הציבור התרגל, מתרגל יתרגל

וידוי אישי - מאוד נעים לי לשמוע את ראש הממשלה החליפי, שר החוץ, יאיר לפיד, גם כשהוא אומר שום דבר עטוף בכלום ומעמיק אותו באין לי מושג על מה אני מדבר. יאיר לפיד הוא וירטואוז מלא בכריזמה, רהוט ושחקן על שהגברת ליה קניג מוזמנת לקחת אצלו שיעורים. בראיון מרתק עם הפרשן המעולה, עמית סגל, תפסה אותי אמירה אחת, תשובה, עליה חזר המרואיין לפיד כמה פעמים.

"הציבור יתרגל", כך אמר בתשובה לשאלה על שיתוף הפעולה עם רע"ם, הציבור יתרגל. לדאבון הלב, לפיד צודק. הציבור יתרגל, הציבור מתרגל, והרבה יותר מהר ממה שהיה צפוי. הציבור התרגל לטילים על הדרום, על תל אביב, הציבור התרגל לבלוני נפץ, הציבור התרגל לטרור ברחובות הערים, הציבור התרגל להלוויות, לדמעת אלמנות ובכי יתומים. הציבור התרגל להיות מותקף על-ידי מחבלים מבית, הציבור התרגל לפרעות, להרס, להצתות בתי כנסת ושריפת מכינה קדם צבאית ורכבי יהודים.

הציבור התרגל לרצח יהודים במעשי לינץ', בבתי מלון, לפוגרומים ביהודים, להפגנות ימי זעם, ימי רמא דם, ימים של טרור. הציבור התרגל לתשלום משכורות למחבלים ובני משפחותיהם על-ידי מכחיש השואה, "הפרטנר", אבו מאזן. הציבור התרגל לפחד, לקיפול הדגלים, על כל המשתמע מכך, התרגל למצא דרכים עוקפות וחליפיות, הס פן תרגיז, התרגל לקפל את הדגלים מעל הרכבים מעל האופניים, התרגל לקרוא בקול גדול תפילות בעברו בדרכים שהפכו למסוכנות. התרגל לקפל את הדגלים מהפחד.

דרוש אומץ רב

הציבור התרגל שהמתנחלים הם תתי אדם, שהאלימות שלהם היא סכנה לאומית ועולמית, שהם שורש כל הרע, לו רק ייעלמו יחזור המצב הנפלא לפני מלחמת ששת הימים, לפני הכיבוש, ימים של איש תחת גפנו ועסיס תאנתו. הציבור התרגל לכך שבעל הבית בלב המדינה, בלב עיר הבירה, במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הר-הבית, היא הריבונות הירדנית, הסעודית, הטורקית, העזתית, הפלשתינית, המקום היחיד בעולם בו יהודי אינו יכול להתפלל לאלוקיו.

התרגלנו למציאות קיומם של סוסים טרויאנים, שתולים בחלק מעמותות זכויות חשבון הבנק, הממומנים על-ידי מדינות המבקשות להפוך את מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, למדינת כל אזרחיה. התרגלנו למציאות בה אירן אוטו טו הופכת למדינה גרעינית, מדינה המכריזה תחת כל עץ רענן על רצונה להשמיד את מדינת ישראל, העומדת לקבל מיליארדי דולרים לביצור מאחזיה הקדמיים בכיתור מדינת ישראל.

התרגלנו לסחבת במערכת המשפט, סחבת בלתי נסבלת השוחקת את ההרתעה של מדינת ישראל מול הטרוריסטים, אשר רצחו יהודים אתמול, חדר בו לנו ייהרס, אם ייהרס, בעוד שנתיים. התרגלנו להבליג על הפצת כזב שיטתי, על שקרים מבית היוצר של הפוליטיקאים, התרגלנו להפרת הבטחות ליבתיות, על חיסול מכירת עקרונות ואידיאולוגיה בעבור כיסאולוגיה. התרגלנו להנדסת התודעה התקשורתית, לביסוסה של האקדמיה ללשון הסובייקטיבית, לייסודה של מחלקת הדרמה הסובייקטיבית, להקמת מחלקת המוסר והלחימה בטוהר המידות הסובייקטיבית, לאגף סרטי הדוקו הסובייקטיביים, למדור התחקירים הסובייקטיבי.

התרגלנו לתהליכים המכרסמים באופן שיטתי וקבוע במכנה המשותף של הסיפור היהודי בארץ ישראל, התרגלנו שלהזדהות כיהודי, ציוני, גאה דורש אומץ רב. התרגלנו ויאיר לפיד צודק, התרגלנו מהר מהצפוי, לשיח ביבים קשה, משסה, מלבה ומלווה בחרמות ובשנאה. האם יש לנו את הזכות להתרגל להתרגלנו הזה? התשובה היא אחת: לא.