הרהורים בעקבות ההצגה "אִמָּהוֹת" (ב') <br>

אני מוצא לנכון להודות פעם שנייה לאופרה הישראלית ולתאטרון "גשר" על החוויה, שזיכו אותי עת צפיתי באופרה "אִמָּהוֹת". כשהייתי מרותק להתרחשויות על במת אולם האופרה הישראלית במהלכה של התמונה הששית באופרה "אִמָּהוֹת", דאבתי את זעקות השבר של בנות לוט, שגברים רמסו את רוחן עת השתוללו בגופן. הריתוק לבמה לא מנע ממני להעמיס על עצמי גם את זעקות השבר, שעלו מספר שמואל ב' - זעקות רצפה בת איה ומיכל בת שאול, שאכזריות של גבר, דוד מלך ישראל, גרמה לתליית שבעת ילדיהם.

בְהַר הָעֲצָמוֹת הַמֵּתוֹת בּוֹכָה הָאֲדָמָה
כְּבָר יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים מֵאוֹת שָׁנִים
עַל שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַּת אַיָּה
אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל
וְעַל חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל
שֶׁנָּפְלוּ יַחַד וְהֵם הוּמְתוּ
בִּתְחִילַת קְצִיר שְׁעוֹרִים
כְּשֶׁחִיּוּךְ בּוֹטֶה וְגַס רוּחַ שֶׁל גֶּבֶר
דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל
נִמְרָח עַל שִׁבְעָה יְלָדִים תְּלוּיִים.

הייתי מרותק לבמה של האופרה הישראלית, כשבנות לוט מספרות לאמן את הזוועה שפקדה אותן, כשבוטות הלב של אבא שלהן הפקיר את גופן לבהמיות ופרץ יצרים חייתי של גברים בני העיר סדום, אך אני כל עת ההתרחשות המבעיתה על הבמה נדדתי מספר בראשית לעבר התרחשות מבעיתה אחרת, לה שותף מלך בישראל, שנתן הסכמתו לתליית שבעה ילדים.

רותקתי לבמת האופרה, המציגה לי תמונה מספר בראשית, ואני באותו זמן חי וחש את מלוא עוצמת התובנה המבהילה העולה מספר שמואל ב'. אני נחרד מקטילת חיי חמשת ילדי מיכל, שילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי, ושני בני רצפה בת איה, שילדה לשאול המלך, כי לא היה מחסום לגבריות הבוטה של המלך דוד, לו אנחנו מרבים לשיר שירי הלל - "דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם".

אני נחרדתי מהתובנה שאימצתי, שגבריות בוטה של דוד המלך חושדת, שילדי מיכל ורצפה רוחשים לו טינה מבית אמותיהם, לכן מוטב להוציאם להורג בתלייה ואף לא להביאם לקבורה. להוצאה להורג מתלווים תככים פוליטיים עם ממלכת הגבעונים.

בתמונה הששית באופרה הגיבורות הטראגיות הן בנות לוט. גיבורת התמונה בספר שמואל ב' פרק כ"א היא פילגש ששמה רצפה בת איה. היא מתמודדת לבדה עם גזרה מחפירה של גבריות מטורפת, ששמה דוד המלך, הנותן הוראה לא לקבור את הילדים. היא לבדה יומם וליל מתחילת קציר חטים ועד נתכו מים עליהם מן השמים מתמודדת עם חיות הטרף ועם שק שבידה מגרשת אותן רק כדי לשמור על כבוד הילדים המתים, שלא יהיו מאכל לחיות טרף - "לֹא נָתְנָה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם (על גוויות הילדים) יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׁדֶה לַיְלָה" (שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י').