העיניים המסרבות לראות

עשרות חיילים בני מיעוטים סירבו פקודה להשתתף במבצע 'שומר חומות'. חלקם נטשו את הצבא, אחרים זכו 'להבנה' מהגורמים הצבאיים. שבעה בלבד שוחררו מהשירות הצבאי ושאר סרבני הפקודה ממשיכים לשרת בצה"ל לאחר שיחות הבהרה.

עשרות נהגי תובלה, בני מיעוטים, סירבו להתייצב בעת מבצע 'שומר חומות' להובלת כלים צבאיים שנדרשו לפעולה הצבאית בהגנה על מדינת ישראל. איש מהם לא שילם שום מחיר. השקט וכיבוי השריפות נדרש כעת בממשלה הישראלית פלשתינית הראשונה כמאמר ח"כ אחמד טיבי.

זוכרים את השוטרים בימי מבצע 'שומר חומות' אשר סירבו לשרת בעיר העתיקה? אשר בחרו להיפרד ממשטרת ישראל בשל צו מצפונם? במשטרה ניסו לצמצם את התופעה ולבטל את המגמה, אך השוטרים, עם שמות ותגים, הזדהו עם העזתים בימי המבצע תוך שהם פושטים מדיהם. גם אחרי שדיללנו את תמונות הפייק והמלחמה הפסיכולוגית עדיין נמצאו שוטרים אשר סרבו להיאבק באויב ואף בחרו להזדהות עימו.

מאות כדורי רובה ואקדח נורים בכל ערב במרכז הארץ בעיר לוד ושכונותיה על-ידי בני מיעוטים הנעצרים במקרה הטוב ומשוחררים לאחר שעות אחדות במקרה הרע. תושבי העיר לוד, יהודים וערבים, ממשיכים לחיות באיכות חיים של מחנה פליטים ג'באליה ולשלם את מחיר חוסר הביטחון, חוסר המשילות ורחמי שופטי ישראל.

אין דין ואין דיין

פרעות תשפ"א בעיר המעורבות, פרעות המתחוללות מאז מבצע 'שומר החומות' ועד היום ממשיכות בעצימות נמוכה. ההכנה לקראת הסבב הבא, בו המציאות הקשה תכה בעם היושב בציון בחומרה כפולה ומכופלת, לאחר שהבינו כי אין דין ואין דיין ומחבל הישר בעיניו ייעשה. אחרי מיעוט המעצרים, מיעוט כתבי האישום וגזרי הדין המקלים, הבינו הפורעים כי דם יהודי הפקר, מחירו פחות בהרבה ממחיר ריסוס גרפיטי על דלת בכפר נידח.

יש הרואים במתפרעי תשפ"א, נושאי דגלי פלשתין וחיזבאללה את ניצני המרד הערבי הגדול הצפוי למדינת ישראל במלחמת הקוממיות שטרם תמה. רואים את מה שההגנה מסרבת לראות, רואים את הסכנה מחלקים בחברה הערבית המזדהים יותר ויותר כפלשתינים המתגוררים במדינת ישראל עד לחורבנה. רואים בהם את חוד החנית הפנימית אשר תכה ללא רחם ביום פקודה בעת שמדינת ישראל תילחם על ביטחון אזרחיה בגבולות הארץ.

מפקדים בכירים מבצעים פיגועי ביטחון לאומי בראש חוצות, מפקדים חושפים את ערוותם ותבוסתנותם בריש גלי, בעת שמגלים כי במבצע הצבאי הבא צה"ל לא יעבור בכביש ואדי עארה בשל החשש מהתקפות מחבלי הפנים, וחיילי צה"ל מבוזים בכל רגע נתון על-ידי אוכלוסייה אזרחית ושונאי יהודים במסווה ארגוני זכויות אדם ואין מי שישמור על כבודם. שני לוחמים מבצעים את חובתם הבסיסית לפגוע במי שביקש לרצוח חפים מפשע ומוצאים עצמם בחדרי חקירות באזהרה ונשקם מוחרם, ומפקד בכיר בצה"ל מודיע למפקדי החטיבות והגדודים כי חל איסור לקיים מארבי ירי אלא רק באישור פרטני.

ישנו חלק אשר כבר אינו מתיירא מלארח מחבלים ובני משפחותיהם במועדוני תרבות. אשר אינו מתיירא מלחבק טרוריסטים, להעניק להם תעודות הוקרה, להעלות תמונותיהם לרשת החברתית, אשר אינו מתיירא מלמחוא כפיים למטיף במסגד אל-אקצה אשר על הר-הבית, בעת שזה קורא להשמדת העם היהודי, שאינו מתיירא מלשבח את ה'לוחמים הדגולים' ביפו, רמלה, חיפה, עכו ולוד אחיהם של הפלשתינים, המצהיר כי כל ישראל שלהם מתל אביב ועד באר שבע, מטבריה ועד ירושלים. לא עוד קווי 1967, גבולות אושוויץ כמאמר אבא אבן, שר החוץ המנוח, אלא קווי 1949, קוו המים. הכינו את המצופים וגלגלי ההצלה.

שנאת יהודים

ולא נגענו בעבריינות הפלילית, בשוד רכוש לוחמים בדרום, בשריפות מתבנים ועסקים בצפון, בפריצות לנשקיות צבאיות, בהשתוללות בכבישי הארץ, בהטלת מורא ואימה על אזרחים, ברציחות כמעט יומיות במגזר הערבי, בהתעצמות הפשיעה המאורגנת.

אל מול ההתעוררות הלאומנית ברחבי ישראל, בקרב חלק מאזרחי מדינת ישראל הערביים, יש חלק אחר בקרב ערביי ישראל שראוי להזכירו וחובה לחזקו. ערביי ישראל הפועלים ללא לאות לחיבורים בחברה הישראלית, לשייכות, להשתלבות במדינת ישראל, להיות אזרחים ישראלים גאים ולשמור על לאומיותם מתוך כבוד להיות מדינה יהודית דמוקרטית.

ההנהגה הישראלית, המדינית, הצבאית והפוליטית חייבת להסיר את כסות העיניים שבחרה להניח על עיניה, להביט בעיניים פקוחות על המציאות המשתנה בתוככי מדינת ישראל. גל הפיגועים אינו נובע מנסיבות אישיות כי אם משנאת יהודים מזוקקת, הטרור הפנימי חייב להיגדע בכל הכלים העומדים לרשות המדינה, המשילות חייבת להתקיים, מדינת ישראל צריכה להיאבק על משילותה כאילו רע"ם אינה בממשלה במישור הלאומני ובמישור הפלילי.

יש כאן שני לאומים המבקשים לחיות בכבוד במדינה אחת, יהודית ודמוקרטית. הגיעה העת לטפל באגרוף פלדה במאיימים על אזרחי מדינת ישראל, ערבים ויהודים, בכל המישורים ולהושיט יד מחבקת לערביי ישראל המכבדים את המדינה, חוקיה, סמליה. עכשיו הזמן להסיר את כסות העיניים, עכשיו הזמן להביט נכוחה ולא להתיירא גם אם התמונה הנגלית קשה. יכול נוכל לה אם רק נרצה.