ארץ הבחירה

שאלה

"רק שאלה אחת מנקרת במוחי: למה כשמחבל בודד עם אקדח יורה בלב תל אביב, הצבא כולו נכנס לזירה, אבל כשפורעים בלוד, או ברמלה, מתפרעים ערב-ערב, לאיש לא אכפת. כנראה, אבישי בן-חיים צודק. יש ישראל הראשונה ויש "ישראל-למי-אכפת-ממנה" - הקשה אברהם גרינצייג בטוויטר. ואין לי מה להוסיף, אלא רק לציין, כי אינו היחיד, שתמה על כך בטוויטר.

התחילו להיערך

לבלרי הפרקליטות כועסים על ח"כ גלית דיסטל אטבריאן מהליכוד כיוון שהזכירה להם, כי ערוותם נחשפה, ולרוע מזלם, עומד הליכוד לחזור לשלטון, ויעשה שפטים במי שקשרו קשר להחליפו.

ואף אחד טרם דיבר על חוצפת פקידים בשירות המדינה, המעזים להטיף מוסר לנבחרת ציבור, המבקרת את תפקודם (שזה תפקידה ולשם כך נבחרה), ולא על כך שעל ראש הגנב בוער הכובע.

יצירתיות

אחד הדברים הנהדרים במדינתנו שתחיה הנו, שהמציאות בה עולה על כל דמיון. כך, החליט הטכניון, כי התנדבות סטודנטים לפעילות בארגון נגד אנטישמיות ברשת "אינה פעילות למען הקהילה". לפיכך, הסיר את התנועה למאבק באנטישמיות ברשת מרשימת הארגונים, שפעילות בהם מזכה את הסטודנטים בטכניון בשתי נקודות זכות בגין פעילות חברתית.

בח̤יקן

המחבלים וסייעניהם - גם בתוכנו - מייללים על גורלו המר של המחבל מרחוב דיזנגוף, שרק רצה לחזור הביתה בשלום, וחוסל בקרבת מסגד ביפו, ועל חבר מרעיו, שחוסלו בג'נין.

איני מצליח להבין זאת. הרי מי שמילאו את גופותיהם בעופרת, כמאמר הפתגם הידוע, רק עשו מצווה גדולה לאותם המנוולים, ושיהדו אותם. בני העוולה, משפחותיהם וחבריהם יישחקו עצמותיהם צריכים להודות, להלל, לקלס, ולשבח את כוחות הביטחון, שבלחיצה על ההדק שיגרו את המנוולים לחיקן של 72 בתולות בגן-עדן.

ושאל כבר חבר יקר, בראשית ימי אוסלו העליזים, היכן משיגים המחבלים כל כך הרבה בתולות?! כן ירבו צורכיהם בהן.

עמו"ס

בעודנו מתקרבים ליום העצמאות, מחדדים כותבי הנאומים את מקלדותיהם, מצחצחים אותן, וימציאו ביטויים ותארים מצקצקים, שיקשרו תשבחות על צבאנו. זה, כמובן, לא יוציא את צה"ל מהמשבר החמור, שאליו קלע את עצמו.

שורש המשבר, מבלי להתייחס לביקורתו הנכונה מאוד של אלוף במיל' יצחק בריק - הנו בהכנותיו הלקויות למלחמה הבאה ובדבר הרבה יותר קריטי: נרשם זינוק חד בכמות הקצינים בדרגות הביניים, שמבקשים לפרוש מהצבא. כלומר, צה"ל מתרוקן מהקצונה הצעירה, ולא יהיו מי שיקודמו לדרג בכיר - מג"דים ומעלה.

המספרים מחרידים, לפי יואב לימור, הפרשן לענייני צבא בישראל היום: בשנת 2017 פרשו משירות 281 קצינים בדרגת רב-סרן; בשנת 2019 - 306; בשנת 2020 - 354; בשנת 2021 - 457; בחודשיים הראשונים של 2022 - 77; והצפי הוא, כי המגמה תקצין.

זה נובע, לעניות דעתי, בראש ובראשונה מניהול כושל של משאבי-האנוש בצבא. אנחנו צריכים את הטובים ביותר בשדרות הקצונה בצה"ל, ועל העידית (אם רצונה לשרת כקצינים) מתחרים רבים בשוק העבודה הישראלי, ומציעים לאנשיה תפקידים מרתקים, משכורות גבוהות ותנאי שירות קורצים. צבאנו טרם קלט את הדבר, וטרם הסתגל לשינוי המרתק בשוק העבודה הישראלי. שיפורים בשכר הקצונה לא שיפרו במיוחד את שכר הקצונה בדרג הביניים (בכך אין צה"ל שונה מארגונים אחרים, שמשפרים מאוד את שכר הבכירים לאחר שקיבלו הטבות, כדי לשפר את שכר הזוטרים).

בנוסף, צבאנו אינו מתמודד עם הדימוי השלילי, שמתפתח לקצונת הקבע בצבא, גם בגלל החלטות מטופשות של צמרת הצבא (למשל - תוספת לגמלאות קצונת הקבע, שתגדיל ביותר ממיליארד שקל בשנה את הוצאות השכר בצבא; כנראה, תגיע, בעיקר, כרגיל, לקצונה הבכירה).

השירות בצבא הקבע - בעיקר, בדרגי השדה - מטיל עול כבד על הקצין ועל משפחתו. זה אינו חדש, אך הצבא טרם נתן תשובה טובה לבעיה. כמו-כן, טרם נתן הצבא תשובה לצורך של צעירים רבים להמשיך ללמוד לתואר אקדמאי שני, כיוון שהתואר הראשון איבד מאוד מערכו, או עקב רצון להכיר תחומים חדשים, ולהתמחות בהם. סוגיה נוספת - כל מי ששירתו בצבא מכירים את איכות החיים הלא-טובה בבסיסיו - אם אינם בחיל-האוויר. לפני כמה שנים טיפל בהזנחה זו אלוף במיל' בריק, כשהיה נציב קבילות החיילים.

עניין אחר, שהצבא טרם הבחין בחשיבותו, היא התחושה, שהקידום הצבאי מסובך. חבר, קצין בכיר, הגדיר פעם, שכדי להתקדם בצבא צריכים עמו"ס - עיתוי, מזל וסוס טוב לרכוב עליו. כלומר, יש תחושה קשה, שמתקדמים בעלי הקשרים ולא הטובים. לדעתי, כתוצאה מהמשבר הזה ייווצר בקרוב בצבא משבר-משני: הרבה מהטובים יפרשו, ואת מקומותיהם ימצאו בינוניים ומטה; וזה יהיה תהליך ספיראלי, שינחית עוד ועוד את רמת צה"ל.

לא-הוגן

בעקבות שריפת קבר יוסף בידי מחבלים ערביים, צייץ אלעד מלכא בטוויטר: "חייב לציין שדי גאוני מצד הפלשתינים להחריב לנו אתרי מורשת. אין שום דרך להחזיר להם".