שלשום נפל דבר בלבנון. סעד אל-דין אל-חרירי, אחת הדמויות החשובות בעדה הסונית בלבנון, הודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים, ואף קרא למפלגתו, מפלגת העתיד, לעשות כמוהו. אל-חרירי ציין בנאומו כי בעת הזו, כאשר ההשפעה האירנית גוברת וכאשר המדינה הלבנונית קורסת, אין תקווה ללבנון. לא ברור האם זוהי פרישה לצמיתות או לקיחת פסק זמן מן החיים הפוליטיים. כך או אחרת, נראה כי הודעה זו היא מעין הודאה בכישלונו כפוליטיקאי והיא מסיימת חיים פוליטיים רצופי מפלות. מבחינה פוליטית, מדובר בסוג של רעידת אדמה, במיוחד בעבור העדה הסונית. ניתן לומר שהכישלון הפוליטי של אל-חרירי הוא גם כישלונה של העדה הסונית במאבק על מעמדה בלבנון.
למן עצמאותה של לבנון, היה לעדה הסונית תפקיד מוביל. על-פי חלוקת הכוחות במדינה, אשר נקבעה בין הסונים ובין הנוצרים המארונים, משרת ראשות הממשלה שמורה לעדה הסונית. עד פרוץ מלחמת האזרחים הלבנונית ב-1975, איישו את המשרה הרמה פוליטיקאים סונים בעלי שיעור קומה (לרוב), בני משפחות נכבדים מקרב העדה הסונית. הללו אומנם לא ייצגו את כל העדה הסונית, אך שמרו על האינטרסים של העדה אל מול העדות האחרות.
מלחמת האזרחים שפרצה ב-1975 חשפה את חולשתה של העדה הסונית. בעוד לעדות האחרות בלבנון, למארונים, לדרוזים ולשיעים, היו מיליציות משלהן, הסונים העדיפו להסתמך על כוחם של הארגונים הפלשתינים אשר פעלו בלבנון. כאשר אש"ף נאלץ לעזוב את לבנון בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, הסונים מצאו עצמם ללא כוח מגן. זאת ועוד, המנהיגות הסונית המסורתית שלהם, זו שבאה מקרב משפחות הנכבדים, הלכה ונחלשה. כך, בעוד העדות האחרות היו חמושות ואף הצמיחו שכבת הנהגה חדשה שצפה ועלתה בשדה הקרב, הסונים נותרו מאחור.
מי שהוביל לשינוי במעמדה של העדה הסונית היה רפיק אל-חרירי, "מר לבנון". חרירי, שיקם את לבנון בתום מלחמת האזרחים והפך להיות האדם החזק של העדה הסונית, ואולי אף של לבנון. הוא עשה זאת הן בשל הונו הרב והן בשל כשרונו הפוליטי. אך הירצחו של רפיק אל-חרירי בפברואר 2005, על-פי רוב ההערכות בידי חיזבאללה וסוריה, הותיר ואקום אותו העדה הסונית התקשתה למלא. סעד אל-דין, בנו של רפיק אל-חרירי, הוכתר כיורש, אך היה צל חיוור של אביו. כהונותיו כראש ממשלה לא הותירו חותם, והוא לא הצליח לחזק את כוחה של העדה הסונית אל מול האתגרים שניצבו בפניה, ובמיוחד התחזקותו של ארגון חיזבאללה השיעי.
מה יהיה עתה על העדה הסונית? הכרזתו של חרירי כי הוא מקווה שמפלגתו תלך בעקבותיו ולא תשתתף בבחירות לפרלמנט הקרובות, נראות כמו הכרזת חרם של העדה הסונית על המשחק הפוליטי. לדעתי, קריאתו זו של חרירי, מציגה את חוסר בשלותו הפוליטית. אם חרם שכזה אכן יתבצע, יצא שכרה של העדה הסונית בהפסדה. בפרלמנט הלבנוני חייב להיות ייצוג לעדה הסונית, בין אם הסונים יחרימו את הבחירות או לא. החרמה, תוביל לכך שנציגים סונים ייבחרו על-ידי בני העדות האחרות, דבר אשר יגרום להחלשה נוספת של העדה הסונית. באופן טראגי העדה הסונית משלמת עתה את מחיר טעויותיה שלה עצמה.
