הצביעות רוקדת דמגוגיה קלאסית

מאחר שלכל ברור וידוע מיהם הטובים ומיהם הרעים, מי הנאורים ומי החשוכים, מיהם בני האור ומיהם בני החושך, מי עדיין במערות ומי במגדלי השן, הגיעה מירי רגב כמשל וערערה על הקביעה היצוקה ביתדות של פלדה את החלוקה הרעה והמכלילה הזו.

בימי הממשלה הנוכחית התהפכו שמיים לארץ, חורף לקיץ, אמת לשקר. הכל הפך לפוליטיקה רדודה, שטחית, אינטרסנטית, חפה מאידאולוגיה, פוליטיקת הלנו אתה אם לצרינו. די להיזכר בפארסה אודות החוק "ממדים ללימודים", כדי להבין עד לאן התרחקנו, עד כמה התהום הפעורה העמיקה.

מירי רגב הביעה את דעתה הנחרצת בישיבת הסיעה הסגורה, נגד הצבעה בעד החוק והבהירה במילים, לא מוצלחות במיוחד, גם על מה לא תצביע עם הממשלה הנוכחית. חבורת הברקודות עטה כמוצאת שלל רב מהתבטאות פוליטית, לא מוצלחת במיוחד, שנאמרה בכאב רב, בתוך ישיבה סגורה והודלפה על-ידי בעלי אינטרסים פוליטיים.

האות ניתנה. נדמה היה כי שערי המוסר נפתחו לרווחה. כל בעלי הטעם המעודן, הנפש הרכה והרגישה, יצאו במלא העוז להרוויח נקודות על ההתבטאות שהודלפה. וכך בין רגע הדהדו השופרות, צקצקו התועמלנים, המהמו הפוליטיקאים, תקפו בבוטות המתחזים להיות עיתונאים, הרימו גבה הפרשנים, נאנחו בקלאסה המגישות, ותהום המדינה, סופה וסער על האמירה הלא מוצלחת שנאמרה בפורום סגור.

אך נדמה כי אין גבול לצביעות הנוראה אשר חברו לה יחדיו גופי תקשורת המובילים במדינת ישראל. טהרנים, בעלי מוסר סלקטיבי, פוליטיקאים שהשנאה והחרמות מובילה אותם, ארגונים הממונים ומשלמי משכורות עתק למוביליהם. יום למחרת "הזעזוע העמוק" אשר נצרב בליבן הרגיש של עדת הצדקנים, הצליחה מירי רגב בהצעת חוק אחת, להסיר את מעטה הצביעות מעל פני תוקפיה, להותירם ערום ועריה, ולהוכיח כי הצביעות היא לחם חוקן של הנשים הרגישות למילים המיותרות שהודלפו מהישיבה הסגורה.

מירי רגב כמשל

אותן נשים, פוליטיקאיות, התגלו במלא חרפתן ועליבותן. אותן הנושאות תחת כל עץ רענן את קול זכות הנשים, חרותן, ההגנה עליהן, חלקן פוליטיקאיות אשר אף בנו קריירה והשתמשו במצוקת הנשים כפלטפורמה נהדרת להגיע לכנסת ישראל, הרימו ידן נגד הצעת החוק של מירי רגב להחמרת הענישה נגד אנסים ונגד הפוגעים בנשים.

הארץ לא רעדה, מהדורות חדשות לא נפתחו, טהרנים לא חגגו על המרקע, צדקנים לא נשמעו מעל גלי האתר, האולפנים לא געשו, בעלי המוסר הכפול לא סערו, אף מגישה לא נאנחה, לא הרימה גבה, אף מתחזה לעיתונאי לא דחף מיקרופון בוולגריות לאף אחת מהמאותרגות אשר הצביעו נגד החוק החשוב והנדרש. דממה, הס, שקט, עכשיו מלטפים.

מירי רגב כמשל. אישה צעירה, משכילה, דעתנית, אסרטיבית, מסורתית, תת-אלוף במיל', מזרחית, בעלת יכולות ביצועיות ובעיקר אחת שאינה מתייראת מפני המלכות השלטת במוקדי הכוח ומציבה מעת לעת מראה בפניהם וחושפת את קלונם ברבים. מירי רגב כמשל היא איום קיומי על מי שנושאות את דגל הפמיניזם, מתפרנסות ממנו היטב, מדבררות אותו וצומחות ממנו אל הפוליטיקה במפלגות שונות.

מירי רגב היא איום קיומי על מי שמסרבים לראות בה אישה מצליחנית, אשר פועלת לקידום האג'נדות החברתיות שלה במלא העוצמה ולמורת רוחם של מבקריה. מירי רגב כמשל היא כל מה שמתנגדיה רוצים למחוק - ציונית גאה, פטריוטית, לוחמת למען בוחריה, נאבקת על דעותיה, אינה הולכת בתלם, מחוללת מהפכות בתחומי אחריותה ומעל לכל אישה מצליחה למרות שאינה משתייכת למיליה הנכונה.

ומירי רגב כמשל משלמת על עצמאותה, על מהלכיה, משלמת במסע הגחכה שאינו נגמר, במסע הלעגה, במסע כיווץ מתוזמן היטב, במסע להפיכתה למאוסה ציבורית. מלאכת ההלעגה וההקטנה של מירי רגב החלה עוד לפני, התוכנית הסטירית "ארץ נהדרת", בה הפכו אותה לבבון חסר חן שכל עולמו הוא צרחה מלווה במחיאות כפיים, תפארת של וולגריות ובהמיות.

מירי רגב חשפה בחכמה את הצביעות את חבורות הצבועים, את המתחזים לעיתונאים הפושעים במלאכתם וזוכים לחיבוק מחבריהם לדעה ולאידאולוגיה, את בני האור שהחושך כיסה את פניהם מראות ומשמוע דעה אחרת. מירי רגב כמשל, אינה חפה מטעיות, כמו כל אדם אחר, בוודאי כמו כל פוליטיקאי, אך מירי רגב כמשל, היא הרבה יותר מזה, היא תמונת מראה למציאות רקובה ומשחיתה. מציאות בה הפנים הניבטות מהמראה כעורות באופן מיוחד.