מדיבורים למעשים

העיתון מעריב יכול לרשום לעצמו הישג מיוחד במינו. בעיתון זה החלה הקריירה הציבורית של מי שמזה שלושה ימים מכהן כראש ממשלת ישראל, ה-14 במספר ראשי הממשלה. אילו היה מישהו במערכת העיתון דאז, לפני 30 ויותר שנה, מעז להתנבא שיאיר לפיד "שלנו", הכתב במדור "ערב ערב" הבידורי ובנו של טומי הגדול, יהיה אי-פעם שר או ראש ממשלה, היו מיד מציעים לאשפז אותו. מה ל"פלייבוי" הזה ולפוליטיקה? היו מטיחים בו. מילא אביו, טומי, אבל יאיר?

ואכן אחרי 44 שנה של עבודה במגוון תפקידים במערכת מעריב, יוסף טומי לפיד, השנון, המבריק, המוכשר, שגם כיהן כמנכ"ל רשות השידור, קם ועשה מעשה. וכך הצדיק את חציית הקווים מעיתונאי לפוליטיקאי, מכתב בכנסת לחבר הכנסת: "עיתונאי הופך אירועים למילים, ופוליטיקאי משתדל להפוך מילים למעשים". ועוד הסביר: "אתה לא יכול להיות עיתונאי עשרות שנים מבלי לחוש תיסכול נוסח הכלב נובח והשיירה עוברת. אתה כותב וכותב, מבקר ומציע, אבל השלטון בשלו, עושה כטוב בעיניו. ככל שאני מכיר את החיים הפוליטיים בישראל ואת הפוליטיקאים, הרי דבר אחד הוא לכתוב עליהם ודבר אחר הוא להתנסות בכל האינטריגות ומשחקי הכוח. אני לא מצטער על שעברתי לצד השני של המיתרס".

את המעבר עשה טומי לפיד כשהוא כבן 67, גיל מבוגר מאוד עבור פוליטיקאי שאפתן. הוא הביא עימו את חוכמתו וניסיונו גם כאיש ציבור, ביטחון עצמי ואמונתו שצריך לשמור על ערכי ישראל כמדינה "יהודית, ציונית וחילונית". הקים מפלגה, היה שר משפטים וכמובן חבר-הכנסת עד להתפרקות מפלגתו בינואר 2006. על בשרו למד כמה הפוליטיקה אכזרית ומסובכת.

טומי לפיד טיפח את בנו יאיר, שגם עבר מסלול דומה למדי, עם קיצורי דרך. תחילה בתקשורת (מעריב ומראיין טלוויזיוני, וגם סופר) וקפיצה נועזת למים הפוליטיים, כשהוא בן 49. אביו הנערץ כבר לא היה עימו. כל הופעה פומבית של טומי חד-הלשון משכה תשומת לב, בוודאי כמרואיין בוטה בטלוויזיה. אדם בלתי צפוי. במידה רבה דומה לו אביגדור ליברמן יבל"א, שמצהיר על עצמו כאיש הימין הז'בוטינסקאי מצד אחד וכלוחם ללא פשרות במחנה החרדי. טומי עצמו התבטא פעם בכנסת, כי "אילו ז'בוטינסקי היה בא לפתע למליאת הכנסת, הוא היה מתיישב בספסלי שינוי", וזאת כדי להקניט את אנשי הליכוד.

מטען אידאולוגי

לעומת אבא טומי הבוטה, יאיר הוא "צ'ארמר", מחייך לכל עבר, שפרט לרקורד עיתונאי בן עשרים שנה וניסיון פוליטי של עוד כעשרים שנה, לא מביא איתו לתפקיד הרם שאליו חתר בהתמדה, שום ניסיון ומשקל מנהיגותי. חסר תעודת בגרות, שירות צבאי ב"במחנה" והקמת מפלגה חדשה "יש עתיד", כמו "שינוי" של אביו, ועוד שנה כ"ראש ממשלה חליפי" - הוא נכנס ללשכת ראש הממשלה. לתפקיד זה חתר האב, אבל לא הצליח להגיע לראש הפירמידה.

בהתאגדות האינטרסנטית תחת הסלוגן "רק לא ביבי", הצליח מי שעמד בראש מפלגה בת שבעה מנדטים להשתחל לתפקיד הרם ולדחוק את מי שזכו במנדטים רבים ממנו, "יש עתיד" של לפיד ו"כחול לבן" של גנץ. אכן, להיות ראש ממשלה עם 16 מנדטים זה כבר יותר הגיוני, אבל מי מחפש הגיון בפוליטיקה הישראלית, שבה המפלגה הגדולה, בת 30 מנדטים, נשלחת לאופוזיציה?

בארבעת חודשי ממשלת המעבר שלו, ינסה לפיד ללמוד מכשלי קודמו, ולהציג חזות ממלכתית ובוגרת. השאלה היא אם פרק זמן זה, עד לבחירות ב-1 בנובמבר, יספיק לו למצב את מעמדו, כמתחרה שווה לבנימין נתניהו. עצם כהונתו אולי תעלה את יוקרתו ומעמדו בציבור, וקודם כל בסקרים, ובלבד שלא יעשה טעויות. הוא יורש ראש ממשלה שבקדנציה הקצרה שלו דבר מכל ההבטחות לא קודם. להפך: זו הייתה שנה של הפגנות והתייקרויות, של טרור רצחני ורציחות בחברה הערבית, של מגיפה מתעצמת ואבסורד שלטוני. המריצה הועמסה בשלל הבטחות ועקרונות שנזרקו לאשפה. ולפיד נשא באחריות לכל אלה לא פחות מנפתלי בנט.

אב ובנו. עיתונאים ופוליטיקאים. יוצאי מערכת מעריב. כמוהם כמו גאולה כהן, משה שמיר, אריאל ויינשטין, זכרם לברכה, וגם הח"מ. עיתונאים דעתניים מתאימים לפוליטיקה אף יותר מאלופים ורבי אלופים במיל'. השאלה היא איזה מטען אידאולוגי הם מביאים עימם ממערכת העיתון למערכת השלטון. האם העיתונאי לשעבר, ראש הממשלה לפיד, יצליח להפוך מילים לאירועים, דיבורים למעשים? האם בארבעת חודשי כהונתו - שתהיה הקצרה ביותר בין ראשי הממשלה - המצב הכלכלי, המצב המדיני והמצב הביטחוני, אם לא יוטבו, לפחות לא יורעו? אגב, לידיעת יאיר לפיד: אביך טומי התנגד בחריפות להגשת אישום על שחיתות נגד ראש ממשלה מכהן ותמך ב"חוק הצרפתי".