חתרן בלתי נלאה

באותיות קידוש לבנה

במשפט הדיבה שנתניהו ומשפחתו ניהלו נגד אהוד אולמרט, העיד מטעמו פרופ' שאול קמחי, פסיכולוג המתמחה בניתוח אישיותם של מנהיגים. בין מחקריו היה גם אחד על ביבי תחת הכותרת "השורד". עדותו הלכה לאיבוד בין שלל הסיפורים הצבעוניים אבל לענייננו כאן היא רלוונטית. לפי המצוטט הוא אמר: "הכותרת [השורד] מתמצתת את הכל. היא אומרת שהשרידות האישית היא מעל הכול. הגענו אל הקטגוריות העיקריות: אגוצנטריות ותחושת גדלות, תחושת 'מגיע לנו', כוחנות בפוליטיקה, חוסר אמינות על בסיס דיווחי מנהיגים בעולם, חשדנות רבה, קושי בקבלת החלטות, שאפתנות שאינה יודעת גבול שזה לא משהו רע, דמוקרטיה בעירבון מוגבל". אם ניטול בנפרד כל אחת מהאבחנות הללו ונצמיד להן אירועים אמתיים מהתנהלותו של ביבי, נמצא חפיפה גדולה.

מבין שלל האבחנות מזדקרים שלושה אירועים החייבים להירשם באותיות קידוש לבנה ליד שמו: הראשון נוגע להיותו נאשם בפלילים בשלושה תיקים בעודו ממשיך לכהן, המבקש פעם אחרי פעם אמון מחודש מהאזרחים תוך הפרחת האשמות קשות ישירות או מרומזות נגד רשויות אכיפת החוק אותן מקדמים הנאמנים שבתומכיו צעד קדימה באיומים מפורשים ובשפה המתקיימת במדינות וחברות המונהגות בכח הזרוע. היום ברור מעל כל ספק כי מדובר בלקונה משפטית קשה כיוון שהמחוקק לא העלה על דעתו כי ראש ממשלה ינהל את ענייני המדינה ובמקביל יישב על ספסל נאשם בבית המשפט. זו לא רק אפשרות שלא תתכן בארגון מסודר אלא שהיא לא קרתה גם בממשלתו: הוא מינה באישור הממשלה את יואב גלנט לרמטכ"ל אבל נאלץ למשוך את המינוי לאחר שנחשפו ברבים פרטים בעייתיים על התנהלות גלנט בעבר. זה לא מנע ממנו לימים למנותו לשר בממשלתו משל אמר כי הנורמות של צה"ל לא חלות על אלו של הממשלה. וכמובן, חובה להזכיר כאן את אמרתו של ביבי לאחר הסתבכותו של אהוד אולמרט בהיותו ראש הממשלה: "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי. הדבר הנכון לעשות הוא שהממשלה הזו תלך הביתה". אולמרט התפטר בטרם נפתח משפטו ואילו נתניהו לא העלה אפשרות כזו על דעתו בשום שלב במהלך חקירותיו ומשפטו.

האירוע השני, המשך ישיר לקודם, מיוצג על-ידי התמונה שצולמה במסדרון בית המשפט המחוזי בירושלים בפתיחת משפטו. השתלחותו במערכת אכיפת החוק כאשר מאחוריו כתפאורה שגרתית עטויי מסכות שרים וחכי"ם של הלכוד, הייתה שיאו הבלתי יאומן של מסע ארוך ומתוזמן של נתניהו לנסות לערער ולקעקע את המערכת שכל מדינה המונהגת על אדנים של חוק ומשפט לא יכולה להתקיים בלעדיה. העובדה שעשה זאת מאחורי דוכן עם סמל המדינה מול מצלמות הטלוויזיה הייתה חזיון שאסור שיימחה מהזיכרון הלאומי.

האירוע השלישי הוא סירובו לוותר על ראשות הליכוד לאחר כישלונותיו החוזרים להרכיב ממשלות לאחר ארבע מערכות הבחירות האחרונות, כאשר בחלק מהתקופה הוא מכהן בלא שהכנסת הביעה בו אמון, מנע הקמתה של ממשלה יציבה אחרת, הפר הסכם חתום לרוטציה עם בני גנץ ובעיקר, הפר ברגל גסה את חובתו היסודית לפעול לחקיקת חוק תקציב מדינה שמלבד משמעויותיו המשפטיות נודעו לו השלכות משקיות, חברתיות וכנראה גם ביטחוניות. גם במקרה זה המחוקק לא תיאר לעצמו מציאות הזויה שכזו.

אם כן, בשלושת האירועים, שמן הראוי שיחקקו בקורות מדינת ישראל כחסרי תקדים על גבול התרסה נגד יסודות שלטוניות, הוכיח נתניהו קבל עם ועולם כי מה שמעניין אותו זה האני שלו ולא האנחנו שלנו. לכל מי שתוהה מדוע חלקים גדולים בציבור מבטאים היום חוסר אמון עד לרמה של זלזול והתרסה נגד רשויות המדינה, מוטב לו שיתמקד גם באירועים אלה. מגולמות בהם לא רק התובנה של "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר" אלא גם ההתנערות מקוד אתי בלתי כתוב המחייב כל ראש הממשלה: אתה פניה של המדינה. כל מה שתעשה או לא תעשה ישתקף בה. יבוא יום ויתברר אם ועד כמה מדובר היה כאן בנשורת רדיואקטיבית שפגיעתה ברקמה העדינה של החברה הישראלית קשה במיוחד.

זה לא הוא, זה גם הם

במשפט הדיבה המדובר של נתניהו נגד אולמרט הושמעו גם אירועים שלא היו מוכרים לציבור לצד אירועים שנשמעו כבר בעבר, כולל בבתי משפט, בהם לצד ביבי כראש הממשלה מככבים שרה אשתו ובשנים האחרונות גם בנם, יאיר. בין משפחות ההנהגה בתולדות ישראל, זו המשפחה היחידה שפקדה בזמן מן הזמנים ביחד וכל אחד לחוד יותר מפעם אחת את אולמות בתי המשפט בישראל כתובעים או כנתבעים! מאז הקריאה של ביבי בימיו הראשונים כראש הממשלה "בואי שרהל'ה" ולאורך כל שנות כהונתו, נוכחנו לדעת כי הבחירה בו היא למעשה "עסקת חבילה" הכוללת גם את משפחתו כשחקנים מן המניין במגרש הפוליטי. לפי עדויות במשפט תיק 4000 ומשפט הדיבה, בני המשפחה היו מעורבים לא פעם בהחלטותיו כראש הממשלה, התערבו בשיקוליו והשפיעו על מינויו.

במשפט הדיבה אהוד אולמרט סירב להתנצל או להתפשר, וכעורך דין הוא ידע וגם שמע מהשופט כי לא יוכל להוכיח את קביעתו כי משפחת נתניהו "חולת נפש". עלתה בי המחשבה כי בכוונת מכוון היה מוכן להפסיד במשפט שסכום פיצוי נכבד בצדו ובלבד שיושמעו באולם המשפט העדויות החושפניות על המשפחה אותה הוא מבקר בחריפות זמן רב. אומנם זו מחשבה מקיאווליסטית אבל כזו שאמתותה עשויה עוד להתברר בעתיד.

לאור האמור עד כאן, העדות של הדס קליין בתיק 1000 על התכשיטים היקרים, הסיגרים הקובניים הריחניים והשמפניות הוורודות ששונעו למשפחה בקווי אספקה סדירים, מוסיפה צבע טרי עדכני לעדויות מן העבר. אבל יש לה גם ערך מוסף מיוחד כאשר אזרחי ישראל הולכים שוב לקלפיות: זרקור בוהק על האיש שנאמניו ותומכיו המובהקים רואים אותו כמייצג את ישראל השנייה הנלחם נגד האליטות - דון קישוט בן זמננו הניצב זקוף קומה על סוסו מול זרועות טחנת הרוח אותן הפעיל במו ידיו כמעט שני עשורים...