בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רגישות סלקטיבית מאוד <br>
|
ימים רעים, רעים מאוד עוברים על החברה הישראלית בכלל, ועל התקשורת הישראלית בפרט ● ההתגייסות הקולקטיבית להחריד להגן על הנרטיב שסיפר כל צד לעצמו, יוצרת עיוותים נוראיים
כשמהדורות חדשות נפתחות בידיעה על הסתה, אמירה, ובסופה באות המילים: קץ הדמוקרטיה, אפרטהייד, פאשיזם, מסית סדרתי, גזענות, הדמוקרטיה בסכנה. כשלזה מתווספת אנחה קלה הבוקעת ממעמקי הנפש של המגיש או המגישה, ולסיום הרמת גבה כמעט בלתי נשלטת, אני מייד יודע, בני האור יוצאים, מה יוצאים, שועטים בכל המדיות, ויפמפמו את הסיפור שהיה או לא היה עד כלות. כשבסוף מהדורת החדשות, רגע לפני התחזית מדווחים על גל מרצים מאוניברסיטאות בישראל, שחברו לשונאי ישראל ב-BDS ולארגונים באירופה, כשמדווחים רגע לפני, על ילד בן 14 שהותקף קשות, נאזק בידיו וברגליו, הוטח לקרקע, נמנעה ממנו שיחת טלפון להוריו והכתב, כמי שקפאו שד, מצמיד לילד הזה תואר "פרובוקטור, עושה בעיות", ובחצי חיוך נפרד מהמגישה, אתה מבין שכאן לא תהיה הרמת גבה, לא תישמע אנחה וימשיכו למטבח הטלוויזיוני הבא. ככה מבשלים תודעה. ימים רעים, רעים מאוד עוברים על החברה הישראלית בכלל, ועל התקשורת הישראלית בפרט. ההתגייסות הקולקטיבית להחריד להגן על הנרטיב שסיפר כל צד לעצמו, יוצרת עיוותים נוראיים. הארץ רעדה. לפחות כך נראה היה מהתזזית והקצף על שפתיי השדרים בתיאור אירוע מיותר מאוד, מעצר למשך מספר שעות של אדם, שבמקרה הוא גם תא"ל במיל, כקץ הדמוקרטיה, כמדינת משטרה. מחדשות השעה שש בבוקר עד ליומיים שאחרי, עסקו באירוע הזה. כשהכתבים, בעיני עצמם, עיתונאים להשכיר, השחיזו מקלדתם ושפכו את מררתם על "הקיסר מבלפור", על אשתו ה..., על בנו חולה ה..., שכינו אותו היטלר, את בנו גבלס, את רעייתו הקיסרית, ואלו עוד הביטויים העדינים אל מול קריאות ההסתה הנוראיות ובהן קריאות לרצח והארץ דממה. איש לא צייץ, מגיש לא הרים גבה, מגישה לא נאנחה, הרגישות הסלקטיבית עבדה שעות נוספות. אל מול העוול שנעשה לתא"ל אמיר השכל במעצר המיותר, נעשים עוולות יום יומיות שאינן זוכות לפרומיל מהפרסום לו זכה מעצר זה. אלמלא העיתונאי קלמן ליבסקינד, מאחרוני העיתונאים בתקשורת הישראלית, אשר העלה את סיפורו של ידידיה אפשטיין, הילד בן ה-14 שהותקף על-ידי אנשי החוק, בידיו ורגליו, שהושאר לילה שלם על ספסל בתחנת משטרה, שהוריו חיפשו אותו עד למחרת בבוקר, שנמנעו ממנו זכויות בסיסיות, הסיפור הזה היה נקבר, צולל אל תהומות הנשייה. קלמן ליבסקינד לא ויתר, כמו דון קישוט, סיפר את הסיפור שוב ושוב עד אשר לא הותיר לשאר ערוצי הטלוויזיה ברירה והם נאלצו להתייחס אל הסיפור הקשה. כמו שכבר נאמר, תוך קביעה כי מדובר בפרובוקאטור וב "עושה בעיות סדרתי". הרגישות הסלקטיבית לא נולדה היום, זרעיה נזרעו כבר לפני שני עשורים, כשילדות בתקופת ההינתקות וגירוש נזרקו ללא משפט לימים רבים בתאי מעצר, אנשי המוסר, אבירי זכויות האדם, הצדק והשלום לצד אנשי המשפט, לא זעקו עוול, לא זעקו משפח, כשתא"ל אחר, עם ציצית וכיפה, אפי איתם, נפצע באורח בינוני בהפגנה בעמונה, הארץ לא רעדה, הדגלים השחורים על קץ הדמוקרטיה לא הונפו. כשעוד תא"ל, קצין רפואה ראשי, פרופ' אריה אלדד הותקף קשות באותה הפגנה, השמיים לא נפלו, הארץ לא רעדה, גבות לא הורמו ואנחות מיוסרות לא נשמעו. הרגישות הסלקטיבית היא אם כל חטאת, דין תא"ל כדין תא"ל, דין ילד כדין ילד, דין אחד לכולם, יחס אחד לכולם, יחס בררני מוביל לתהומות המפרידים בחברה הישראלית היום. חייבים לעצור זאת.
|
|
הכותב הינו מחנך, משורר, סופר ופובליציסט.
|
|
תאריך:
|
06/07/2020
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2020
|
|
עמנואל בן-סבו
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
חי 3434
|
10/07/20 11:27
|
|
בימים האחרונים עילעלתי בעניין רב באוסף עיתוני "נקודה" השמורים עמי. היה זה ביטאונם של היישובים ביהודה, שומרון וחבל עזה, יצא לאור בקביעות במשך 30 שנה, ועד 2010 ראו אור למעלה מ-300 גיליונות. מיטב הכותבים במגזר הדתי-לאומי-התיישבותי כתבו בכתב-עת איכותי זה, שנערך במקצועיות ועורר עניין רב. ממרחק השנים, מרתק להיזכר בכל נבואות הזעם ודברי הביקורת שמצאו ביטויים על דפיו - ומה מהם נתגשם.
|
|
|
במשך שנים לא שילם אהוד אולמרט למשרד עו"ד אלי זהר ז"ל שכר ראוי על הגנתו המשפטית. ואלי זהר אינו גורם זר אשר ההשפעה של אולמרט בתפקידיו השונים היא זניחה לגביו, אלא מדובר בעורך-דין הפועל בארץ ולהחלטת ראש עיריית ירושלים או ראש הממשלה עשויה להיות השלכה רבתי עליו.
|
|
|
לפני שנים אחדות, בעת שיצא עם קבוצת בני נוער מישראל לביקור התרמה בארה"ב, סיפר לי ידידי כי בהופעה המרכזית, לפני מאות יהודים התומכים כלכלית במוסד החינוכי, הוצג תיאטרון בובות מיוחד במינו שהופעל על-ידי בני הנוער הישראלים. לאחר דקותיים, עם הבדיחה הראשונה על נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, בדיחה קלילה במיוחד, לא חלילה פוגענית, נשמעו נחרות בוז מהקהל, שדרש מייד להפסיק את המופע, "לא צוחקים ולא לועגים, אפילו ברמז, על הנשיא שלנו" הבהירו המארחים בתקיפות לראש המשלחת, ותיאטרון הבובות ירד אבל וחפוי ראש מהבמה.
|
|
|
הביטוי האנגלי "poverty is a crime" שפירושו "העוני הוא פשע" - מופיע בגוגל יותר ממיליון פעם. כוונת הדברים לומר, שמי שמוגש נגדו כתב אישום על עבירה ואין לו כסף לשכור עורך דין - יורשע. בעוד שמי שהפרוטה מצויה בכיסו לשכור לעצמו עורך דין ומוגש נגדו כתב אישום בנסיבות זהות - ייצא זכאי במשפט על אותה עבירה ממש.
|
|
|
ההנחה שהחלת החוק הישראלי ביו"ש תפגע קשות בישראל, תסכן את הסכמי השלום עם ירדן ומצרים ואת יחסי ישראל עם סעודיה ומדינות ערביות נוספות, מנותקת מתקדימים ישראלים וממציאות המזרח התיכון.
|
|
|
|