למרות הכל, פטריוט יהודי

הידיעה על ההכנות שמבצעת מדינת ישראל לרגל עלייתם של יהונתן פולארד ורעייתו אסתר, מרגשת עד מאוד את העם היושב בציון. כמעט את כולם. שאלו את ראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט ותשובתו תהיה צמד מילים עם סימן קריאה 'שלא יעלה'. אם תלחצו אותו יותר יוסיף אולמרט: ' לא חייבים לו כלום'.

אעצור כאן, כדי לא להוסיף עוד מילים כמו: 'עבד תמורת כסף, הרבה כסף', 'רודף בצע','לא מתנדב ציוני', 'אינטרסנט עלוב', אמירות קשות לעיכול ולא רק בגלל עברו הקרוב של אומרם. לא רק בגלל שאולמרט לא הזכיר את פולארד בנאומיו ולא רק בגלל שלא תבע הקלה בעונשו מהנשיא ג'ורג' בוש ידידו הטוב, אלא בגלל ובעיקר הקונטקסט בהם הם נאמרים.

הכל הפך פוליטי עם פוזיציה ברורה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר פעל כמו ראשי ממשלה אחרים ואישי ציבור רבים לשחרורו של יהונתן פולארד, קרוב לוודאי שיזכה בנקודות בציבוריות הישראלית על השבתו של המרגל היהודי יהונתן פולארד לארץ אבותיו, ארץ ישראל.

הלוגיקה הידועה. נתניהו יהנה מנקודות, נקעקע את גודל האירוע, נמשוך את השטיח מתחת לרגליו, נשמיץ, נעלוב, נבוז, נכתים את האיש שישב שלושים וחמש שנים בכלא בתנאים קשים ביותר ועוד חמש שנים בהן היה לכאורה משוחרר עם הגבלות דרקוניות, לאחר שבחר לרגל עבור מדינת ישראל, מדינת אבותיו.

אמירותיו הפוגעניות, הקשות והמיותרות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הן חלק מהתהליך הנורא שהשיח הישראלי עובר. כמוהו, גם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, מצליף בשוטים ובעקרבים בראש הממשלה הנוכחי, סורק את בשרו במסרקות ברזל, באובססיה המונעת מהבלתי נודע והידוע, מאשימו בכל תחלואיה, בעיותיה, אתגריה המורכבים של המדינה. את הישגיו מצמצם, פוטר בכך שגם שעון מקולקל מדייק פעם אחת ביום. אהוד ברק מבין הרי בשעונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו חסין מביקורת. כמו כולנו יכול לטעות, ברם, מכאן ועד להשחרתו והמאסתו, הדמוניזציה השיטתית המתנהלת נגדו בסמוי ובגלוי, המרחק גדול.

השיח האלים, הברוטאלי, רווי הארס והשנאה מצד בעלי המחלוקת אינו מאפשר להפעיל שיקול דעת אינו מאפשר לסלק את העננים, לראות את המציאות, לבחון את הטענות. הפגיעה האלימה והרעה הזו אינה פוגעת רק בראש הממשלה נתניהו, אלא באינטרסים יהודים-ישראלים.

איך ייתכן שנושא לאומי, אנושי, אדם ששילם בארבעים שנות חייו על ריגול למען מדינת ישראל וביטחונה, הופך לנושא בפוליטיקה מרושעת, ממאיסה. איך ייתכן שיהונתן פולארד, אשר עיניי העם בישראל נשואות אליו, הופך להיות בוגד, רודף בצע המונע מחמדנות? מדוע האיבה והשנאה לראש הממשלה בנימין נתניהו מובילה להכפשת האיש ששילם מחיר כבד על רצונו לסייע לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה? להקטנתו, להפיכתו למאוס.

אפשר וצריך ללמוד את פרשת המרגל יהונתן פולארד. מפעיליו, איכות החומרים, הריגול במדינה הידידותית ביותר, מניעיו, מטרותיו, התמורה שקיבל, המחיר ששילם, הכל ראוי לבחינה יסודית ומעמיקה, ורבים עסקו בפרשה מהיום בו ננעלו שערי השגרירות בפני המרגל הנמלט והופקר למאסר ולעונש מהחמורים ביותר שנגזרו על מרגל בארה"ב. אך אין בכך כדי להמעיט בתרומתו לביטחון ישראל.

ראש הממשלה ועמו עם ישראל ברובו המוחלט, יריעו ליהונתן פולארד כשינחת במדינת ישראל. יהיו מי שיזילו דמעת התרגשות. בני נוער שגדלו על סיפור הריגול והיום הם כבר אבות וסבים יספרו לילדיהם ונכדיהם על האיש ופעלו. ושבו בנים לגבולם.