|
גולן. עמדות חדשות [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מיום הופעתו של יאיר גולן על המפה הפוליטית בישראל, בתחילה כנושא כליו של אהוד ברק ואח"כ כ"סוס פוליטי" עצמאי, מיקמתי אותו בחלק המרכזי של הבמה הפוליטית הישראלית עם נטייה קלה ימינה. כמובן שרבים העירו לי כי מדובר ב"איש שמאל קיצוני", ולראיה הם הביאו לי את חיבורו למרצ וכמה אמירות ביקורתיות שלו נגד הימין, ואף נגד התנהלות קציני הצבא הישראלי. אבל אני התבססתי על אמירות אחרות שלו, ולא רק בתחום המדיני והביטחוני. איש שמאל שורשי ואמיתי בנוי גם בנושאים שהם לא מדיניים על קשר לרעיון השמאל כמו למשל בעניינים חברתיים ואנטי דתיים.
לגולן היו עמדות הפוכות מלכתחילה בנושאים חברתיים (כמו היותו איש ימין כלכלי) ומיקומו לא היה בדיוק אנטי דתי, במיוחד כאשר יצא בגלוי נגד התוכנית "גב האומה" והפיכתה לדגל המאבק בדת בכלל ובאמונה בקב"ה בפרט. אבל עיקר עמדתי התבססה גם על כך שהאיש הגיע ממחנה אהוד ברק. האחרון היה ונשאר לדידי איש מרכז-ימין מדיני. זהו האיש שעמד בראש האשמות על הירי בערבים אזרחי ישראל ב"אינתיפאדה השנייה" (ההתנצלות שלו הייתה לפרוטוקול, כדי להופיע עם מרצ במועד ב' של הבחירות האחרונות), והוא היה גם שר הביטחון של רה"מ בנימין נתניהו. הוא זה שפילג את מפלגת העבודה ויצא ממנה לכיוון ימין, לממשלה עם נתניהו ועם ליברמן. כל שאר הגחמות הפוליטיות שלו היו להשאירו חי פוליטית, גם אם הוא נזקק לגחמות משמאל.
גולן הגיע עם ברק והיה שלישו הפוליטי של ברק במפלגה ה"דמוקראטית" החדשה, שכול נציגייה נבחרו בלעדית על-ידי ברק בלבד... הזזתו של ח"כ עיסאווי פרג' ממרצ - במועד ג' של הבחירות האחרונות, למקום לא ריאלי באיחוד של השמאל, נעשתה אף היא על-ידי גולן, ושימשה עבורי עובדה נוספת בחיזוק טענותיי. לפני שלושה חודשים היה לי ויכוח עם ח"כ לשעבר מהשמאל שטען כי גולן הוא איש שלום ושמאל נטו במהדורה חוזרת, כזו של האלוף והח"כ המנוח מתתיהו פלד, שבשיא הקריירה הביטחוניסטית שלו הוא כפה על יצחק רבין לצאת למלחמת ששת הימים, אך אותו פלד סיים כח"כ של "הרשימה המתקדמת לשלום", שכמעט והוצאה מחוץ לחוק, מאחר שאליה חברו גורמים אנטי ישראלים כמו תנועת "מצפן" ההיסטורית.
שללתי את דעתו של המתפלמס עימי בטענה שפלד היה באמת יחיד בדורו. פלד היה אישיות חזקה ועצמאית וכשהאמין בצעד מסוים הוא גם לא חשש לבצע אותו, כמו הכרחת רבין לצאת למלחמה ואח"כ להתהפך ולדרוש את הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית בכול מחיר. פלד לא היה "סנשו פנשו" של איזה גנרל לשעבר, שנע כמטוטלת בין שמאל לימין על-פי אינטרסים אישים, כאהוד ברק. פלד הקים את "המועצה לשלום ישראל - פלשתין" בימים שהמילים "מדינה פלשתינית" היו מילים גסות. הוא לא פחד לחבור לאנשים כמו אורי אבנרי, יוסי אמיתי ורן כהן ולצאת עימם למדבר פוליטי, למרות שעם שחרורו יכול היה בקלות להצטרף למפלגת העבודה ולהעפיל לפסגה הפוליטית כמו שרבין, בר לב ומוטה גור, עמיתיו הגנרלים, עשו זאת.
והוא גם לא פחד לימים לחבור למוחמד מיערי - רדיקל ערבי גדול יותר מראשי הקומוניסטים הערבים דאז, ולהפוך לשותף הפוליטי שלו. אבל יאיר גולן, שלא כמתי פלד, נחת לפוליטיקה כסגן רמטכ"ל לשעבר, בימים שלא רק גנרלים עומדים בתור להפוך לפוליטיקאים, אלא גם ראשי ה"מוסד", השב"כ והמשטרה. בליכוד ובעבודה כבר היה צפוף מדי ולכן ברק "האנמי" היה מפלט טוב עבורו. לפיכך הרי שתמיכתו של יאיר גולן בסיפוח של נתניהו איננה מפתיעה אותי כלל וכלל.
הגלגל שעוד יתגלגל
בראיון של יאיר גולן לקלמן ליפסקינד ולהראל סגל הוא הסביר שעמדותיו החדשות אינן כל כך רחוקות מאלו של ח"כי מרצ, ניצן הורובי'ץ ותמר זנדברג. לגבי הורובי'ץ ייתכן שגולן צודק אבל לגבי זנדברג אני חושב שהדברים בשטח שונים. אבל אל למרצ להשתומם על מה שאירע עם גולן. הזזתו של פרג' למקום לא ריאלי והחשיפה על קשר של תרומות כספיות לישיבות "מרכז הרב ו"שהבי חברון" של קיצוני המתנחלים, לארנקה של גב' זהבהב גלאון, היו"רית ההיסטורית של מרצ, מעלים פה ושם הרהורים באפשרות שבאמת צודק לו יאיר גולן בטענה שמרצ עלולה להתפלג, לפחות על-רקע שחלק ממנה יתמוך בסיפוח ביו"ש תחת האליבי של "הקמת מדינה פלשתינית" תחת אותם שטחים שיישארו שם, לאחר כל קצוצי הסיפוח האפשריים.
הגנרלים ההיסטוריים של מרצ ושל המפלגות מהן היא הורכבה לימים לא תמיד תאמו לבסיס שמאלי רדיקלי באמת אלא היו יותר קרובים להשקפות של מרכז מפלגת העבודה ההיסטורית. כך אפשר לומר על מאיר פעיל, רן כהן וכמה מוותיקי הימין במפ"ם כמו למשל ח"כ לשעבר אמרי רון, שאפילו תמך במלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982. לאור התזוזה ימינה של מחפשי הכבוד הפוליטי בעבר כמו צ'רלי ביטון, אפרים גור, ימיני בן דרור ובהווה אורלי לוי-אבקסיס ופנינה תמה-שאטו, הרי שלא פלא אם גם יאיר גולן יחצה לבסוף את הקווים שמשמאל ויעבור לימין באופן גלוי. בפוליטיקה אין "תקרת זכוכית" אלא הגבול הוא השמים, והשמיים הפוליטיים הם מאוד, מאוד רחבים עם הרבה ערפל סמיך.