות שלטונית - החברים מעדיפים, אם זה לא מתנגש עם אינטרס משמעותי אחר (למשל להיפטר מנתניהו) פשוט לדאוג אחד לשני.

מענק חסינות לכץ הוא פשוט שערורייתי. הטענה שהוא זכאי לחסינות מהותית בגלל שהוא פעל במסגרת תפקידו כמחוקק למען הציבור לא מחזיקה מים, משום שהוא רימה במטרה להטעות מחוקקים אחרים. כפי שאמר מנדלבליט:

"זו פעולה ממושכת שאותה ביצע בתור יו"ר ועדה בכנסת, תוך ניגוד עניינים חריף ולקיחת כסף לעצמו... הפעולות של כץ כללו הסתרה ומצג שווא שנעשו בתשומת לב. המעשים כללו פגיעה בערכים שנועדו להגן על האופן שבו חברי כנסת מפעילים את הכוח שבידיהם... לא מדובר על מקרה גבולי ולא מעשה שנעשה בתחום אפור. לא מדובר על התנהגות רגילה ומקובלת של חבר כנסת".

כץ הוא אדם מושחת (לכאורה) בהיבט הפלילי, ומושחת ציבורית, ואני מודה שאני מקווה מאוד שהוא יעלם מהנוף הפוליטי.

[פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]