נֶטֶל כָּבֵד

הַמְּלָאכָה מְרֻבָּה גָּם הַנֶּטֶל כָּבֵד
הַמִשְׁכָּן הוּשְׁלַם גָּם אֹהֶל מוֹעֵד
וְשׁוּב אֵין פָּטוּר מִנְּשִׂיאָה בָּעֹל
וּכְפִי שֶׁשָּׁקַּלְתָּ ה' לְךָ יִשְקוֹל

וּמְיּוחָס הַפָּטוּר מִנֶּטֶל מְעֹל אָיִן
הַכּל שָׁוִים וְתָּמִיד יִמָּצֵא עָדָיִן
מוֹלִיך וּמֵבִיא וּמְקַיֵּם נֶדֶר שֶׁנָּדַר
וְאֵין מִתְנַשֵּׁא בְּתוֹךְ הָעָם מִתְהַדַּר

לָכֵן נִסְמַךְ דְּבַר-הַנָּזִיר לַיָּיִן וְלַשֶּׁכָר
כִּי הַיָּיִן מַסִּיט אָדָם מִדַּרְכּוֹ שֶבָּחַר
גָם נועַד לְהַתְרִיע עַל אִבּוּד חוּשִׁים
שֶׁבְּעֶת צָרָה צְרִיכִים לִהְיוֹת חַדִּים
וְהֶחָשׁוּב מִכֹּל שׁוֹתְפוּת בָעוֹל


ערך השלום בחיי עם ובחיי אדם

וישם לך שלום (ו/כו) לא בכדי ברכת הכהנים מסתיימת ב"שלום" כי הערך שלום מהוה בסיס איתן לחיי האדם עלי אדמות, לא בכדי כך מקדמים עמי המזרח את פני האדם שפוגשים בו באמירת שָׁלוֹם السلام عليكم - שלום עליכם. לא בכדי מדובר באדם וביחס שלו אל האדמה עליה יושב. כך גם לגבי האמור בפרשה על היחס בין ארגון מדיני וחברתי לבין אדם ומדינה. זה גם אשר מביא אותנו ליחס בין אדם לחברה. התהוות עם ישראל במדבר כעם בעל ערכים רמים גם בשטח הפקר במדבר, במטרה לספק צָרְכֵי האדם, לא רק במזון ובחיי רְוָחָה אלא גָּם בקיום סדר ומשפט המבוססים על צדק, לחנך העם למעשים טובים ובעבודת האלוהים, בתנאים בלתי אפשריים במדבר, בעת התהוותו לעם בעודו נע ונד, וצועד ממקום למקום פניו אל ארצו היעודה. הפרשה נועדה להכשיר את בני ישראל להיות עם המסוגל להגשים ערכים מהותיים הדרושים לקיומו הן כאדם והן כעם. ההתנהלות העם במדבר בשאתו המשכן ובהעברתו ממקום למקום תרמה להתגבשות ישראל כעם בעל ערכים והבולט בהם ערך השלום, לא רק בהקמת משכן וּבְחָנֻכָּתוֹ ונשיאתו, כנטל משמעותי על אבזיריו הרבים והוא עשה זאת למען האחדות וקיום הצו בכתף ישאו (ז/ט) ארון הקודש על כל מרכיביו שולחן הפנים, המנורה ושני הלֻחוֹת, כנשיאת נטל שבלעדיו לא תתקיים אחדות בין בני האדם וזה דורש מאמץ, תרתי משמע, פיזי וגם רוחני בכך שהכהנים ינהיגו את העם והלווים ישרתו את הכהנים במלכת הקודש, והעם זוכה ל"ברכת הכהנים" שראשיתה בתקופת המשכן והמקדש והיא נמשכת כל הזמנים ובכל המצבים. והרי אנו יודעים היום כי מכל הקרבנות והזבחים לא נותר דבר וכי רק ברכת הכהנים שרדה ומשמרת את ה"שלום" (ו/כו) מכאן ערך השלום רב ועצום, הן בעבר והן בחידוש ימינו תוך תקוה בלב לבנות מחדש את בית המקדש במקום בו היה קים, למרות שהחזון הזה הולך ומתרחק. לא בכדי עם ישראל השאיר זאת עד לבוא המשיח אשר הוא יחדש ימינו כקדם. גם האיסלאם על כל פלגיו שִׂיעוֹתָיו (הַשִּׁיעָה), הגואל שלהם נקרא "הַמַּהְדִי" (מורה הדרך לאמת -הוא משיחם), הם בשלהם ואנו מוסיפים לדבר על "שלום" כשאיפה נעלה, שחוזרים עליה יום יום בברכת הכהנים. וַיָּשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו/כו) מושג זה הפך לתקוה למניעת מלחמה בעמנו. לא בכדי נאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום (דברים כ/י). המלה שלום נגזרת מהמלה שְׁלֵמוֹת. לכן כל הרודף אחר שלום מבקש את השלמות לעצמו ולעמו, או אז וַיָּשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו/כו)

ברכת הקב"ה לאדם בכלל ולישראל בפרט

מכאן נקבעה לה ברכת הכהנים היא הברכה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת כבר נאמרו דברים אלה וטוב ונכון לחזור ולהזכירם. לא בכדי נאמר "החוט המשולט לא במהרה ינתק" הטמון בברכת הכהנים: יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. (ו/כד-כו) זאת הברכה שנצטוה אהרן על-ידי משה בשם ה' לברך בה את העם שנאמר: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם (ו/כג). מכאן שכאשר הכהנים מתעטפים בטלית ומברכים את הקהל ישראל כולל הלויים, פיהם משמיע דבר השם עצמו לקהל כברכה, שבאה מפי עליון באמצעות הכהן ולא נותנת למברך מעמד מעבר להיות המעביר ברכת השם לעם. ראוי שנזכור כי הברכה החלה עוד בימי המשכן במדבר ונמשכה בתקופת המקדש בארץ ומשחרב בית המקדש היא נאמרת בבית התפלה בית הכנסת. חכמי התלמוד ופרשנים אחרים אומרים כי הברכה מתחילה ב-"יברכך ה' וישמרך", הן כאחד מעם ישראל והן כעם שהקב"ה "יִשְׁמֹרְךָ", הן מפגיעה של אדם לאדם והן מפגיעה של אומות העולם לישראל כעם. לכאורה נראית סתירה בין משמעות ו"ישמרך" יִשְׁמֹרְךָ כבודד, על זה אמר רש"י ואבן עזרא ואחרים כי הברכה מְכֻוֶּנֶת להצלחת האדם בחייו הגשמיים היומיומיים, והיא גם נועדה למנוע פגיעה בישראל כעם, פגיעה גופנית ולדעת רש"י זה כולל נכסיך. אבן עזרא מוסיף לתת לאדם תוספת חיים ועושר. הן בפרנסה כי כש"אין קמח אין תורה". מכאן רואים את רצון האדם הטוב לסייע לזולתו בעת מצוקה ובימינו הדבר מקבל משמעות מיוחדת. הרצון לסיוע ואפילו איננו לספוק כל צרכו של האדם זה משמח את הנותן ומשמח את המקבל ונוטע תקוה לחיות כדי שיגיע הו אעצמו למצב שיתן סיוע ועזרה בעת צרה לזולתו.

המועדים במועדם ומצוות התורה בעתם בכל מצב

נשוב לציטוט האומר: אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. שום דבר לא יכול לגרום לשינוי מועדי ה', לא מלחמה, לא צר ולא אויב. ואמנם קימנו את השבועות במועדו למרות ניסיון צרינו ואויבינו למנוע זאת מאתנו. חג מתן תורה לישראל נועד להזכיר לכל אחד מישראל שנמנה על אלה שאינם צאצאי עם ישראל מלידה, כי יכולים הם להצטרף לעם ולהיות חלק ממנו, אך ורק מאהבת ישראל ותורתו ולא לשום מטרה אחרת. זה המבדיל בין דת ישראל לדתות שלידתן באה אחרי שעם ישראל קבל את התורה והתחייב לקים את הכתוב בה לפי הכלל זה ראה וקדש, זה כולל האפשרות לשאול ולדרוש ולדעת משמעות הכתוב בתורה. זה השוני בין דרך לימוד התורה וקיום מצוותיה לבין אלה שניסו לתקן ולשנות את הכתוב בתורה, תחילה הנצרות ששנתה את מועדים והזמנים וקבעה יום הראשון לבריאת העולם כיום המנוחה עוד בטרם נעשתה כל מלאכה, ובעקבות הנצרות האיסלאם ש"טעה" בספירה וקדש את יום השישי במקום השביעי השבת. שתי הדתות אלו מסתמכות על התורה, ונוהגים בניגוד גמור לכלל: זה ראה וקדש. לא רק זאת אלא הנצרות פתתה את מאמיניה להצטרף לנצרות על-ידי מתן טובות הנאה, והאיסלאם על-ידי כפיה כמשמעות המושג "איסלאם" או "אסתסתלאם", דהיינו "כניעה" או "התמסרות" שלא מרצון. עם ישראל דבק בקיום הכלל להתגייר מאהבת התורה לשמה כפי שזה קבל ביטוי במגילת רות, שעיקר תכנה על "ההצטרפות" לעם ישראל מאהבת ישראל ותורתו בלי תנאי ותניה כפי שבטאה זאת "רות המואביה" בדבר אל חמותה "נעמי" שנסתה להניא אותה כלותיה מלכת אתה: לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָּנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים? לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ. ואמנם כלתה עָרְפָּה, הראתה לנעמי את עָרְפָּהּ ושבה לבית אביה, ואילו רות רצה אתה באמרה לה: אל תפגעי בי (אל תפצירי בי) לעָזְבֶּךְ לשוב מֵאַחֲרָיִךְ כי אל אשר תְּלְכִי אֵלֵךְ, ובאשר תליני אלין, עַמֶּךְ עַמִּי, ואלוהיך אלוהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר. ונשבעה עוד לאמור: כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך. דברים כובשי לב ומבטאים את משמעות "הגיור כהלכה" גיור מאהבת התורה ועם ישראל ולא לשום השגת טובת הנאה מכל סוג. זה מביא אותנו לאותו ספור "אגדה" על אלישע עוזרו של אליהו הנביא כך: אלישע נהג לשים מעילו על פני הים ולנוע עליו לכל מקום שרצה על פני הים. יום אחד הגיע לאי בודד שם פגש אדם שנוטל שתים עשר אבנים מרובעות אחת אחת על כתפו ומביאם למקום שם מסדר אותן כ"מזבח" ומשמסיים בניין המזבח, היה מפרק אותו ומחזיר האבנים למקומן, וכך חוזר חלילה. אלישע שאל את האיש בתמיהה למה הוא עושה זאת, אמר לו כי זה שלמדהו אדם לעבוד את האלוהים. אמר לו אלישע אינך צריך כך לעבוד את האלוהים די אם תאמר: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". האיש חזר על אשר למד, ואלישע עזב את האי פָּרַשׂ מעילו על פני הים והלך. האיש נסה לחזור על אשר למדו אלישע ולא זכר את אשר למדו אלישע הוא רץ בהליכה על פני המים אחרי אלישע לאמר לו: "שכחתי את אשר למדתני", משראה אלישע האיש הולך על פני המים, אמר לו לא צריך שתזכור כי כבר ה' שמע תפילתך ותום לבך נתקבל . כי ה' שומע תפילת כל חי כשהיא נאמרת בתום לבב.

חָסְנוֹ שֶׁל אָדָם בְּתֹם לִבּוֹ וּבִדְבְּקוּת בֶאֱמוּנָתוֹ
לַעֲשׂוֹת טוֹב וְלִגְמוֹל חֶסֶד לוֹ לְבֵיתוֹ וסְבִיבָתוֹ
וְהָאָדָם נִבְחַן בְּעֶת צָרָה וְצוֹקַת הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ
לֹא בִּכְדִּי יָצַר אֱלֹהִים אָדָם בְּצַלְמוֹ וְכִדְמוּתוֹ

כִּי עַל כֶּן הִתְבָּרַךְ בְּבִרְכַּת יוֹשֵׁב מָרוֹם יִשְׂרָאֵל
כִֹי הֹ' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וּזְדּוֹן שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל יְסַכֵּל
כֹּל עוֹד בּלֶבָב הַתִּקְוָה תּוֹסִיף לְהִתְקַיֵּם וְיִגָּאֵל
וְזָדוֹן צָרָיו יִתְאַדֶּה וְאֶת גְבוּרַת יִשְׂרָאֵל מִי יִמַּלֵּל
זֹאת הַתִּקְוָה וְלָזֹאת נֻיָחֵל נִשְׂמַח נַעֲלוֹז וּנְהַלֵּל